סימן תל"ה מי שלא בדק בליל י"ד

מי שלא בדק בליל י"ד יבדוק ביום י"ד באיזה שעה שיזכר בזה, ואפי' בשעה שישית שהחמץ אסור בהנאה חייב לבדוק, ואין חוששים שיבוא לאוכלו, כיון שהוא עסוק בביעורו, ולא ישתהה בזה, שמא ישכח שוב, ואם עדיין לא הגיעה השעה השישית צריך לבטל את החמץ לאחר הבדיקה (אבל אח"כ לא מהני ביטול).

ואם לא בדק ביום י"ד, אפי' אם ביטל יבדוק בתוך הפסח שמא יבוא לאוכלו. וביו"ט עצמו שאינו יכול לשרוף, י"א דמ"מ יבדוק ויכפה עליו כלי, וי"א שיבדוק בחול המועד, והפר"ח מכריע שאם לא ביטל את החמץ, אפשר שיבדוק אף ביו"ט, אבל אם ביטל יבדוק בחול המועד, וזה תלוי אם המוצא חמץ ביו"ט ולא ביטלו יכול לטלטלו ולבערו או לא.

ואם לא בדק בפסח יבדוק לאחר הפסח להבדיל בין חמץ מותר לאסור, כדי שלא יכשל בחמץ שעבר עליו הפסח שהוא אסור בהנאה. וכל הבדיקות צריכות להיות בנר ובחורים ובסדקים אפי' אם בודק ביום, אמנם אם בודק ביו"ט אפי' לדעת המתירים צ"ע אם מותר להדליק נר, ודאי אין להדליק נר. ולענין ברכה, על הבדיקה שאחר הפסח לא יברך, כיון שמותר להשהותו, אבל אם בודק בפסח יברך אפי' אם ביטל, ואם נתחמץ לו חמץ בפסח יברך על הביעור, אא"כ אינו חמץ גמור, ואם בדק וביטל לפני פסח ומצא חמץ בפסח, נחלקו האחרונים אם צריך לברך, וספק ברכות להקל.

מי שלא בדק ומת אחר זמן איסורו, אם היורשים כוונו לזכות בחמץ וחצרם קונה להם, עוברים בבל יראה, וצריכים לבדוק ולבער, ואם לא עשו כך החמץ אסור אחרי פסח, ואם לא כוונו לזכות א"צ לבער, אא"כ הם משתמשים באותו חדר שיש לחוש שיבואו לאכול ממנו, וי"א שבכל גוונא היורשים צריכים לבדוק ולבער.