סימן תל"ג דיני בדיקת חמץ

בסימן זה יבוארו ב' נושאים עיקריים: א' צורת וזמן הבדיקה, שיש בזה כמה דינים שעניינים הוא שיבדוק באופן שיוכל לבדוק היטב. ב' המקומות בהם צריך לבדוק, שהם בכל מקום שמכניסים בו חמץ אפילו באקראי. שקודם הזמן יש זמן הבדיקה- יבדוק בליל י"ד, מפני שבני אדם מצויים אז בבתיהם, ואור הנר יפה לבדיקה בלילה יותר מביום. ואם בדק ביום י"ג לאור הנר, צריך לחזור ולבדוק בליל י"ד, אבל לא יברך, דיש פוסקים שבדיעבד יצא, ואם בדק בליל י"ג לאור הנר, ונזהר היטב שלא להכניס עוד חמץ, א"צ לחזור ולבדוק, והמחמיר לחזור ולבדוק לא יברך, ומשמע מכמה אחרונים שיכול לכתחילה לבדוק בליל י"ג, אם כוונתו לבדיקה, אכן בחק יוסף כתב שיש להמנע מזה מפני שמפסיד את הברכה. ואסור לדחות את הבדיקה ליום י"ד אפי' במקום שהוא אפל גם ביום, ואם עבר ולא בדק בליל י"ד, יבדוק ביום י"ד לאור הנר, ויבדוק בבוקר משום שזריזים מקדימים, ולא יאכל לפני הבדיקה.

בדיקה לאור הנר- לא יבדוק לאור הלבנה אלא לאור הנר, כדי שיוכל לבדוק בחורים וסדקים. ואכסדרא והיינו מקום מקורה שיש לו רק ג' דפנות, או בבית כנגד הארובה ממש, או ממש כנגד החלונות (אם אין שם זכוכית), לכתחילה אין לבודקם ביום י"ג אלא בליל י"ד, (ובדיעבד א"צ לחזור ולבדוק, ובמ"א כתב שמ"מ יחזור ויבדוק חדר אחד בלילה), ואם עבר ולא בדק בליל י"ד, יבדוק אותם בי"ד לאור החמה.

דיני הנר- לא יבדוק ע"י אבוקה, או בעצים דמשחא שאורם רב כמו אבוקה, מפני שא"א להכניסם לחורים וסדקים, וגם הוא מתיירא שישרף הבית, וכן לא יבדוק בנר של חלב או שומן, לפי שהוא מתיירא שיטפטף על הכלים ויפסידם, ולא בשל שמן מפני שהוא חושש שישפך השמן, אלא יבדוק בנר של שעוה יחידי, ונרות קלועים אע"פ שאינם מחוברים וכ"ש אם דיבק ב' נרות, או נר שיש לו ב' פתילות שיש הפרש ביניהם, או שאוחז ב' נרות יחד ואין מפרידם זה מזה, דינם כאבוקה. ובדיעבד אם בדק ע"י אבוקה לא יצא, ובשל חלב או שומן יצא, ובשמן יש מחלוקת אם יצא בדיעבד. ואם אין לו נר שעוה יכול לבדוק באותם נרות שיוצא בהם בדיעבד.

אלו מקומות טעונים בדיקה

מקומות בבית הטעונים בדיקה- אף מקומות שאין רגילים להשתמש שם בחמץ, אלא שיש לחוש שהכניס לשם חמץ באקראי, צריכים בדיקה, ולכן כל חדרי הבית והעליות צריכים בדיקה, לפי שפעמים אדם נכנס לשם ופתו בידו, וכן חדר שמונחים בו משכונות או דברי מאכל או משקה או עצים ונרות, שדרך להכנס באמצע הסעודה ליטלם, צריכים בדיקה, אבל אוצרות יין שאין דרך להסתפק מהם באמצע הסעודה, וכן מתבן וכדו', וכן אוצרות שיש לו קבע להסתפק מהם פעם אחת לצורך סעודה ואין מסתפקים מהם באמצע הסעודה, א"צ בדיקה, אא"כ יודע שהכניס לשם חמץ. ואוצרות שמן משמע בגמ' שא"צ בדיקה, מפני שמסתפקים מהם בזמן קבוע, ויש שמחמירים בזה. חורי הבית וזיזים הבולטים מהכתלים טעונים בדיקה, אא"כ הם גבוהים שאין יד אדם מגיעה לשם, או שהם נמוכים פחות מג' טפחים, אמנם אם ידוע שהשתמשו בהם חמץ אפי' פעם אחת, או חורים וזיזים נמוכים בבית שהתינוקות מצויים בו, צריכים בדיקה. צריך בדיקה ע"ג התנורים במקום שרגילים להשתמש שם, וכן בכל החורים שסביבם. קרקע הבית- אם יש תרנגולים בבית א"צ בדיקה בקרקע, אבל תחת המיטות צריך בדיקה, וי"א שגם הקרקע טעונה בדיקה, אם אכלו שם חמץ לפני פסח. ובמקום שאוכלים כל השנה ואין שם תרנגולים, לכו"ע צריך לבדוק מתחת הספסלים והשולחנות, מפני שמצוי שיפול לשם.

גג של בנין נמוך או של ארונות, אם הם משופעים ואינם ראויים לתשמיש א"צ בדיקה, אפילו אם הם בתוך הבית, ואם הגג ישר ודרך להשתמש שם צריך בדיקה, וכ"ש שצריך לבדוק בתוך הארונות אם מניחים שם חמץ לפעמים או שמסתפקים מהם באמצע הסעודה. ותקרה הנמצאת תחת גג משופע, אם דרך להשתמש שם צריך בדיקה, ולפי שזו טירחא מרובה, יש להקל למכור לנכרי מקום זה עם החמץ.

ביטול חמץ

נוסח הביטול- יאמר אחר הבדיקה 'כל חמירא דאיתיה ברשותי דלא חזיתיה ודלא ביערתיה ליבטל ולהוי כעפרא דארעא', ונכון שיוסיף 'וליהוי הפקר כעפרא דארעא', ומהני אע"פ שאמר זאת בינו לבין עצמו. ולשון 'חמירא' כולל חמץ ושאור, אבל בשאר לשונות ואפי' בלשון הקודש צריך להזכיר כל אחד בפני עצמו, והגר"א מפקפק על זה, דמשמע בירושלמי שמספיק לומר חמץ. צריך לומר הנוסח בלשון שמבין, ואם אמר בלשון שאינו מבין, אם הוא יודע לפחות ענין הביטול שהוא מפקיר חמצו, יצא בדיעבד, אבל אם אינו מבין כלל והוא חושב שזה איזו תפילה, לא יצא אפי' בדיעבד. טוב לחזור ולבטל את החמץ ביום י"ד לפני תחילת שעה שישית, מפני הפת ששייר או שקנה אחרי הביטול בלילה. ויאמר בביטול היום 'דחזיתיה ודלא חזיתיה, דבערתיה ודלא בערתיה', שהרי ביטול היום הוא בשביל מה שהשאיר, ומ"מ צריך לבטל גם בלילה, שמא ישכח לבטל ביום עד שעה שישית. וכתב הרמ"א שיבטל רק אחרי השריפה, כדי לקיים מצות שריפה בחמץ שלו, ונמצא שצריך לשרוף וגם לבטל לפני תחילת שעה שישית, שהרי בשעה שישית החמץ אסור בהנאה וא"א לבטלו. שליח יכול לבטל את החמץ, ויאמר 'חמצו של פלוני דלא ידע ביה' וכו', וביום יאמר 'דידע ביה ודלא ידע ביה', ולא יאמר 'חמץ דאיכא בביתא הדין' שמא יש לו במקום אחר. ודווקא אם נשלח לבטל מהני, אבל שליח לבדיקה אינו יכול לבטל, ויש מפקפקים בזה, וס"ל דמסתמא עשאו שליח גם על הביטול, וכתב המגן האלף שלכן צריך השליח לבטל, וגם המשלח צריך לבטל, ובלאו הכי אינו מועיל, אמנם אם המשלח בביתו וביקש מאחר לבדוק, צריך המשלח לבטל בעצמו אא"כ ציווהו להדיא שיבטל. ומי שאינו שליח כלל אינו יכול לבטל אף היכא דזכות הוא לו (כגון שהוא בדרך ושכח לבטל), ויש מחמירים שגם שליח מפורש על הביטול לא מהני, ובשעת הדחק יש להקל. וקטן אינו נעשה שליח. מי שאינו בביתו יבטל במקום שהוא נמצא, ואפי' אם מינה שליח עדיף שיבטל בעצמו (די"א ששליחות לא מהני, ואם לא בדק ודאי עליו להזהר לבטל בעצמו, דבדאורייתא לא אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו), ואם האשה יודעת שאין דרך בעלה לבטל, טוב שתבטל מעצמה, ותאמר (בלשון שמבינה) 'כל חמירא דאיכא ברשות בעלי' וכו', ואפי' אשה שאינה בודקת בעצמה אלא ע"י שליח, טוב שתבטל בעצמה, דאפילו בבעל שהחמץ שלו יש מפקפקים בביטול ע"י שליח, ויכולה אף לעשות שליח לבטל, אך טוב יותר שתבטל בעצמה, אמנם לכתחילה אין ראוי שהבעל יסמוך על ביטול אשתו, כיון שאין החמץ שלה, אלא יבטל במקום שהוא נמצא. ואלמנה כיון שהחמץ שלה דינה כאיש שיכולה לבטל בעצמה או ע"י שליח. אפוטרופוס של יתומים חייב לבדוק ולבער ולבטל, ואם נוהגים לתת שכר על הבדיקה נותן שכר, ואם עבר ולא ביער ולא ביטל, אין לחייבו כיון שאינו חייב אלא בפשיעה, ויתום קטן שאין לו אפוטרופוס ועבר עליו הפסח, אפשר שאין לאסור את החמץ אחרי פסח, דלמאן ניקנסיה.

מקומות שיש שם בעלי חיים

רפת בקר, או לול של תרנגולים, או חצר שמצויים שם עופות (חוץ מהחורים שבצדדים), א"צ בדיקה אא"כ ודאי היה שם חמץ, וודאי חמץ אפשר דהיינו שהכניס לשם חמץ בתוך ל' יום, אבל דעת המקור חיים שהכונה שודאי היה שם חמץ בליל י"ד. והרמ"א כתב שבמקום שהעופות מצויים א"צ לבער אפי' ודאי חמץ עד לאחר זמן איסורו, והסכמת האחרונים שבחצר שלו או של שותפין אין להניח חמץ ולסמוך שיאכלוהו עופות, ואם הניח שם חמץ צריך לבדוק ולבער, אבל מותר להשליך חמץ במקום המופקר לרבים ולהפקיר את החמץ קודם זמן איסורו. ומקום הנחת מאכל האווזים טעון בדיקה, כיון שע"י האכילה הגרעינים נופלים למקום שאינם יכולים לאוכלו, והגרעינים הם חמץ גמור כיון ששורים אותם במים.

חורי כתלים

חור שבין יהודי לחבירו, כל אחד בודק עד מקום שידו מגעת, והשאר מבטלו בליבו אף שיש לחוש שנתגלגל לשם חמץ, ואפי' אם יש שם ודאי חמץ מועיל הביטול, ועיין בסימן תל"ו אם מותר להנות מחמץ כזה אחרי פסח. וחור שבין ישראל לנכרי, אף אם ודאי יש שם חמץ א"צ לבודקו בלילה לאור הנר, שמא יחשוד הנכרי לכשפים ונמצא בא לידי סכנה, אלא יבדוק שם ביום י"ד לאור היום, וצריך לבטל את החמץ בלילה.

כותל שנפל

כותל שרגיל להשתמש בו בחמץ בחורים והכותל נפל, אפי' אין הגל גבוה ג' טפחים א"צ לבדוק תחתיו במקום שמצויים עקרבים, או במקום שמצויים נחשים שממיתים, אלא יבטלו בליבו, ואם לא ביטלו עד שעבר זמן איסורו, לדעת העולת שבת צריך לחפש במרא וחצינא בענין שאין בו סכנה, וכתב הבית מאיר שכך הדין לרש"י והר"ן, אבל לדעת התוס' יש להסתפק, ויש להסתפק אם לדעת רש"י והר"ן כדאי להחמיר לפקח מעתה, כיון שאם יתגלה החמץ אפשר שעובר בבל יראה. ואם ודאי יש שם חמץ, אם אין עליו גובה ג' טפחים צריך להוציאו במרא וחצינא, ואם לא הוציאו החמץ אסור אחר הפסח אע"פ שביטלו, ואם יש עליו ג' טפחים, מדרבנן צריך לבטלו, ואם מצא שם חמץ אחרי הפסח הרי הוא מותר אף באכילה, וי"א שמדאורייתא חייב לבטלו, ולדבריהם אם לא ביטלו עד שהגיע זמן איסורו חייב לפקח את הגל ולבערו במרא וחצינא אם יש שם סכנת עקרבים, ואם הגל גדול ואינו יכול לפקח אותו מותר לכו"ע והיינו שא"צ לשכור פועלים, והגר"ז כתב שא"צ לבטלו אפי' לכתחילה, והעיקר כדעה ראשונה. מרתף יינות המלא עד תקרתו בחביות יין, ומסתפקים ממנו לפעמים בזמן האכילה, א"צ לבדוק אלא את השורה הקדמית העליונה ואת השורה שתחתיה, וי"א שיבדוק את השורה העליונה הקדמית ואת זו שבפנים יותר. העושה את ביתו אוצר בתוך ל' יום, והוא מקום שמכניסים בו חמץ, טעון בדיקה אפי' אם אינו עתיד לפנותו עד אחרי פסח, כיון שכבר חלה עליו חובת בדיקה, ואם לא בדק קודם, צריך לפנות את האוצר ולבדוק את כל הבית, והסכמת האחרונים שאם ביטל או שמבטל עכשיו א"צ לחזור ולבדוק, ודעת הגר"א שאם ביטלו מותר גם לדעה הראשונה. אוצר חיטים שהניחו על גבי חיטים מחומצים, אם נעשה האוצר קודם ל' יום, א"צ לבער גם למ"ד הנ"ל שבחמץ ודאי צריך לבער גם קודם ל', כיון שאין דרכו של עכבר לפרר והני פירורים מעלמא אתו ולא מהככר, שהאוצר כבר נעשה, אלא מספיק לבטל, ואחרי פסח כשיפנה את האוצר אסור להנות מהחמץ, (כיון שמתחילה עומד לפנותו אחר הפסח), אך יכול למכור את כל האוצר לנכרי, ויהיה מותר אח"כ להנות ממנו. (אמנם אם הניח בקרקעית הבור חיטים סתם, ואח"כ נתחמצו מלחות הבור, אפי' עשה האוצר בתוך ל' א"צ לפנותו, דהוי כחמץ שנפלה עליו מפולת, ויבטל החמץ לפני פסח, ומסתבר שאסור להנות מהם אחרי פסח אם הם ודאי חמץ). ואם בעת שהניח האוצר לא היה שם ודאי חמץ, מותר למכור את האוצר כולו אחרי פסח, דשמא נתחמצו אחרי פסח, ושמא לא נתחמצו כלל אלא נתעפשו. ואם רוצה להניח אוצר חיטים בבור, אפי' אם אינו יודע אם יש שם חיטים של חמץ, צריך לכבד אותו מקום ולבודקו לאור הנר, לפני שמניח שם את החיטים. ישראל שעוזב בית של נכרי בתוך ל' יום, אם הוא הולך לבית אחר א"צ לבער את החמץ מבית הנכרי אפי' אם הנכרי לא יכנס לבית לפני פסח, דכיון שאינו עתיד לחזור הרי הוא מפקיר את החמץ שנשאר שם, אבל אם הוא מפרש בים או יוצא בשיירא ולא יכנס בפסח לבית אחר לקיים שם מצות ביעור בעצמו, (או שבעה"ב שם יבדוק עבורו מדין שליחות), י"א שחלה עליו חובת ביעור בבית הנכרי אף אם הנכרי יכנס לבית בפסח ויכניס לשם את חמצו, אמנם אם נכנס לשם ישראל אחר א"צ לבדוק כיון שהישראל השני בודק, וכן הדין כשיוצא מבית ישראל וישראל אחר נכנס. וי"א שאין חיוב על הישראל לבדוק את הבית אפי' אם הנכרי לא נכנס לבית, והגר"ז סובר שדווקא אם הנכרי נכנס לדור בבית א"צ לבדוק. ולדינא יש להקל היכא שהנכרי נכנס לבית. בדיקת חמץ במקומות שמוכרים לנכרי- חדרים שהאדם מוכר לנכרי בי"ד עם החמץ שבהם, נחלקו האחרונים אם יש חיוב לבודקם בליל י"ד, ואף שאין למחות ביד המקילים, טוב יותר למכור ביום י"ג, והנוהגים למכור רק בי"ד צריכים להזהר לבאר שהוא מוכר את כל החמץ שנמצא בחדר (כדי לכלול גם את מה שבחורים וסדקים), ולא למכור רק את החדר והשיכר והיי"ש שבו.