שבעה אורות שקדמו לעולם (חלק א')

בזוהר כתוב שיש "ז' נהורין" שנבראו לפני העולם - אור תורה, אור גיהנם, אור גן עדן, אור כסא הכבוד, אור בית המקדש, אור תשובה, אורו של משיח.

רבי לוי'ק, אבא של הרבי, מקביל את שבעת האורות לשבע מדות הלב מחסד עד מלכות - שבעת ימי הבנין. וההקבלה בקצרה:

"אור תורה"

שייך ליום הראשון של מעשה בראשית, היום של "יהי אור". סתם אור הוא "תורה אור" ועל האור של היום הראשון כתוב "וירא אלהים את האור כי טוב", "טוב לגנזו לצדיקים לעתיד לבוא, והיכן גנזו? בתורה". מההקבלה הזו עולה דבר פשוט - עיקרו של "אור תורה" הוא דווקא "תורת חסד" (הלומד תורה על מנת ללמד לאחרים, וכך להפיץ את האור בכל העולם).

"אור גיהנם"

לגיהנם יש 'אור' (בשורוק), לשון אש, אך בפנימיותו יש לו גם 'אור' (בחולם), "אור כי טוב" – "מה רב טובך אשר צפנת" ברוח צפון (צפון היינו שמאל, גבורה), ש"משם תפתח הרעה". הטוב הצפון "גניז בגויה" (רק לעתיד לבוא הוא יתגלה בבחינת "טוב הנראה והנגלה"). האור הגנוז בגיהנם הוא סוד "גם זו לטובה", בגימטריא גיהנם, כנודע. האור שייך בפירוש למדת הגבורה העונשת את הרשעים, כמבואר בתניא. מי עתיד 'לזכות' לאור הצפון הזה? הגיהנם נברא ביום שני למעשה בראשית, היום שלא נאמר בו "כי טוב" (הנראה והנגלה, כנ"ל) משום שנבראה בו המחלוקת - חלוקת-הבדלת המים העליונים מן המים התחתונים על ידי הרקיע, סוד "רקיע בעין הקרח הנורא" הרומז למחלוקת קרח וכל עדתו, היורדים חיים שאולה. רק לעתיד לבא יתגלה הטוב ויתקיים "צדיק כתמר יפרח", סופי תבות קרח.

"אור גן עדן"

שייך ליום השלישי, ש"הוכפל בו כי טוב", "טוב לשמים וטוב לבריות" ('לבריאות'), עשית הטוב והישר בעיני אלהים ואדם, "תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם". ביום שלישי נבראו העצים הנחמדים למראה וטובים למאכל (בולל עץ החיים שבתוך הגן ועץ הדעת טוב) - באשר גן רומז למזיגת ריבוי הגוונים של התפארת. בתחלת היום נקוו המים אל מקום אחד כדי שתראה היבשה, לצורך גן עדן, באשר "נהר [של המים הנקוים בסוד 'אחד'] יוצא מעדן להשקות את הגן".

(שביעי של פסח פ"ו)