שבת פרשת בראשית, מברכים החודש מרחשון (מאמר ב), ה'תשכ"ב

בס"ד. שבת פרשת בראשית, מברכים החודש מרחשון (מאמר ב), ה'תשכ"ה

(הנחה בלתי מוגה)

בסיום תיאור מעשה הבריאה בששת ימי בראשית, נאמר: וַיְכֵלוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם גוֹ', וְאִיתָא בִּגְמָרָא כָּל הַמִּתְפַּלֵּל בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְאוֹמֵר וַיְכֵלוּ כוּ' נַעֲשָׂה שׁוּתָּף לַהַקְבָּ"ה בְּמַעֲשֶׂה בְּרֵאשִׁית. וְצָרִיךְ לְהָבִין, דְּלִכְאוֹרָה, הֲיִתָּכֵן לוֹמַר שֶׁיֵּשׁ עִנְיָן שֶׁל שׁוּתָּפוּת בְּמַעֲשֶׂה בְּרֵאשִׁית איך ייתכן שהאדם הנברא המוגבל הוא שותף' לבורא, הקדוש־ברוך־הוא הבלתי מוגבל, וּבִפְרָט שֶׁאֲמִתַּת עִנְיַן הַשּׁוּתָּפוּת הוּא לֹא רַק בְּאוֹפֶן שֶׁכָּל שׁוּתָּף יֵשׁ לוֹ חֵלֶק מְסוּיָם בַּדָּבָר, אֶלָּא בְּאוֹפֶן שֶׁכָּל נְקוּדָה וּנְקוּדָה שַׁיֵּכֶת לִשְׁנֵיהֶם 3, שותפות אמיתית היא לא שלכל אחד מהשותפים יש חלק מסויים בדבר ובשאר החלקים אין לו שום שייכות ובעלות אלא שכל פרט ופרט בדבר שייך לשני השותפים בשווה וְהַיְנוּ, ומשמעות הדברים ביחס לשותפות של האדם (האומר ויכולו') במעשה בראשית היא שֶׁבְּכָל נְקוּדָה וּנְקוּדָה שֶׁבְּמַעֲשֶׂה בְּרֵאשִׁית נַעֲשֶׂה אִישׁ יִשְׂרָאֵל היהודי (הָאוֹמֵר "וַיְכֵלוּ") שׁוּתָּף שֶׁוֶה לַהַקְבָּ"ה וצריך להבין איך זה ייתכן? גַּם צָרִיךְ לְהָבִין, דְּהִנֵּה, כֵּיוָן שֶׁכָּל הָאוֹמֵר "וַיְכָלוּ" נַעֲשֶׂה שׁוּתָּף, הֲרֵי מוּבָן, שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁאוֹמְרִים "וַיְכֵלוּ" והם כל בני ישראל (שֶׁהֲרֵי בְּשׁוֹפְטֵנִי לֹא עָסְקִינַן4 הרי אין אנו עוסקים בשוטים) נַעֲשִׂים שׁוּתָּפִים בבריאה, וְאִם־כֵּן הַשׁוּתָפוּת שֶׁל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל הִיא לֹא רַק עִם הַקְבָּ"ה, אֶלָּא גַּם עִם כָּל שִׁשִׁים רִבּוֹא שישים רבבות, שש מאות אלף, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְאִילוּ מַשְׁמָעוּת לְשׁוֹן רַזַ"ל הִיא שֶׁהַשׁוּתָּפוּת שֶׁל הָאוֹמֵר "וַיְכֵלוּ" הִיא רַק עִם הַקָּבָּ"ה, שֶׁהֲרֵי אִם הַשׁוּתָפוּת הִיא גַּם עִם כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר בִּלְשׁוֹן רַבִּים, כָּל הָאוֹמְרִים "וַיְכֵלוּ" נַעֲשִׂים שׁוּתָּפִים כוּ', וְלֹא בִּלְשׁוֹן יָחִיד, הָאוֹמֵר "וַיְכֵלוּ" נַעֲשָׂה שׁוּתָּף כו'.

ב) וְיוּבָן בְּהֶקְדֵם הַמְבֹאָר בַּמַּאֲמֶר שֶׁל הַ'צֶמַח צֶדֶק' (בְּאַחַד הַבִּיכְלֹאַךְ כרך של מאמרי חסידות בכתב יד שֶׁיָּצְאוּ לָאַחֲרוֹנָה מִן הַמִּצַר אֶל הַמֶּרְחָב בדרך כלל הכוונה לכתבי־ יד שהובאו מרוסיה) 5, שֶׁמֵבִיא מַאֲמַר הַיֹּמִדְרָשׁ רַבָּה 6 עַל הַפָּסוּק וַיְכֵלוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם, כְּתִיב לְכָל תִּכְלָה רָאִיתִי קֵץ וּמֵבִיא מִמְּפָרְשֵׁי הַתְּהִלִים, שֶׁ"לְכָל תִּכְלָה" הַיְנוּ דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ הַתְחָלָה, וְלָכֵן יֵשׁ לוֹ קֵץ וְסוֹף, כי העובדה שיש לו התחלה מלמדת שהוא דבר מדוד ומוגבל, ואם כן בהכרח שכשם שיש לו התחלה כך יש לו סוף) אבל רְחָבָה מִצְוָתְךָ מְאֹד (שֶׁהַמִּצְוֹת אֵין לָהֶן קֵץ וּגְבוּל), לַכֹּל יֵשׁ סִיקוּסִים גבולות, שָׁמַיִם וְאָרֶץ יֵשׁ לָהֶן סִיקוּסִים (שֶׁזֶּהוּ פִּירוּשׁ "וַיְכֵלוּ", לְשׁוֹן תִּכְלָה,

"וַיְכֵלוּ", לְשׁוֹן תִּכְלָה כליון, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם הַתְחָלָה וְסִיּוּם), חוּץ מִדָּבָר אֶחָד שֶׁאֵין לוֹ סִיקוּסִים גבולות, וְאֵיזוֹ - זוֹ הַתּוֹרָה, שֶׁנֶאֱמַר על התורה אֲרוּכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּה וּרְחָבָה מִנִּי יָם התורה היא יותר ארוכה מהארץ ויותר רחבה מהים, כלומר בלי גבול כלל. וְהָעִנְיָן בָּזֶה, דְּהִנֵּה מַה שֶׁכָּתוּב בפסוק האמור בתהלים "רְחָבָה מִצְוָתְךָ מְאֹד", שֶׁהַמִּצְוֹת הֵן בְּלִי גְבוּל, אֵין זֶה רַק לְגַבֵּי באופן יחסי לעומת הַגְבָּלַת הָעוֹלָם ("לְכָל תִּכְלָה רָאִיתִי קֵץ"), אֶלָּא זֶהוּ בְּלִי גְּבוּל הָאֲמִתִּי, שֶׁזֶּהוּ מַה שֶׁנֶּאֱמַר שהמצוות הן רחבות "מְאד", וְלֹא כְּמוֹ שֶׁנֶאֱמַר בפרשת 'שמע ישראל' "וְאָהַבְתָּ גוֹ' בְּכָל מְאֹדֶךָ", שֶׁזֶּהוּ רַק מְאֹד שֶׁלְךְ 11, כלומר, הכתוב מצווה לאהוב את ה' "מאוד", אבל ממה שנאמר "מאודך", "מאוד' שלך, מובן שהכוונה ל"מאוד" של האדם האוהב, מה שנחשב לגביו מאוד ובלי גבול, אבל לא בלי גבול באמת, אבל "רחבה מצוותך מאוד" היינו בלי גבול אמיתי, דְּכֵיוָן שֶׁזֶהוּ "מִצְרָתְךָ" (שֶׁל הַקְבָּ"ה שהוא באמת לא מוגבל), הֲרֵי זֶה בְּלִי גְבוּל הָאֲמִתִּי, "מְאֹד". וְכָל זֶה אֲפִילוּ בַּמִצְוֹת בהם מדבר הכתוב "רחבה מצוותך מאד", וְעַל־אַחַת־כַּמָּה־ וְכַמָּה בַּתּוֹרָה שבה עניין הבלי־ גבול (שעליו מדובר בפסוק "ארוכה מארץ מדה ורחבה מיני ים") הוא עוד יותר מאשר במצוות, כיוון שֶׁאֵין בָּהּ בתורה אֲפִילוּ הַהַגְבָּלָה שֶׁבַּמִּצְוֹת, כַּיָּדוּעַ הַחְלוּק ההבדל בֵּין תּוֹרָה לַמִּצְוֹת, שֶׁהַמִּצְוֹת הֵן בְּהַגְבָּלָה, וּכְמוֹ מִצְוַת תְּפִילִין שֶׁיֵּשׁ בָּהּ ד' פָּרָשִׁיּוֹת דַּוְקָא, וְלֹא יוֹתֵר (וְהַמּוֹסִיף עוֹד פָּרָשָׁה בַּתְפִילִין - עוֹבֵר עַל "בַּל תּוֹסִיף"), וְיֵשׁ לָהֶם לתפילין שִׁיעוּר מְצוּמְצָם 12 מדוד ומוגבל בדיוק, ריבוע של אֶצְבָּעַיִם עַל אֶצְבָּעַיִם כו' 13, וְעַל־דֶּרֶךְ־זֶה בְּכָל הַמִּצְוֹת שֶׁהֲרֵי הוּקְשָׁה כָּל הַתּוֹרָה (מִצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה) לַתְּפִילִין 14 כמאמר חכמינו ז"ל על הפסוק "והיה לך לאות על ידך ולזיכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך" - הוקשה (כלומר, הושוותה) כל התורה כולה לתפילין) שֶׁיֵּשׁ לָהֶן לכל המצוות הַגְבָּלָה, מִלְבַד כְּלָלוּת הַגְבָּלַת הַזְמַן וְהַמָּקוֹם 15 שני הגדרים שיוצרים מציאות של עולם מוגבל. מַה־שֶׁאֵין־כֵּן הַתּוֹרָה הִיא בְּלִי גְבוּל. וּבִפְרָטִיוּת יוֹתֵר, הִנֵּה בַּתּוֹרָה גּוּפָא עצמה יֵשׁ חִלּוּק הבדל בֵּין גַּלְיָא דְתּוֹרָה החלק הגלוי שבתורה, חלק הפשט וההלכה, לִפְנִימִיּוּת הַתּוֹרָה 16 חלק הנסתר שבתורה, שֶׁגַּלְיָא בְּתוֹרָה הִיא בְּהַגְבָּלָה, וּכְמַשְׁמָעוּת הַכָּתוּב "אֲרוּכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּה וּרְחָבָה מִנִי יָם", שאמנם מדבר על הגודל העצום של התורה, אבל מפסוק זה עצמו יש להבין שֶׁיֵּשׁ לָהּ מִדָּה, אֶלָּא שֶׁאֲרַכָּה מֵאֶרֶץ" גוֹ', וְכִדְאִיתָא וכמובא בִּגְמָרָא 17 עַל הַפָּסוּק 18 אֲנִי רוֹאֶה מְגִילָה עָפָה אָרְכָּהּ גּוֹ' וְרָחְבָּה גוֹ', וּלְאַחֲרֵי פְּרָטֵי הַחֶשְׁבּוֹן, מְסַיִם: נִמְצָא כָּל הָעוֹלָם כּוּלוֹ מִשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וּמָאתַיִם בַּתּוֹרָה (וזה לשון הגמרא: "... שבא זכריה בן עדו ופירשו דכתיב ויאמר אלי מה אתה רואה ואומר אני רואה מגילה עפה ארכה עשרים באמה (ומפרש רש"י: "אמה של הקדוש־ברוך־הוא") ורחבה עשר (רש"י: "כשהיא עפה, היינו כפולה") באמה וכי פשטת לה (רש"י: "לכפילתה הויא עשרים בעשרים") הויא לה עשרין בעשרין, וכתיב היא כתובה פנים ואחור וכי קלפת לה (רש"י: "דתשים קליפה זו בראש חבירתה שיהא כל כתיבה מצד אחד") כמה הויא לה ארבעין (רש"י: "אורך ברוחב כ'") בעשרין, וכתיב מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן וגו' (רש"י: "מדת עולם חצי אמה על חצי אמה צא וחשוב כמה חצי אמה על חצי אמה יש במגילה ותמצא שלשת אלפים ומאתים כיצד עשה מעשרים אמה רוחב רצועות של רוחב חצי אמה הרי כאן ארבעים רצועות וכל אחת ארבעים אמה לאורכה של מגילה הרי אלף ושש מאות אמה אורך שהן שלשת אלפים ומאתים זרתות"), נמצא כל העולם כולו אחד משלשת אלפים ומאתיים בתורה". וְנִמְצָא, שֶׁגַּם הַתּוֹרָה הִיא בְּהַגְבָּלָה, במידה מסויימת, וְהַיְנוּ גַּלְיָא בְּתוֹרָה ועניין זה שהתורה מוגבלת מתייחס, כאמור, לחלק הנגלה של התורה. וְזֶהוּ שֶׁמָצִינוּ בדברי חכמינו זכרונם־ לברכה בְּכַמָּה תַּנָּאִים וַאֲמוֹרָאִים שֶׁלָּמְדוּ כָּל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ 19, והדבר יתכן כֵּיוָן שֶׁהִיא בְּהַגְבָּלָה 20 שהרי בעניין בלי גבול לא ייתכן להגיע לסופו ותכליתו שהרי אין לו קץ וגבול. אַךְ אֲמִתִּית הָעִנְיָן דִּבְלִי־גְּבוּל מַמָּשׁ בלי־ גבול אמיתי ללא סוף בִּפְנִימִיּוּת הַתּוֹרָה, שֶׁעַל זֶה על פנימיות התורה, החלק הנסתר שבה, נֶאֱמַר 21 גַל עֵינֵי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ, כְּמוֹ שֶׁנִתְבָּאֵר לְעֵיל 22 במאמר הראשון שנאמר ביום זה (דיבור המתחיל "בראשית", יוצא לאור עם ביאור בדרך אפשר בחוברת זו) שם מבואר באריכות מדוע דווקא ביחס לפנימיות התורה יש צורך בבקשה מיוחדת "גל עיני ואביטה...". וְזֶהוּ החלק הפנימי והנסתר של התורה, מַה שֶׁיִּתְגַּלֶּה לֶעָתִיד־לָבֹא בימות המשיח עַל־ יְדֵי מָשִׁיחַ שֶׁכְּלַמֵד תּוֹרָה אֶת כָּל הָעָם, גַּם אפילו את הָאָבוֹת וּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ 23, שֶׁכְּבָר לָמְדוּ כָּל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ, כֵּיוָן שֶׁיְגַלֶּה פְּנִימִיוּת הַתּוֹרָה שֶׁאֵין לָהּ מִדָּה כְּלָל ובחלק זה של הפנימיות והנסתר, התורה היא אכן בלי גבול ממש. אָמְנָם מַה שֶׁכָּתוּב "לְכָל תִּכְלָה רָאִיתִי קֵץ רְחָבָה מִצְוָתְךָ מְאֹד", הִנֵּה הַחְדוּשׁ בָּזֶה (כַּמּוּבָן מִמָּה שֶׁנִּתְבָּאֵר בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל אודות אי ההגבלה שבתורה, ועל דרך זה גם במצוות) הוּא, שֶׁגַּם בְּהַגְבָּלַת הָעוֹלָם מַמְשִׁיכִים אֶת הַבְּלִי־גְּבוּל בְּתוֹרָה וּמִצְוֹת כלומר, להמשיך', היינו להוריד מלמעלה למטה ולהאיר באור הבלתי מוגבל אל תוך גדרי העולם הזה המוגבל. וְהַיְנוּ, שָׁשֶׁאֵין כַּוְנַת הַכָּתוּב האומר שלכל דבר יש גבול, ואילו מצוות ה' רחבות מאד לוֹמַר רַק שֶׁהָעוֹלָם הוא בְּהַגְבָּלָה, וְתוֹרָה וּמִצְוֹת הֵם בְּלִי גְבוּל, שֶׁהֲרֵי זֶה דָּבָר הַפָּשׁוּט ומובן מאליו, דְכֵיוָן שֶׁהָעוֹלָם יֵשׁ לוֹ הַתְחָלָה, שֶׁנִבְרָא בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית וקודם לכן לא היה קיים, בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיֵּשׁ לוֹ גם סוֹף ואם כן הוא מוגבל. וְאִלוּ הַתּוֹרָה וּמִצְוֹת שֶׁהֵם חָכְמָתוֹ וּרְצוֹנוֹ שֶׁל הַיָּבָּ"ה, הֵם בְּוַדַּאי בְּלִי גְבוּל כי כשם שהקדוש־ברוך־הוא בעצמו לא מוגבל, כך חכמתו ורצונו הם בלי־ גבול. וְעַל־כָּרְחָךְ בהכרח צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁחְדוּשׁ הַכָּתוּב הוּא לֹא בהדגשת ההבדל בין העולם המוגבל לתורה ומצוות הלא מוגבלים, אלא בַּחִיבּוּר דִּ״לְכָל תִּכְלָה רָאִיתִי קֵץ" היינו הגבול של העולם הזה עִם "רְחָבָה מִצְוָתְךָ מְאֹד", היינו הבלי גבול של תורה ומצות, ומשמעות החיבור היא, כאמור, שֶׁהַבְּלִי־גְּבוּל דִּ"רְחָבָה מִצְוָתְךָ מְאֹד" נִמְשָׁךְ גַּם בַּהַגְבָּלָה דִּ״לְכָל תִּכְלָה רָאִיתִי קץ" המשכת האור וההשפעה של הבלי גבול של תורה ומצוות אל תוך גדרי העולם הזה. וּכְמוֹ שֶׁהוּא בַּתּוֹרָה עַצְמָהּ, שֶׁאַף־עַל־פִּי שֶׁאֲמִתִּית הַבְּלִי גְבוּל בתורה הוּא בִּפְנִימִיוּת הַתּוֹרָה, וְאִלוּ גַּלְיָא דְּתּוֹרָה הִיא רַק "אֲרוּכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּה" גוֹ', מִכָּל־מָקוֹם גַּם בְּגַלְיָא דְּתּוֹרָה נִמְצָא הַבְּלִי־גְּבוּל דִּפְנִימִיוּת הַתּוֹרָה, כי כל חלקי התורה קשורים זה בזה, והעובדה שפנימיות התורה היא בלי גבול משפיעה את עניין הבלי גבול גם על חלק הנגלה שבתורה, וְכַיָּדוּעַ 24 בתורת החסידות בְּפֵרוּשׁ מַאֲמָר רַבּוֹתֵינוּ ז"ל 25 בגמרא אַשְׁרֵי מִי שֶׁבָּא לְכָאן לעולם הבא וְתַלְמוּדוֹ שלמד שהוא מציאות בעולם הזה בְּיָדוֹ, שֶׁדַּוְקָא עַל־יְדֵי תַּלְמוּדוֹ בְּיָדוֹ, לִימוּד גַּלְיָא דְּתּוֹרָה נִמְצָא הַבְּלִי־גְּבוּל דִּפְנִימִיוּת הַתּוֹרָה, לְמַטָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, יֵשׁ לוֹ לְמַעְלָה ("כָּאן") הַפְּנִימִיוּת שֶׁבָּזֶה כלומר שהאדם זוכה לפנימיות התורה בעולם הבא בגלל העיסוק בנגלה דתורה בעולם הזה, וגם מזה מובן שנגלה דתורה ופנימיות התורה, אף שבכללות לנגלה יש מדידה והגבלה ולפנימיות אין גבול, מכל מקום הם קשורים ומחוברים זה בזה. וְכֵן הוּא בְּנוֹגֵעַ לְהַגְבָּלַת הָעוֹלָם, שֶׁגַּם שָׁם נִמְשָׁךְ הַבְּלִי־גְּבוּל שֶׁבַּתּוֹרָה וּמִצְוֹת. וְכַיָּדוּעַ 24 בְּפֵרוּשׁ מַאֲמָר רַבּוֹתֵינוּ ז"ל25 אַשְׁרֵי מִי שֶׁבָּא לְכָאן וְתַלְמוּדוֹ בְּיָדוֹ, שֶׁדַּוְקָא עַל־יְדֵי תַּלְמוּדוֹ בְּיָדוֹ, לִימוּד גַּלְיָא דְּתּוֹרָה לְמַטָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, יֵשׁ לוֹ לְמַעְלָה ("כָּאן") הַפְּנִימִיוּת שֶׁבָּזֶה. וְכֵן הוּא בְּנוֹגֵעַ לְהַגְבָּלַת הָעוֹלָם, שֶׁגַּם שָׁם נִמְשָׁךְ הַבְּלִי־גְּבוּל שֶׁבַּתּוֹרָה וּמִצְוֹת. ג) וְעִנְיָן זֶה (הַחִבּוּר דִּ"לְכָל תִּכְלָה רָאִיתִי קֵץ" המבטא מדידה והגבלה עִם "רְחָבָה מִצְוָתְךָ מְאֹד" למעלה ממדידה והגבלה, שֶׁהַבְּלִי גְבוּל בְּתוֹרָה וּמִצְוֹת נִמְשָׁךְ בְּהַגְבָּלַת הָעוֹלָם) נַעֲשֶׂה נפעל ונמשך עַל־ יְדֵי עֲבוֹדָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁזֶּהוּ כְּלָלוּת עִנְיַן הָעֲבוֹדָה התוכן הכללי של עבודת ה' הוא לְהַמְשִׁיךְ אֶת הַבְּלִי־גְּבוּל שלמעלה מגדרי העולם בְּהַגְבָּלַת הָעוֹלָם בתוך הגדרים וההגבלות של העולם. וְעַל זֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל26 בגמרא גְדוֹלִים מַעֲשֶׂה צַדִּיקִים ויש להם מעלה ויתרון מִמַּעֲשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ, וְכַמְבֹאָר בָּזֶה 27 בתורת החסידות, מדוע יש למעשה צדיקים מעלה ויתרון על בריאת שמים וארץ על-ידי הקדוש־ברוך־הוא שֶׁמַּעֲשֶׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ הוּא יֵשׁ מֵאַיִן, הקדוש־ברוך־הוא ברא ויצר מַה שֶׁנִּתְהַנָּה עוֹלָם מוּגְבָּל כוּ', וְאִלוּ מַעֲשֵׂה צַדִּיקִים הוּא בִּיטוּל הַיֵּשׁ לָאַיִן, שֶׁזֶּהוּ עִנְיַן הַמְשָׁכַת הַבְּלִי גְבוּל. וְזֶהוּ גְדוֹלִים מַעֲשֶׂה צַדִּיקִים, גְדוֹלִים סְתָם, שֶׁדּוֹהִי גַּדְלוּת אֲמִתִּית שֶׁאֵין לָהּ שִׁיעוּר, שְׁלֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁהֵם גְדוֹלִים מִמַּעֲשֶׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ כַּמָּה פְּעָמִים כָּכָה, אֶלָּא גַּדְלוּת שֶׁהִיא בְּאֵין־עֲרוֹךְ, כִּי מַעֲשֶׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ הוּא בְּהַגְבָּלָה, וּמַעֲשֶׂה צַדִּיקִים הוּא בְּלִי גְבוּל, וַהֲרֵי הַגַּדְלוּת שֶׁל בְּלִי־גְּבוּל לְגַבֵּי גְּבוּל - הִיא בְּאֵין־עֲרוֹךְ, וְכַמְבֹאָר בַּתַּנְיָא 28 שֶׁלְגַבֵּי דָּבָר שֶׁהוּא בְּבְחִינַת בְּלִי גְּבוּל וּמִסְפָּר כְּלָל, אֵין כְּנֶגְדּוֹ שׁוּם עֶרֶךְ בְּמִסְפָּרִים, שֶׁאֲפִילוּ אֶלֶף אַלְפִי אֲלָפִים וְרִבּוֹא רְבָבוֹת אֵינָן אֲפִילוּ כְּעֶרֶךְ מִסְפָּר אֶחָד לְגַבֵּי אֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבּוֹא רְבָבוֹת כו'. וִיתֵרָה מִזֶּה, שֶׁהַחְדוּשׁ דִּגְדוֹלִים מַעֲשֵׂה צַדִּיקִים" הוּא לֹא רַק בְּהַמְשָׁכַת הַבְּלִי־גְּבוּל, אֶלָּא בְּהַגְבָּלָה, העובדה שהעולם הוא מוגבל היא חלק מכוונת הבריאה וזה היה הרצון של הקדוש־ברוך־הוא מלכתחילה, וְכַאֲשֶׁר הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ הָיוּ נִמְתָּחִים כו' הרבה מבלי להפסיק, גֶעַר בָּהֶם הַקָּבָּ"ה וְאָמַר לְעוֹלָמוֹ דַּי34 (וְהַיְנוּ, שֶׁאַף שֶׁהַהַגְבָּלָה הִיא רַק מִצַד רְצוֹן הַבּוֹרֵא והעולם מצד עצמו היה יכול להיות "נמתח' בלי גבול, הֲרֵי רְצוֹן הַבּוֹרֵא הוּא שֶׁתִּהְיֶה הַגְבָּלָה זוֹ), הִנֵּה כָּל זֶה האמור לעיל שהעולם נברא מדוד ומוגבל וזו תכליתו על פי רצון ה', הוּא בְּנוֹגֵעַ לַהִתְהַוּוּת עַצְמָהּ, אֲבָל הַתַּכְלִית הִיא שֶׁהַיְרִידָה לֹהיות עולם מוגבל תִּהְיֶה לְצוֹרֶךְ עֲלִיָּה (כַּנַּ"ל) ובתוך הגבול יאיר הבליי גבול, כאמור, עַל־יְדֵי־זֶה שֶׁיִּשְׂרָאֵל בַּעֲבוֹדָתָם בקיום התורה והמצוות יַמְשִׁיכוּ אלוקות מלמעלה בְּהַגְבָּלַת הָעוֹלָם ("שֶׁאָמַר לְעוֹלָמוֹ דַּי") בְּחִינַת הַבְּלִי־גְּבוּל. וּלְדוּגְמָא לעניין החיבור של הגבול והבלי גבול בעולם בַּעֲבוֹדָה בְּפוֹעַל, שֶׁאַף־עַל־פִּי שֶׁמִּצַד טֶבַע הָעוֹלָם יָכוֹל לִהְיוֹת גֶרָעוֹן בְּפַרְנָסָה עַל־יְדֵי קִיּוּם הַתּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁהֲרֵי אדם עשוי לחשוב כי על פי הטבע לוּלֵי הַהַקְפָּדָה עַל שְׁמִירַת שַׁבָּת, וְהַזְהִירוּת מֵאוֹנָאָה וּגְזֵלָה כוּ', הָיָה יָכוֹל לְהַרְוִיחַ יוֹתֵר, ובכל זאת, הִנֵּה בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל־יְדֵי עֲבוֹדָתָם פּוֹעֲלִים הַמְשָׁכָה שֶׁלְמַעְלָה מֵהַטֶבַע שמבוססת על אמונה בה' בַּטֶבַע, בתוך גדרי העולם, שֶׁלֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁקִיּוּם הַתּוֹרָה וּמִצְוֹת (שמירת שבת וזהירות מאונאה וגזל, כאמור) לֹא יִגְרַע בַּפַרְנָסָה, אֶלָּא אַדְרַבָּה כו' דברים אלו עצמם שאדם עלול לחשוב שיביאו גרעון בפרנסתו, הם עצמם יביאו תוספת בפרנסה. וְהַיְנוּ, שֶׁבְּהַגְבָּלַת הָעוֹלָם ("אָמַרְתִּי לְעוֹלָמִי דַּי") מַמְשִׁיכִים אֶת הַבְּלִי־גְּבוּל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב 35 וַהֲרִיקוֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דִי. ללא הפסק, בלי גבול. ד) וְעַל־פִּי־זֶה יוּבָן מַה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז"ל כָּל הָאוֹמֵר וַיְכָלוּ כוּ' נַעֲשֶׂה שׁוּתָּף לַהַקְבָּ"ה בְּמַעֲשֶׂה בְּרֵאשִׁית, ובתחילת המאמר נשאלה השאלה איך ייתכן האדם שהוא גשמי ומוגבל יהיה שותף לקדוש־ברוך־הוא שהוא בלי גבול, והביאור הוא שהיא הנותנת, כי כל עבודת האדם בעולם היא לפעול חיבור של גבול ובלי גבול ולהמשיך אור אלוקי בלי גבול בתוך גדרי העולם המוגבל, כמבואר לעיל באריכות, כִּי 36 אֲמִירַת "וַיְכֵלוּ", מִלְשׁוֹן כַּלָּיוֹן 37, במובן של איבוד ה'ישות' של המציאות עִנְיָנָהּ לִפְעוֹל כַּלָּיוֹן בַּבְּרִיאָה, שֶׁהוּא עִנְיַן בִּיטוּל הַיֵּשׁ הגברא לָאַיִן האלוקי, וְלָכֵן לֹא יִפָּלֵא אין זה פלא שֶׁעַל־יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה שׁוּתָּף לַהַקְבָּ"ה בְּמַעֲשֶׂה בְּרֵאשִׁית, שׁוּתָּף שֶׁוָה כוּ', שֶׁהֲרֵי עַל זֶה על העבודה שגורמת לביטול הישות של העולמות, על־ידי המשכת אור בלי גבול בתוך הגדרים המוגבלים אָמְרוּ גְדוֹלִים מַעֲשֶׂה צַדִּיקִים כוּ', כַּנַּ"ל. וְאַדְרַבָּה, יֵשׁ צוֹרֶךְ לְבָאֵר מַהוּ הַטַעַם שֶׁנַעֲשֶׂה היהודי העובד את ה' רַק שׁוּתָּף לַהַקְבָּ"ה, שׁוּתָּף שֶׁוֶה, אַף שֶׁ״גְדוֹלִים מַעֲשֶׂה צַדִּיקִים מִמַּעֲשֶׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ", הַיְנוּ, שֶׁחֶלְקוֹ שֶׁל הַקְבָּ"ה בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית הוּא מוּגְבָּל, כי עשה מה'אין' הקדוש־ברוך־הוא "יש' גשמי, כאמור, וְאָלוּ חֶלְקוֹ שֶׁל הָאוֹמֵר "וַיְכֵלוּ" הוּא בְּלִי גְבוּל ולמה אם כן היהודי הוא רק 'שותף' שווה ערך ולא יותר? וְהָעִנְיָן בָּזֶה, שֶׁאַף שֶׁמַעֲשֶׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ הוּא בְּהַגְבָּלָה, וְזוֹהִי הַכַּנָּנָה וְהָרָצוֹן בְּעִנְיַן הַבְּרִיאָה שֶׁהָעוֹלָם יִהְיֶה וְהַבַּאוּר בָּזֶה, לְפִי שֶׁכֹּחַ הַהִתְהַוּוּת לברוא "יש' מ'אין' הוא מֵעַצְמוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ (כַּמְבֹאָר בְּ'אִגֶּרֶת הַקְדֶשׁ 38 שבספר התניא שרק עצמותו ומהותו של הקדוש־ברוך־הוא הוא המקור להתהוות יש מאין. כשם שהוא עצמו קיים מעצמותו ולא בגלל איזו עילה וסיבה חס ושלום), וּלְגַבֵּי עַצְמוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ הִנֵּה גְבוּל וּבְלִי־גְּבוּל הֶם בְּהַשְׁוָאָה, וְהַיְנוּ, שֶׁהַחִלִוּק ההבדל בֵּין בְּלִי־גְּבוּל לִגְבוּל הוּא רַק כְּשֶׁשְׁנֵיהֶם גם הגבול וגם הבלי גבול הֵם בְּגֶדֶר מְצִיאוּת, אֲבָל לְגַבֵּי בִּלְתִּי מְצִיאוּת, לגבי הקדוש־ברוך־הוא בעצמו שלמעלה מכל ההגדרות, ולגביו כל ההגדרות וההבדלים הללו לא קיימים ולא תופסים מקום כלל, הַכֹּל בְּשֶׁוֶה. וּכְמוֹ שרואים במוחש גם אצל בני אדם שֶׁבְּנוֹגֵעַ לְדָבָר גַשְׁמִי שֶׁאֶפְשָׁר לְמַשְׁשׁוֹ בַּיָּדַיִם, יֵשׁ חָלוּק בֵּין דָּבָר קָטָן שֶׁנִּכְנָס בְּתוֹךְ יָדוֹ לְדָבָר שֶׁגָּדוֹל מֵהַגְבָּלַת יָדוֹ והמידות הגשמיות של הדבר הן בעלות משמעות, מַה־ שֶׁאֵין־כֵּן בְּנוֹגֵעַ לְדָבָר רוּחָנִי, דְבַר שֵׁכֶל, שֶׁאֵינוֹ בְּגֶדֶר מִשׁוּשׁ כְּלָל, ואינו נתפס' בחוש המישוש מלכתחילה אֵין חִלּוּק בֵּין גְבוּל וּבְלִי־גְּבוּל דְמִישׁוּשׁ כו' 39 וההגדרות שיש להן משמעות בנוגע לחוש המישוש הן חסרות משמעות לחלוטין ביחס לרעיון שכלי שמלכתחילה לא נתפס בחוש המישוש. וְעַל־פִּי־זֶה יוּבָן גַּם הַדִּיּוּק "נַעֲשֶׂה שׁוּתָּף", שֶׁעִנְיַן הַשׁוּתָפוּת הוּא בְּכָל נְקוּדָה וּנְקוּדָה של הבריאה, כִּי הָעֲלִיָּה שֶׁצְרִיכָה לִהְיוֹת עַל־יְדֵי הָעֲבוֹדָה של בני ישראל בָּעוֹלָם הִיא בְּכָל נְקוּדָה וּנְקוּדָה שֶׁבּוֹ, דְכֵיוָן שֶׁהַיְרִידָה של ה'אין' האלוקי להיות "יש' גשמי הָיְתָה בְּכָל הָעִנְיָנִים ובכל הפרטים, הִנֵּה גַּם הָעֲלִיָּה צְרִיכָה לִהְיוֹת בְּכָל הָעִנְיָנִים בכל נקודה ונקודה'. וְזֶהוּ שֶׁעַל־יְדֵי הָעֲבוֹדָה נַעֲשָׂה האדם שׁוּתָּף בְּכָל נְקוּדָה וּנְקוּדָה שֶׁל מַעֲשֶׂה בְּרֵאשִׁית, ללא יוצא מן הכלל, כִּי בְּכָל הָעוֹלָם כּוּלוֹ הֲרֵי הוּא פּוֹעַל עֲלִיָּה גְדוֹלָה יוֹתֵר מִכְּמוֹ שֶׁהָיָה קוֹדֶם הַבְּרִיאָה, כַּנַּ"ל (שאם לא כן אין תועלת וכדאיות בבריאה, כמבואר לעיל). וְזֶהוּ גַּם מַה שֶׁנֶאֱמַר "נַעֲשֶׂה שׁוּתָּף" כוּ' בִּלְשׁוֹן יָחִיד, כי אין הכוונה לשותפות של כל בני ישראל יחד אלא לכך שכל אחד ואחד מבני ישראל בפרט נעשה שותף של הקדוש־ברוך־הוא כִּיוָן שֶׁזֶּהוּ עִנְיָן שֶׁנַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי עֲבוֹדַת כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בפרט ובמיוחד, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ ז"ל 40 במשנה לְפִיכָךְ נִבְרָא הָאָדָם הראשון יְחִידִי, ורק מאוחר יותר נולדו אנשים נוספים לְלַמֶדְךְ שֶׁכָּל הַמְקַיִם נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל כְּאִלוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא (אַף שֶׁלְכְאוֹרָה היהודי היחיד בשנים הבאות אינו כְּמוֹ אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיָה יְחִידִי, וּמִמֶּנּוּ נִבְרָא מִילוּאוֹ שֶׁל עוֹלָם בכל זאת כל נפש ונפש נחשבת "יחידי'), לְפִיכָךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד חַיָב לוֹמַר בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם, וְהַיְנוּ, שֶׁעַל־יְדֵי עֲבוֹדָתוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בפרט ובמיוחד נִשְׁלֶמֶת כַּוְנַת הַבְּרִיאָה כּוּלָּהּ, וְלָכֵן נַעֲשֶׂה כל אחד ואחד מבני ישראל בפרט שׁוּתָּף לַהַקְבָּ"ה בְּמַעֲשֶׂה בְּרֵאשִׁית.