ה'תולדות יעקב יוסף' | אשרי העם שככה לו
רבי יעקב יוסף מפולנאה נודע בכינויו 'בעל התולדות', על שם שכתב ספרו 'תולדות יעקב יוסף' הסתלק בבד בתשרי.
פעם אחת ביקש רבי יעקב יוסף מפולנאה, בעל ה'תולדות', שתי בקשות מהבעל שם טוב: שיזכה לגילוי אליהו, ושיתן לו עצה שלא יתרגש (היינו שלא יקפיד, כי היה קפדן בטבעו כידוע). והבטיח לו הבעל שם טוב שבקרוב יזכה לגילוי אליהו, וגם יתן לו עצה שלא יתרגש.
בנוסעו לביתו מכ"ק רבו הבעל שם טוב, פגע בדרך ביהודי הולך רגלי. ויבקש ה'תולדות' את האיש שישב לו בעגלה, ולמה לו לכתת רגליו. האיש נאות ועלה על העגלה וישב לו, אבל את רגליו לא הכניס בעגלה ועזב אותם תלויים חוץ לעגלה. ויאמר ה'תולדות' אל ההלך: למה אין אתה מכניס את רגליך להעגלה? שב בעגלה כמו כל האנשים הנוסעים, מכונסים בעגלה עם הרגליים! ויאמר האיש: דוד המלך אומר בתהלים "אשרי... שכבה לו". מי הוא בחינת 'אשרי', לשון אושר? אותו שבבה לו, שטוב לו בכל מצב שהוא, אם הרגליים בעגלה או חוצה.
אחרי זמן מה בא ה'תולדות' לכ"ק הבעל שם טוב, ושאל: ב"ק מורנו הבטיח לי שאזכה לגילוי אליהו, ואנכי טרם זכיתי! ויאמר לו ב"ק: האיש ההולך רגלי שנסע יחד עם כבודו בעגלה, ואמר לו 'אשרי שככה לו', וגם רמז שכבודו לא יהיה קפדן ויקבל כל דבר כמות שהוא – הוא היה אליהו, וכבודו לא הרגיש.
בעל ה'תולדות' מלמד אותנו מדרכי החסידות, בכך שבבואו לפני רבו הוא מבקש ממנו עצה ולא ברכה. יש הסוברים שעבודת החסידות מתמצה בבקשת ברכות מהרבי, אך עיקר הפלא שבמהותו של רבי אמיתי הוא היכולת לעוץ עצה נכונה, להיות "פלא יועץ" הממשיך "עצות מרחוק אמונה אומן".
באותו אופן, מהותו של חסיד אמיתי היא הביטול והדבקות הגמורה ברבו. חסיד הוא מי שיודע שעצה יש לבקש רק מן הרבי, ויש ליישם אותה עד מיצוי הנפש.
הרבי הצמח צדק אמר שחסיד פנימי יודע כי בקשת ברכה עבור ענין שבעבודת ה' היא "אל ישעו בדברי שקר", ולעומת זאת המצב הרצוי הוא "תכבד העבודה על האנשים". "היום לעשותם, ולמחר לקבל שכרם". ה' יתברך רוצה מאתנו את המאמץ ואת העבודה הפנימית, ולא את התוצאות בשלעצמן. אם חפץ ה', יתן לנו מדרגות ומידות טובות בשפע, בבחינת "עבודת מתנה אתן את כהונתכם". אך אנו מצד עצמנו, החפץ לנו במדרגות ובברכות בשמוע בקול ה'?!
("נפלאות" תשרי פ"ד)
