פנינים עיון וביאור
פנינים עיון וביאור
המין המשובח או המשובח שבמין?
ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה'
מפרי האדמה מן הגרוע, ויש אגדה שאומרת זרע פשתן הי' (ד. ג. רש"י)
כתב הרמב"ם בהלכות איסורי מזבח (פרק ז הלכה יא): "הרוצה לזכות עצמו . . יביא קרבנו מן היפה המשובח ביותר שבאותו המין שיביא ממנו. הרי נאמר בתורה והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן וישע השם אל הבל ואל מנחתו", ומסיים: "וכן הוא אומר כל חלב לה'".
מלשון הרמב"ם "המשובח ביותר שבאותו המין שיביא ממנו" משמע שהחיוב הוא רק להביא את המובחר שבאותו מין שרוצה להביא, ולא שצריך להביא המין המשובח ביותר. ולכאורה צ"ע, הרי "כל חלב לה'" כולל גם ה"חלב" והמשובח מכל המינים, ומניין למד הרמב"ם שגדר החיוב הוא הבאת המשובח שבאותו מין בלבד?
ויש לבאר, שדין זה לומד הרמב"ם ממעשה קין והבל, שמובא בהלכה זו:
במק"א נתבאר (ראה ספר 'אוצרות התורה פנינים' ח"א ע' יח, וש"נ) שההבדל בין הבל לקין הוא שהבל הביא מנחתו מהמשובח ("מבכורות גו' ומחלביהן") ממין הצאן, אך לא הידר להביא ממין חשוב יותר – מין הבקר. ולאידך קין הביא קרבנו ממין משובח – פשתן, ורק שבתוך מין זה הביא "מן הגרוע".
ומזה שמנחת הבל התקבלה, ומנחת קין לא התקבלה כלל, מוכח ש"כל חלב לה'" מחייב להביא "מן היפה המשובח ביותר שבאותו המין שיביא ממנו", אך אינו מחייב להביא את המין הכי משובח.
[וטעם הדבר: תוכן הענין של "כל חלב לה'" הוא שבכך מכיר האדם בבעלותו של הקב"ה על הכל, ד"לה' הארץ ומלואה" (תהלים כד, א), שלכן לוקח את המובחר שבנכסיו ומוסרו להקב"ה.
וכיוון שבבריאה ישנם הן מינים משובחים והן מינים פשוטים לכן חיוב זה אינו שייך רק למינים המשובחים, דאזי לא תוכר בעלותו של הקב"ה על כל מין ומין שבבריאה, אלא החיוב הוא להביא המשובח שבכל מין שממנו רוצה להביא קרבנו, שבכך מראה האדם שכל מה שברשותו שייך להקב"ה].
האם צריך להשיב לטענת האומות?
בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ
אמר רבי יצחק, לא הי' צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם כו', ומה טעם פתח בבראשית כו', שאם יאמרו אומות העולם לישראל, ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם, כל הארץ של הקב"ה היא כו' (א.א. רש"י)
לכאורה תמוה, דמה בכך ש"יאמרו אומות העולם לישראל ליסטים אתם", וכי נצרך לתרץ טענת האומות? ועד כדי כך שגם אם מצד הסברא "הי' צריך להתחיל את התורה" ב"החודש הזה לכם" מ"מ משנים ומתחילים בדבר אחר, רק כדי לתרץ טענתם!
ויש לבאר ע"פ מה שנתבאר במק"א (ראה ספר 'כללי רש"י' (כפ"ח. תשע"ח) פ"ח, וש"נ), שבדרך כלל רש"י אינו מביא את שמות בעלי המימרא, ומה שלפעמים מביא את השמות, הרי זה כשהדבר נוגע לפירוש הכתובים, לתרץ איזה קושיא המתעוררת אצל תלמיד חריף, שכדי לרמז התירוץ לקושיא מביא את בעל המימרא.
ועד"ז יש לבאר כאן, שכדי לתרץ קושיא הנ"ל הביא רש"י שמו של בעל המימרא, רבי יצחק:
איתא בגמ' (ברכות ז, ב) ששיטת רבי יצחק היא ש"אם ראית רשע שהשעה משחקת לו אל תתגרה בו כו', ולא עוד שזוכה בדין". יוצא, ששיטתו של רבי יצחק היא שע"פ תורה אין לבוא למצב של התגרות באומות אלא חובה לתרץ ולענות על טענותיהם.
וכן הוא בנדו"ד דזה שלפירוש זה חובה לענות לאומות הוא כי ר"י הוא בעל מימרא זו, ולשיטתי' אזיל.
