לסיומה של תורה ותחילתה
לסיומה של תורה ותחילתה
הסוד כל התורה כולה מבראשית ועד לעיני כל ישראל שם השם אחד ארוך הוא. וזה פשט הדברים שכל פרשה ופרשה בתורה, סופה נעוץ בתחילתה ותחילתה בסופה.
וכגון פרשתנו, כותרתה בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ. אלקים במידת הדין. ובהמשכה של הפרשה כתיב ביום עשות הוי'ה אלהים ארץ ושמים.
בְּרֵאשִׁית בָּרָא לְעֵינֵי כָּל-יִשְׁרָאֵל
אָמַר ר' אֶלְעָזָר הַקַפָּר, [פתח בשבח התורה ואמר] כְּתִיב: (תנחומא פר' בהר) שׁוֹקָיו עַמּוּדֵי שֵׁשׁ מְיֵסָדִים עַל אַדְנֵי פָּז (שה"ש ה, טו), הָעַמוּד הַזֶּה יֵשׁ לוֹ כּוֹתֶרֶת מִלְּמַעְלָן וּבָסִיס מִלְמַטָן.
לומר לך כפירוש רש"י (א,א') שבתחלה עלה במחשבה לבראותו במדת הדין, וראה שאין העולם מתקיים, והקדים מדת רחמים ושתפה למדת הדין, והיינו דכתיב בסופה של הפרשה: וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'. התחיל במידת הדין בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, וסיים במידת הרחמים, וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְ'ה'וָ'ה.
אָמַר ר' שְׁמוּאֵל בַּר גּוּרְיָא, [הסביר והטעים את דבריו של ר' אלעזר הקפר] אֵין לְךְ פָּרָשָׁה בַּתּוֹרָה שֶׁאֵין לָהּ כּוֹתֶרֶת מִלְמַעְלָן וּבָסִיס מִלְמַטָן.
ורצונם לומר שכל פרשה ופרשה בתורה, סופה נעוץ בתחילתה ותחילתה בסופה. ואע"פ שלכאורה לא תמיד נראין כך פני הדברים, יש להתבונן ולמצוא כיצד נעוץ סופה בתחילתה ותחילתה בסופה. כי זה שבח התורה, שניתנה ברצף אחיד כמקשה אחת וכן מובא בזוהר הקדוש (ח"ג אחרי מות עג.): ג' דרגין אינון מתקשרין דא בדא אורייתא קוב"ה וישראל. ופירושו דאורייתא וקוב"ה וישראל כולא חד. וכשם שכתוב ה' אחד, כן כתוב מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, כן התורה מקשה אחת היא. ועל דרך
ואע"פ שהכותרת של בנין הבריאה היא מידת הדין, וכן אמרו הטבע בגימטרי' אלהים, הרי בסיסו של הבנין הוא מידת הרחמים. שללא בסיס של רחמים אין מעמד לכותרת הדין. והיינו שנעץ הכתוב תחילתה בסופה וסופה בתחילתה.
ובמדרש רבה פר' נשא נדרש אותו פסוק בפנים אחרות: שׁוֹקָיו עַמּוּדֵי שֵׁשׁ וגו', ר' הוּנָא בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא אָמַר מַה הָעַמּוּדִים הַלָּלוּ יֵשׁ לָהֶם קוֹפָלִיּוֹת מִלְמַעְלָן וּבְסִיסִיּוֹת מִלְמַטָן, כָּךְ הֵן פָּרָשִׁיּוֹתֶיהָ שֶׁל תּוֹרָה, נִדְרָשׁוֹת לִפְנֵיהֶם וּלְאַחֲרֵיהֶם.
אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ לְעֵינֵי כָּל- יִשְׂרָאֵל.
יוצא איפוא שלא רק כל פרשה ופרשה בפני עצמה נעוץ סופה בתחילתה, אלא כל פרשה ופרשה נעוצה הפרשה הבאה בפרשה הקודמת. נמצאת כל התורה כולה מקשה אחת שתכליתה ותחילתה חד הם.
והנראה לומר בזה, שכשם שהקב"ה הסתכל באורייתא וברא עלמא, כן הלומד תורה, המסתכל ומתבונן ולומד באורייתא, זוכה לאור הגנוז בה, ורואה ומבין את הבריאה אשר ברא ה' ואת סוד ההשגחה אשר משגיח על ברואיו, כפי שנאמר עיני ה' אלקיך בה מרשית שנה ועד אחרית שנה. ודומה הדבר לכך שהקב"ה בורא את העולם מחדש בכל שנה ושנה מבראשית, לעיני כל ישראל.
וַהֲוִינָן בָּהּ, כיצד נעוצה תחילת בראשית בסוף פר' וזאת הברכה.
ובשימת לב, בסוף פר' וזאת הברכה מסתיימת התורה במילִים לְעֵינֵי כָּל- יִשְׂרָאֵל. ובתחילת בראשית מתחילה התורה במילים בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ.
ועל דרך הצח, בהגבהת התורה של שני הספרים, הספר המסיים והספר הפותח, הרי מתקיים בפועל עת עיני ישראל נשואות אל הכתוב: לְעֵינֵי כָּל- יִשְׂרָאֵל בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ.
ולעומקו של מקרא סמיכות הפסוקים זועקת לאמור: בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים
