וַיִּנָּחֶם ה' כִּי-עָשָׂה אֶת-הָאָדָם בָּאָרֶץ וגו' (ו,ו')

יש לשאול, מאי בָּאָרֶץ. היה לו לומר כביכול כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם, ותו לא, ויודע אני ממילא שרבה רעתו בארץ, שהרי בארץ מושבו ולא בשמים. ומאי בָּאָרֶץ.

ועוד יש לשאול, מה הוא שהוסיף ואמר וַיִּנָּחֶם ה' כִּי-עָשֶׂה אֶת-הָאָדָם בָּאֶרֶץ. שמשמע מכאן שאם היה עושה את האדם בשמים לא היה נחם, והרי אמרו שהיה ממרידו בעליונים.

אלא יש לומר, מה שגרם לאדם להיות רעתו רבה זה בגלל הארציות שלו. מה שמחובר לתאוות הארציות, שהוא ממקור של רוצה אני.

וברוחניותו אמנם קשור הוא לעולמות עליונים, אלא שאז היו טועים לחשוב