סימן תל"ו

המפרש מיבשה לים, או היוצא בשיירא, אם מינה לפני נסיעתו שליח שיבדוק את החמץ כשיגיע הזמן, אין צריך לבדוק בעצמו לפני שיצא, אך נכון שיבטל בעצמו ג"כ, (וטוב למנות איש, ואם אין איש יכול למנות אשה). ואם לא מינה שליח לבדיקה, אם יצא בתוך ל' יום חלה עליו כבר חובת בדיקה דשואלים ודורשים בהלכות הפסח קודם לפסח ל' יום, ולכן צריך לבדוק לאור הנר, בלילה שלפני יציאתו, אפילו אם אין דעתו לחזור עד אחרי פסח. וכתב הרמ"א שלא יברך אז על הבדיקה על ביעור חמץ, כיון שאינו מבער למחרת את החמץ, וכן דעת הלבוש, וכן משמע מסתימת המ"א והט"ז וש"א, אמנם דעת הב"ח שבתוך ל' צריך לברך, ודעת הפר"ח שאף לפני ל' צריך לברך, וכן מבואר ברא"ה, וצ"ע למעשה. וצריך לבטל אז את החמץ שלא מצא בבדיקה, ויאמר כל חמירא וחמיעא דאיכא בביתא הדין וכו'. ואם שכח לבדוק בלילה יבדוק ביום. ואם שכח ויצא בלי בדיקה, למ"א אפשר שצריך לחזור ולבדוק או לשלוח שליח לבדוק, ולבית מאיר, וכן מוכיח החק יעקב מהשו"ע, בביטול סגי. ואם נשארים בביתו ילדים קטנים והוא צריך להשאיר להם חמץ לאכול ואין לו אדם שיכול למנותו לשליח על הבדיקה, יוציאם לבית אחר, ואת ביתו יסגור אחר הבדיקה. ואם הוא יוצא מביתו קודם ל' יום אין עליו חובת בדיקה, וכשיגיע פסח יבטל את החמץ במקום שיהיה, דאל"כ עובר בבל יטמין. ואם יש בביתו חמץ ידוע, י"א שחייב לבערו לפני שיצא, ויש מקילים בדבר. ואם דעתו לחזור לפני פסח (וכ"ש בפסח עצמו), צריך לבדוק לפני שיוצא, שמא לא יהיה לו פנאי לבער לפני יו"ט, ואפילו אם ביטל את החמץ צריך לבדוק. ואפי' אם יוצא בתחילת השנה, אם יוצא לים או בשיירה, צריך לבדוק אפי' אם דעתו לחזור הרבה זמן לפני פסח, שמא ישתהה ויחזור בי"ד בבין השמשות ולא יספיק לבער, אבל אם יוצא לדרך קרובה, אפי' ביוצא בתוך ל' יום לא חיישינן, ואם צריך לחזור סמוך ממש לבדיקה, אף בדרך קרובה צריך לבדוק, ויש מקילים בזה, ולמעשה יש לדון לפי קירוב וריחוק המקום. ויש אומרים (שו"ע סעיף ב') שאם יוצא קודם ל', אם דעתו לחזור לפני פסח א"צ לבדוק, דאין חוששים שיגיע בבין השמשות ולא יספיק לבער לפני פסח, ואם לא הגיע לביתו בפסח יבטלנו ולא יברך על הביטול, דבביטול במחשבה סגי ואין מברכים על דברים שבלב, ורק בדעתו לחזור בפסח צריך לבדוק ולבטל אפי' אם יוצא מראש השנה, (ואם שכח לבדוק יבטל כשיגיע פסח וכנ"ל), דבפסח אינו ברשותו לבטלו, ועובר על בל יראה, אולם כשיוצא תוך ל' צריך לבדוק גם לדעה זו אף שדעתו לחזור לפני פסח, ואם דעתו לחזור אחרי פסח, צריך לבדוק לכו"ע. ויש להחמיר כדעה ראשונה, ובמקום הדחק כגון שיצא כבר בשיירא, יש להקל שא"צ לחזור אם אין דעתו לחזור בפסח עצמו. העושה את ביתו אוצר בתוך ל' יום, והוא מקום שמכניסים בו חמץ, טעון בדיקה אפי' אם אינו עתיד לפנותו עד אחרי פסח, כיון שכבר חלה עליו חובת בדיקה, ואם לא בדק קודם, צריך לפנות את האוצר ולבדוק את כל הבית, והסכמת האחרונים שאם ביטל או שמבטל עכשיו א"צ לחזור ולבדוק, ודעת הגר"א שאם ביטלו מותר גם לדעה הראשונה. ולדעת הטור דווקא בככר גדול צריך לחזור ולבדוק ולא בככר קטן. ואם עושהו אוצר לפני ל' יום, אם דעתו לפנותו לפני פסח צריך לבדוק, דיש לחוש שיתחיל לפנותו לפני פסח ובפסח יהיה פחות מג' טפחים גובה מכוסה על החמץ וישכח לבדוק מפני שהוא מכוסה, (ולי"א הנ"ל בעושה האוצר לפני ל' דווקא בדעתו לפנותו בפסח צריך בדיקה), ואם דעתו לפנותו אחרי פסח א"צ לבדוק, דכיון שיש עליו את האוצר הוי כמבוער, וסגי בביטול כשיגיע פסח, ואם יש שם חמץ ידוע צריך לבערו מתחילה, ויש מקילים אף בחמץ ידוע. אוצר חיטים שהניחו על גבי חיטים מחומצים, אם נעשה האוצר קודם ל' יום, א"צ לבער גם למ"ד הנ"ל שבחמץ ודאי צריך לבער גם קודם ל', כיון שאין דרכו של עכבר לפרר והני פירורים מעלמא אתו ולא מהככר, בשאר מקום שמכניסים בו חמץ, אלא מספיק לבטל, ואחרי פסח כשיפנה את האוצר אסור להנות מהחמץ, (כיון שמתחילה עומד לפנותו אחר הפסח), אך יכול למכור את כל האוצר לנכרי, ויהיה מותר אח"כ להנות ממנו. (אמנם אם הניח בקרקעית הבור חיטים סתם, ואח"כ נתחמצו מלחות הבור, אפי' עשה האוצר בתוך ל' א"צ לפנותו, דהוי כחמץ שנפלה עליו מפולת, ויבטל החמץ לפני פסח, ומסתבר שאסור להנות מהם אחרי פסח אם הם ודאי חמץ). ואם בעת שהניח האוצר לא היה שם ודאי חמץ, מותר למכור את האוצר כולו אחרי פסח, דשמא נתחמצו אחרי פסח, ושמא לא נתחמצו כלל אלא נתעפשו. ואם רוצה להניח אוצר חיטים בבור, אפי' אם אינו יודע אם יש שם חיטים של חמץ, צריך לכבד אותו מקום ולבודקו לאור הנר, לפני שמניח שם את החיטים.