וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל-חָי. (כ')
ולעומקו של מקרא יֵאָמְר שנקראה חוה על שם העתיד, בדרך של "שְׁמָא גָרִים". כמובא במסכת ברכות ז:, ששמו של אדם גורם לו את כל גלגולי ומאורעות חייו, לו ואף לדורותיו. וכגון ששאלה הגמ' מאי רות, מדוע נקראה רות, או מה נִגְרָם לה משמה רות, שיצא ממנה דוד שריווה לקב"ה בשירות ותשבחות. כביכול צמאונו הגדול של הקב"ה לשירות ותשבחות, רק דוד המלך יכול היה לְרַווֹתוֹ, בזכות זקנתו שנקראה רות.
ולכן נתן אדם טעם לכך שקראה כן, אֵם כָּל-חֶי כי היא היתה אם לכל מי שמתקיים בו וחי בהם. בחיי תורה ומצוות. ואשר על כן כתיב הוא וקרינן היא. כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל-חָי. למי שמזכה אותה לקיים בעצמה וחי בהם.
וכפי מה שאמרו נשים במאי זכיין באקרויי בנייהו לבי כנישתא ובאתנויי גברייהו בי רבנן ונטרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן (ברכות יז עמק' א').
ומעתה יֵדַע האדם כי בידו הברירה להיות מסטרא דנחש או מסטרא דאם כל חי. והוא שיקיים וחי בהם. וזה שאמר הכתוב (לעיל,ג.כב') וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הָחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם.
ולעומקו של מקרא ירמוז הכתוב לעץ החיים היא התורה הק', שאם יאכל ממנה האדם, וחי לעולם הבא, וכן על דרך אל תקרי. אל תקרי לְעֹלָם אלא לָעֹלָם. בקמץ תחת הלמד.
