פנינת הרידב"ז - הלוואות בגמ"ח חברים
כידוע ישנן כמה יוזמות של גמ"ח חברים המבוססים על הפקדות הורים, כאשר המפקידים זכאים שילוו לבניהם בבא העת.
והדברים ידועים שאין בזה איסור ריבית משום הלויני ואלוך, וכן ל"ה כאומר לו הלויני ואלווה את בנך שגם זה אסור, שכן כאן הוי כאומר המפקיד הלווה את בני כדי שאלווה לבנך, דכיון שאין כל יחס של הלוואה בין המבטיחים אין שייך בזה כל איסור, דלא אסרה תורה אלא ריבית הבאה מלווה למלוה.
אלא שעדיין צריך זהירות בזה, שהרי החברים נדרשים להפקיד כספים בגמ"ח בכדי שיהיו זכאים שהגמ"ח ילווה לילדיהם, נמצא א"כ שהגמ"ח אומר הלויני ואלווה את בנך, וזה ודאי אסור שהרי הגמ"ח מהנה את מלוהו ע"י הלוואה לבנו של המלוה.
והנה שמענו בשם כמה ממורי ההוראה שהציעו לפתור בעיה זו בכך שקובעים שכספי ההפקדות אינם במעמד הלוואה בגמ"ח אלא פקדון בגמ"ח, ושייכים למפקידים כך שההלוואות הניתנות מכספים אלו לא ניתנות מהגמ"ח אלא מהמפקידים, והגמ"ח אינו אלא מתווך ומתפעל את ההלוואות ופרעונן, ונמצא שהגמ"ח אומר לכל חבר תלווה לבנים של אחרים דרכי ואני אדאג שאחרים ילוו לבנך. והגמ"ח מודיע מראש שאינו אחראי כלל על הכספים אלא בפשיעה, והוא ע"פ המבואר ברמ"א ריש סי' קעו דכל שגם אחריות גניבה ואבידה על הנותן אין זו ההלוואה אלא הפקדה, ומקורו בתה"ד סי' שב.
ואף שהגר"א פליג ואוסר אף בלא אחריות כלל, והכי ס"ל למחבר קעז ו, היינו רק עד כמה שיש למקבל הנאה מהכספים המולווים אצלו אבל אם אין לו כל הנאה גם הגר"א מודה בזה כמבואר ברמ"א ריש סי' קעז ובגר"א שם [אם כי שם שהריבית אינה קצובה מותר גם באחריות מקבל וכאן דוקא שקצובה באחריות נותן, מ"מ דון מינה ואוקי באתרה דדוקא כשיש הנאה].
הן אמנם היו שטענו שהגמ"ח נהנה משהות הכספים אצלו שבכך ניתנת לו שליטה על סידור ההלוואות למי שהבטיח לו, מ"מ אי משום הא לא איריא, דאף דכ' הגר"א (קסח סק"ס) דבעי' שלא יהיה לו הנאה כלל וכלל מסתברא שלא אסר הגר"א אלא הנאה המהווה שימוש בכספים כגון להתלמד או להתנאות בהם (וכמש"כ עצי לבונה קעז על הש"ך סק"ד) אבל כאן מטרת הגמ"ח היא ההלוואות לחברים ואין לגמ"ח שימוש בהם בהיותם אצלו, אלא בהוצאתם בשם המפקידים, ואף שיש הנאה משהות הכספים בגמ"ח מפני השליטה הניתנת בזה לגמ"ח לתפעל את ההלוואות כאמור, מ"מ הנאה כזו שאיננה הנאת שימוש י"ל דאין טעם שמחמתה ייחשבו הכספים בבעלות הגמ"ח, ומודה בה הגר"א. וכן מוכח להדיא מהתרומות המובא בב"י קסח ובש"ך שם סקס"ט ולא פליג הגר"א.
ברם על אף שהדברים נכונים לכשעצמם להלכה ולמעשה, מ"מ לא מובן כלל כיצד אפשר להעמיד היתר זה במציאות של ימינו אשר בד"כ אין הכספים מופקדים בכספת הגמ"ח דנימא שאינם של הגמ"ח אלא של המפקידים, אלא הכספים מופקדים בחשבון הבנק של הגמ"ח, והבנק הלא מוציאם לצורך עצמו, באופן שחברי הגמ"ח מפקידים בבנק לזכות הגמ"ח, וזה מחייב את הבנק לגמ"ח ובזה הגמ"ח מחוייב למפקידים בהמתנת זמן, א"כ על כרחך אינה אלא הלוואה דלא שייכא שמירה על ממון שאינו בעין.
ואף שאינה ממש הלוואה שהרי לא ניתנו הכספים לגמ"ח, מ"מ הגמ"ח חייב מדין ערב שלוף דוץ, שהרי הוא כלווה, ואף דאי"ש כלפי גמ"ח הא דאמרו בב"ב קעג: בההיא הנאה דקסמיך עליה, מ"מ בסוגיא שם מבו' שלא הוצרכו לכך אלא בערב שאינו קבלן דלא חשיב כאילו קיבל אבל ערב שלוף דוץ ודאי חשיב כאילו קיבל [אמנם עי' רע"ק ב"מ ע: דמצדד דאינו אלא מדרבנן, ואכמ"ל]. וביותר שבכאן הבנק חייב לגמ"ח מכח הפקדת החבר, א"כ הפסד החבר משתרש לגמ"ח.
אמנם אכתי יוכל הגמ"ח לקבוע שההלוואות הניתנות הם בשם המפקידים, היינו שבמתן ההלוואות הגמ"ח פורע למפקידים [לכאו' מדין עבד כנעני, מיהו יל"ד טובא אי שייך דין ע"כ בגמ"ח, ועכ"פ למאן דתלי דין ע"כ בשליחות ודאי אי"ש כן בגמ"ח, א"כ איך נפרעו המפקידים. י"ל שהגמ"ח מוציא את הכספים בהוראת המפקיד על דעת שבזה יפטרנו המפקיד מחובו, ומדין ערב מחוייב המפקיד לפטור את הגמ"ח כמסוכם, והלווה חייב למפקיד מדין משתרשי ליה, שהפסד המפקיד את חוב הגמ"ח אליו השתרש אצל הלווה], מ"מ עד שהכספים יוצאים להלוואות הם בגדר הלוואה לגמ"ח, ובתמורה לכך הגמ"ח מתחייב שילווה את הכספים שלו לבני מפקידים [אמנם בכך יפרע למפקידים ע"י דין ערב והם ייחשבו מלווים משום משתרשי ליה כאמור] והתחייבות זו הינה גם בגין הזמן שהכספים ברשות הגמ"ח, שהרי גם אם הגמ"ח לא ישתמש בהם כלל להלוואה מ"מ מחוייב להלוות לבני המפקידים מפני עצם זה שביצעו את דרישתו להפקיד בגמ"ח. והוי אגר נטר, דנטירה זו היא המאפשרת שליטת הגמ"ח על הכספים [והחילוק בין הנאת שליטה להנאת שימוש לא מהני אלא אם בכך נוכל להגדיר שהכספים לא מולווים וכאמור זה אין שייך כשמופקדים דרך הבנק], ואף שתצוייר קבלת אותה התועלת לגמ"ח ע"י הפקדה אצל שליש במקום הלוואה לגמ"ח ומוכח שהגמ"ח לא משלם על היות הכסף בגמ"ח אף שהמפקיד דורש תמורה לזמן שכספו לא אצלו, מ"מ כל שבפועל הגמ"ח לווה והמפקיד דורש תמורה לכך לכאו' פשוט דבגדר ר"ק היא, וצע"ג.
אם כנים הדברים הרי שאין מוצא אלא אם כספי המפקידים יופקדו על שמם בחשבון נאמנות ולא בחשבון הגמ"ח, כך שהגמ"ח איננו מחוייב למפקידים את כספי הפקדתם אלא הבנק הוא החייב להם. אכן אם יסוכם שהגמ"ח ינכה מערך התמורה למפקיד את כל הזמן שכספו אינו מולווה לאחרים שפיר דמי, דכה"ג ודאי אינו אגר נטר.
