סימן תל"ח מתי צריך לחזור ולבדוק

סימן תל"ח

מתי צריך לחזור ולבדוק

עכבר שנכנס לבית בדוק עם ככר בפיו ומצא בבית פרורים, אפי' הניח חמץ בזוית זו ומצאו בזוית אחרת, לדעת השו"ע צריך לחזור ולבדוק את כל הבית, והסכמת האחרונים שאם ביטל או שמבטל עכשיו א"צ לחזור ולבדוק, ודעת הגר"א שאם ביטלו מותר גם לדעה הראשונה. ולדעת הטור דווקא בככר גדול צריך לחזור ולבדוק ולא בככר קטן. אם הפרורים יחד הם בגודל של כל הככר צריך לחזור ולבדוק, מפני שאין דרכו של עכבר לפרר והני פירורים מעלמא אתו ולא מהככר, וכתב המ"א שא"צ לבדוק אלא את החדר שהעכבר נכנס לשם, (ועיין בסימן תל"ט מה הדין אם לא יודעים לאיזה חדר העכבר נכנס), וכן הדין בכלב או תרנגול. ואם מצא בבית ככר שלם, א"צ בדיקה, דתולין שזה הככר שהכניס, אמנם אם לא ביטל את החמץ, שאז זה ספק דאורייתא, צריך לחזור ולבדוק (י"א דווקא בגדול, וי"א אפי' בקטן), אא"כ הוא יודע שזה הככר שהעכבר הכניס.

תינוק שנכנס לבית בדוק וככר בידו, ונכנס אחריו ומצא בבית פרורים, א"צ לחזור ולבדוק, מפני שדרך התינוק לפרר ורגליים לדבר שאכלו, וי"א שאם אין בפרורים כדי כל הככר צריך לחזור ולבדוק. והעיקר כדעה ראשונה, אך אם לא ביטל וכבר עבר הזמן שיכול לבטל, יש להחמיר לחזור ולבדוק. ואם לא מצא פרורים צריך לחזור ולבדוק את החדר שנכנס לשם, אמנם אם יש בתינוק דעת הוא נאמן לומר שאכלו.

נכרי שנכנס עם חמץ לבית בדוק, א"צ לחזור ולבדוק, דאין דרכו להטמין, משא"כ בעכבר ובתינוק.

המוצא חמץ בבית אחרי הבדיקה, א"צ לחזור ולבדוק את כל הבית בגלל זה.

חמץ שנשאר במקום שאינו יכול להגיע לשם- כזית חמץ הנמצא על קורה, חייב להביא סולם ולהורידו, ולא מהני ביטול, שמא יפול החמץ בפסח מהקורה ויבוא לאוכלו, (ובפחות מכזית סגי בביטול, ויש מפקפקים בזה). אבל חמץ שנשאר בבור א"צ להעלותו, אלא מבטלו בליבו, אפי' אם אין בבור מים, אמנם אם נודע לו בזמן שכבר לא מועיל ביטול, או שדרכו להשתמש בבור כל השנה, צריך להעלותו ולבערו, ואם ביטל החמץ בזמנו כנהוג, מהני אף לככר זה אף שלא ידע ממנו. אמנם אין להטמין חמץ בבור בידים, ואם הטמינו על דעת שישאר שם עד אחרי פסח לא מועיל אפי' ביטול אלא צריך להוציאו ולבערו.