היכן פתח הנחש בהסתה

ויאמר אל האשה אף כי אמר אלוקים לא תאכלו מכל עץ הגן (ג א) במדרש רבה (פר' י"ט ס"ב) איתא ד' פתחו באף ואחד מהם הוא הנחש שפתח דבריו ואמר "אף כי אמר אלוקים". והיינו שפתח ההסתה בלשון ב"אף" וקשה הרי כשאמר "אף וגו'" עדיין לא היו אלו דברי הסתה שתחילת הסתתו היתה אח"כ כשאמר "כי יודע אלוקים כי ביום אכולכם ממנו ונפקחו עיניכם (ג-ה) הרי שפתח הסתתו ב"כי" ולא ב"אף".

ויש לפרש שכבר באומרו "אף כי אמר אלוקים וגו'" נחשב דברי הסתה שהנה בציווי שציווה הקב"ה נאמר "ויצו ה' אלוקים על האדם לאמר מכל עץ הגן וגו' " (ב-טז) הרי שבציווי נזכר הן שם הוי"ה והן שם אלוקים והרי שם הוי"ה הוא מידת הרחמים ושם אלוקים הוא מידת הדין ולפיכך מה שהזכיר הקב"ה בציוויו הן שם הוי"ה וכן שם אלוקים עניינו להזהיר את האדם שהן מצד מדת הדין והן מצד מידת הרחמים נאסר עליהם לאכול. וכאשר הנחש פיתה את החוה אמר לה "אף כי אמר אלוקים לא תאכלו מכל עץ הגן" השמיט מה שהקב"ה אמר שם הוי"ה והזכיר רק שם אלוקים וכיון בזה לומר שהקב"ה ציוה עליהם רק מצד מידת הדין שלא לאכול אבל מצד מידת הרחמים אם יאכלו לא יעשה להם דבר וא"כ שפיר שכבר כשאמר "אף" פתח בהסתה וכדברי המדרש.