שמירת הלשון שער התורה
התורה שלא תמוט, ולא מיבעיא האנשים שטרודים בענייני העולם שיעשו כך כדי להנצל מעונש ביטול תורה, אלא אפי' לומדי התורה חייבים להחזיק תורה, ואם הוא יכול ואינו עושה הרי הוא בכלל "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת", והמחזיק תורה ומהנה תלמיד חכם מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאילו מתדבק בשכינה, וכל מה שהאדם מחסר מעצמו כדי לתת לעמלי תורה לטובתו הוא עושה ומרבה לעצמו עושר בעולם הזה ושכר טוב לעולם הבא, ואינו מתחסר כלום מחמת זה, וחבירו הלומד נקרא על שמו, וזוכה עבור זה לבנים טובים וקדושים. וכבר הזהיר הקב"ה על הלווים "השמר לך פן תעזוב את הלוי" וכעין זה רצון ד' שנחזיק את האנשים הפורשים מענייני העולם לעבוד את ד', וכמ"ש הרמב"ם ולא שבט לוי בלבד וכו'. ובכלל החזקת תלמיד חכם להשיא לו בתו (שמעלה עליו הכתוב כאילו מתדבק בשכינה) אפי' צריך להזיל על זה סך רב מנכסיו, ועל ידי זה יצמחו דורות של יראי השם (ובזמננו באיזה מקומות ירד קרן התורה לעפר, וקשה למצוא שידוך ללומדי התורה, וזה גורם לרפיון בלימוד התורה, ואוי לאותה בושה על עלבון התורה). (פרק ה').
מצוה רבה להעמיד בכל עיר ישיבות לנערים, שאם אין גדיים אין תיישים, ועיקר דבר זה הוא תלוי באנשים החשובים שבעיר, שבידם לתקן, אך עצת היצר היא שיחשוב שדבריו לא יתקבלו (אמנם כאשר יגעו בכבודו לא יחשוב כך...), ולכן יש להשתדל בזה כדי שלא יתבעו ממנו על דמי ישראל, שהרי בעוון ביטול תורה בנים מתים, ומי שבידו למחות ולא מחה נחשב שהדבר נעשה על ידו, וגם למען כבוד ד' ותורתו, ואז אין קץ לשכרו, ונוטל שכר כנגד כולם. ואף שהדבר אינו קל אל יתעצל, וידע כי לפום צערא אגרא, ואם יתבזה מחמת זה לא יחוש וידע כי על ידי זה שכרו גדול יותר, וטוב אחת בצער ממאה שלא בצער, והמחזיק לומדי תורה בעולם הזה זוכה לעתיד לדעת את התורה, אפילו אם בעולם הזה היה עם הארץ. (פרק ו').
גודל החיוב להחזיק בנו ללמוד תורה- יש אנשים המרפים ידיהם מן התורה ואינם מתבוננים בעונש הגדול על ביטול תורה, ואיתא במדרש בא וראה כמה קשה יום הדין וכו' בא מי שיש בידו מקרא ואין בידו משנה, הקב"ה הופך פניו ממנו ומצרי גיהנום מתגברים בו וכו', ויש אנשים שגם את בניהם אינם מחזיקים לתורה, אף שחובת האב אם יכול ללמד את בנו בשכר עד שידע מקרא ומשנה הלכות ואגדות, וכמה האב מוסר נפשו לטובת בנו, ומוכן לעשות דברים שלא כדין עבור בנו, ובזה הוא מתרפה, ובאמת כל מזונותיו של אדם קצובים חוץ מ... והוצאת בניו לת"ת שאם פחת פוחתין לו ואם הוסיף מוסיפין לו. והמלמד בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו קיבלה מהר סיני, וזוכה הוא לאריכות ימים, וזוכה להנצל מן הגיהנום, ולפעמים זוכה להמנות בגלל זה בין הצדיקים (כדמצינו בנחום הפקולי שלימד תורה לבנו של אדם רשע והוציאו את האב מהגהנום והושיבוהו בין הצדיקים בגן עדן), וזוכה לכל השכר של מחזיק תורה וכדלעיל, והקב"ה נושא לו פנים. ומאידך המעביר בנו מת"ת נאבד מהעולם הזה והעולם הבא, ומזה תוכחת מגולה למעבירים בניהם מת"ת בגיל י"ד ט"ו, ועל ידי זה נשארים מנוערים מתורה ומצוות. ויש שמורים התר שבכל מקרה בנם לא יהיה רב, אך האמת שחובת האדם לדעת איך לעבוד את ד' ולהנצל מהיצר שסכנתו עצומה, ומביא את האדם להפסיד הרבה מצוות, וגם המצוות שיעשה יהיו בלי שמחה יראה ואהבה, וגם לא ידע לעשותם כדין. (פרק ז').
