Skip to content
חב"ד לצעירים

הווי רץ לדבר מצוה

  • Bereishis
  • 5787
  • Hebrew
View printout

כך הפכה נטילת לולב אקראית באשקלון לסרטון ויראלי שכבש את הרשת ואת לבבות הצופים

מספר הרב איתי נגר, השליח לנוער באשקלון:

במסגרת פעילות חב"ד לנוער יצאנו עם הסוכה הניידת שלנו כדי לזכות את הרבים במצוות לולב ובמצוות ישיבה בסוכה. לקחתי איתי קבוצה של שבעה-שמונה בני נוער ובוגרים שלנו, ויצאנו יחד לרחובות במטרה לזכות עוד ועוד יהודים במצוות החג.

הגענו אל אזור הטיילת באשקלון. החנינו את הסוכה הניידת, הפעלנו מוזיקה משמחת, רקדנו והתחלנו לזכות את העוברים והשבים. במהלך הפעילות, אחד הנערים שהיו איתי הבחין ביהודי שעושה ספורט ורץ במהירות לכיווננו. הנער הבין שאותו אדם לא ממש יכול לעצור ולקיים את המצווה תוך כדי ריצת אימון, אז הוא הציע לו את הלולב בחצי חיוך, כמעט בהיסוס. אני בינתיים הייתי עסוק עם יהודי אחר, כך שלא ראיתי כלל את ההתרחשות באותו רגע.

כשהנער הציע לו, אותו רץ שהיה מרוכז באימון עם אוזניות באוזניים פשוט סימן לו בידו לשלילה והמשיך לרוץ הלאה. בדיוק סיימתי לזכות את היהודי שהייתי איתו, ופתאום ראיתי את הרץ חולף על פנינו ועוקף אותנו לגמרי. שאלתי את הבחור שלי אם הוא הספיק להציע לו לברך, והוא השיב לי: "הצעתי לו, אבל הוא באמצע ריצה". עניתי לו מיד: "אז מה אם הוא באמצע ריצה? הרי זה לא תפילין שלוקח זמן להניח, זה קורה תוך שנייה. הוא רק צריך להחזיק ולנענע".

בלי לחשוב פעמיים, פשוט פתחתי בריצה מהירה כדי להשיג את אותו יהודי. הנער שהיה איתי קלט את הסיטואציה מרחוק, ואמר לעצמו שהוא פשוט חייב לצלם את הדבר המשוגע הזה. הוא שלף את הפלאפון והתחיל לצלם. זה בכלל לא היה מתוכנן מראש, הוא פשוט תיעד איך אני רודף אחרי אותו אדם.

הגעתי אליו תוך כדי ריצה משותפת וקראתי לעברו: "אתה לא צריך לעשות כלום, רק תחזיק". הוא באמת לא הבין מאיפה נפלתי עליו פתאום באמצע האימון. הוא לקח את הלולב, אבל מכיוון שביד השנייה החזיק את הפלאפון שלו, לקחתי ממנו את המכשיר כדי להקל עליו. תוך כדי שאנחנו ממשיכים לרוץ יחד הוא החזיק את האתרוג ואת הלולב ונענע אותם.

כשהוא סיים לנענע אמרתי לו: "כל הכבוד, קיימת את המצווה". לקחתי ממנו את ארבעת המינים בחזרה, החזרתי לו את הפלאפון שלו, הסתובבתי ושבתי לעמדה שלנו. חלפו בערך עשר דקות שבהן המשכנו בפעילות באותו המקום, ופתאום אותו יהודי ניגש אליי שוב. הפעם הוא הגיע בהליכה, רגוע ונינוח. הוא פנה אליי ואמר: "שמע, אני פשוט לא מאמין. איך לא ויתרת עליי?".

הוא המשיך ואמר: "אתה רואה אותי באמצע ריצה, עסוק בשלי, ואיך בכל זאת לא ויתרת. כשראיתי את המאמץ שלך פשוט קנית אותי. אמרתי לעצמי שאני חייב לחזור לפה ולקיים את המצווה בנחת כמו שצריך". הנער שהיה איתי קלט את הסיטואציה מרחוק, באותו רגע הוא מיד הוציא את הפלאפון שלו, נעמד לצידי ואמר: "אני רוצה לפרסם את הווידאו הזה למשפחה ולחברים שלי, בוא נצלם וידאו ביחד". חשוב להדגיש שהוא כלל לא ידע על הסרטון הראשון שצולם בידי הנער שלי רגעים קודם לכן. באופן טבעי, הוא פשוט הדליק את המצלמה בפלאפון שלו, דיבר אליה בהתרגשות וסיפר שוב ושוב שהיהודי הזה - כלומר אני - לא ויתר עליו גם כשהיה באמצע ריצה...

במהלך היום, הסרטון שהנער צילם התחיל לתפוס תאוצה לא נורמלית. אלפי אנשים פרטיים שיתפו אותו בסטטוס האישי שלהם. הסרטון הופץ באלפי קבוצות שונות והגיע לעמודי חדשות מובילים מאוד. זה היה אירוע שחצה מגזרים ויבשות. קיבלתי הודעות מאנשים שראו את הסרטון בצרפת ובפלורידה. הייתי בהלם מוחלט, פשוט לא האמנו לאן הדבר הזה מצליח להגיע. החשיפה של הסרטון הייתה בלתי רגילה, והוא עבר את רף מיליון וחצי הצפיות!

כל האירוע הזה התרחש ביום חמישי.

ביום שישי חב"דניק אחר הלך לעשות מבצע לולב באותו מקום בדיוק. הוא סיפר לי שהמון עוברי אורח ניגשו אליו ושאלו אותו בהתלהבות: "זה אתה מאתמול? זה אתה מהווידאו המפורסם?". הוא נאלץ להסביר להם בחיוך: "זה לא אני, אבל אני מכיר את החב"דניק הזה". מה שקרה הוא שאנשים פשוט התחילו לתת לו תרומות במקום, וביקשו את המספר שלי כדי להעביר אלי כסף כאות הוקרה ותמיכה לפעילות. הם ממש רצו להיות שותפים בשיגעון החיובי הזה ולקחת בו חלק. המסירות הזו עבור כל יהודי באשר הוא חיממה להם את הלב בצורה יוצאת דופן, ואנשים נשארו פעורי פה לנוכח האכפתיות.

הדבר החזק ביותר קרה בהמשך. באותו יום שישי, ערב חג שמחת תורה, בזמן שאותו חב"דניק עומד שם ומזכה יהודים, עבר במקום אותו רץ מאתמול. הוא ניגש אליו ואומר לו: "תקשיב, היה פה אתמול בחור חב"דניק שעשה כך וכך. עכשיו אני רוצה לקיים את המצווה לבד. אני מגיע אליך מיוזמתי, אתה כבר לא צריך לתפוס אותי"...

הוא נטל את הלולב בשמחה רבה, ולאחר מכן הוא הוסיף ואמר לו: "אני אשלח לך את הווידאו שצילמתי איתו אתמול, ותדאג להעביר לו את זה". כך בעצם קיבלתי את הסרטון שאותו יהודי צילם בעצמו ביום חמישי. בהמשך גם הוא פורסם ברבים והגיע לעשרות אלפי צפיות. מרגש לראות שם איך הוא אומר למצלמה שלא ויתרתי עליו, איך לא ויתרת. כשראיתי את המאמץ שלך פשוט קנית אותי. אמרתי לעצמי שאני חייב לחזור לפה ולקיים את המצווה בנחת כמו שצריך".

במהלך חג שמחת תורה בקושי יכולתי ללכת ברחוב. הייתי בדרכי לבית הכנסת, ואנשים עצרו אותי בכל צעד ושאלו: "זה אתה מהסרטון? כל הכבוד לך שרצת אחריו, כל הכבוד לך על המסירות".

מבחינתי, השורה התחתונה של כל האירוע הזה היא שאני ממש לא רואה משהו מיוחד בפעולה שעשיתי. עבורי ועבור כל חסיד ההתנהגות הזו מובנת מאליה. הרי מה בסך הכול עשיתי? רצתי אחרי יהודי כדי שיזכה לקיים את המצווה. איזה חסיד חב"ד לא עושה דבר כזה? ההבדל היחיד הוא שבדרך כלל הפעולות האלו לא מצולמות. אף על פי שעבורי זה טבעי לחלוטין, מתברר שמבחינת העולם זה ממש לא מובן מאליו, ולכן אנשים כל כך התלהבו מזה.

הקדוש ברוך הוא רוצה שנקדש את שמו בעולם, והייתה לי הזכות העצומה להיות חלק מהדבר הזה. קראתי מאות ואלפי תגובות ברשתות החברתיות, ואנשים כתבו שם: "וואו, זה חב"ד! רק השלוחים של הרבי מסוגלים לרוץ כך ולא לוותר על אף יהודי".

More in this printout

View the whole printout