תשלומי שכר שכיר
חומר האיסור- ענין תשלומי שכר שכיר הוא דבר העומד ברומו של עולם ויש על זה כמה לאוין בתורה, אך יש המזלזלים בזה מחמת עצלות או חסרון בידיעת ההלכות. והנה איסור זה הוא אפי' בעשיר וכ"ש בעני, ואיתא בזוהר הקדוש שענין זה הוא סיבה שהאדם יפסיד דברים טובים שנגזרו עליו, וימות לפני זמנו, מפני שנטל את נפש המסכן ונפש אנשי ביתו. וכל זה כשמאחר שכרו, ואם עושק שכרו לגמרי או שפוחת ממה שהוא חייב לו, הקב"ה בעצמו הוא הדיין והעד למהר להפרע ממנו, (ונפסל לעדות, ועובר על ה' לאוין ועשה) ואין חילוק בין פרוטה אחת לסכום גדול.
מתי עובר- שכיר שעבודתו ביום חייב בעה"ב לשלם שכרו עד עלות השחר, וה"ה בשכיר לילה שסיים עבודתו לפני עלה"ש, ושכיר לילה זמנו עד שקיעת החמה ולכל הפחות עד צה"כ, וה"ה בשכיר יום שסיים עבודתו לפני השקיעה, ושכיר לזמן ארוך יותר צריך לשלם לו לפי הזמן שסיים בו את עבודתו וכנ"ל. אינו עובר אלא פעם אחת בזמן החיוב, ומדרבנן כל זמן שמשהה עובר. אם השכיר יודע שאין דרך שיהיה לבעה"ב מעות אלא ביום השוק, אינו עובר עד אז אפי' יש לו ותבעו השכיר, דעל דעת זה נשכר, וכן אם רגילים לשלם רק אחרי שסיימו את החשבון, אינו עובר עד סיום החשבון. אסור לשכור פועל אם יודע בבירור שלא יהיה לו לשלם בזמנו אא"כ מודיעו, או אם המנהג לשלם ביום השוק. השוכר פועל ונוסע מביתו ולא יחזור עד זמן התשלום מחויב להזמין לו מעות לפני שנוסע.
מה בכלל האיסור- אפי' שכרו לעבודה קלה בכלל שכיר הוא, וי"א דאפי' בפחות משו"פ עובר. שכר בהמה וכלים הם בכלל האיסור, ובשכר קרקעות נחלקו הפוסקים. גם בקטן שייך איסור זה. בן אינו יורש זכות אביו השכיר לענין זה. הנותן טליתו לאומן לתקנה בקבלנות זמן התשלום הוא לפי הזמן שמחזירה לו.
אם אין לו מעות לשלם אינו עובר, אך אם יש לו פקדון או הלואה אצל אחר עובר, ובשיטה מקובצת כתב שאם יש לו אוכלים העומדים למכירה חייב למוכרם, ונראה דאם יכול ללוות מחויב ללוות כדי לשלם בזמנו, וכ"ש כשהשכיר עני וע"י התשלום לא יצטרך לבריות. אם שכר ב' פועלים ואין לו לשניהם, יחלק את מה שיש לו לשניהם, אפי' אם אחד תבע לפני השני, דחזקה אין שכיר משהה שכרו, אמנם אם יודע שהשני לא יקפיד יתן לראשון. אסור להוציא מעותיו אם יודע שעל ידי זה לא יהיה לו מה לשלם לשכיר, וראוי להשמר מזה אפי' לפני שנשלמה פעולת השכיר. אם לא שילם אלא חלק מהשכר ויש לו עוד עובר על מה שלא שילם, ואם יש לו רק חלק מחויב לשלם מה שיש לו. ואם כשתבעו לא היה לו ועכשיו יש לו, מחויב לשלוח לשכיר או להודיעו שיש לו.
אם השכיר לא תבעו אינו עובר אפי' אם יש לו מעות, וי"א דגם בזה צריך לשלם בזמן אלא שאינו עובר בלאו, ואם שכר בהמה וכלים וסיים להשתמש בהם צריך לשלם אפי' אם לא תבעו, שהרי אינו יודע שסיים להשתמש בהם.
שליח ששכר פועלים ואמר להם ששכרם על בעה"ב או בסתמא והפועלים יודעים שאין המלאכה שלו שניהם אינם עוברים, אך בעה"ב עובר על "אל תאמר לרעך לך ושוב וכו' ", אא"כ הוא טרוד ואין לו פנאי. ואם שכרם על השליח עובר השליח וכן בסתמא אם אינם יודעים שהמלאכה של בעה"ב עובר השליח, ואפוטרופוס עובר אפי' כששכר בסתמא והם יודעים שאין המלאכה שלו, וה"ה באשה שיש לה בעל והיא נושאת ונותנת בתוך הבית.
המחהו אצל שולחני ונתרצו שניהם אינו עובר, ואפי' אם לא היה לבעה"ב כלום עד עתה אצל שולחני, ואפי' לא נתן לו השולחני לבסוף אינו עובר, והפועל יכול לחזור בו ולתבוע את שכרו מבעה"ב, ואפי' אם השולחני מסכים לתת לו, אמנם אם השכיר פטרו אפי' אם השולחני לא יתן לו, או שקנה מיד הפועל, אין הפועל יכול לחזור בו.
דיני קדימה- אם שכר שני פועלים ויש לו לשלם לאחד, עני קודם לעשיר ואפי' אם העשיר כבר תבע שכרו והעני עדיין לא, וכן עני קודם לאביון כיון שהורגל לבושת, ואביון קודם לעשיר, ואין בזה דיני קדימת קרובים. אם אחד כבר עבר זמנו והשני לא עבר זמנו השני קודם, ואפשר שזה אפי' אם השני עשיר.
