וְהֶבֶל הֵבִיא גַם-הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע ה' אֶל-הֶבֶל וְאֶל-מִנְחָתוֹ (פרק ד,ד')

יש ליתן את הדעת מדוע שָׁעָה ה' אל הבל ואל מנחתו ואילו אל קין ומנחתו לֹא שָׁעָה.

ולעומקו של מקרא

יש לומר שהבל הקריב לשם שמים מה שאין כן אצל קין. ודייקא נמי מה שכתוב אצל הבל וּמֵחֶלְבֵהֶן. חלקהו לשתי תיבות. וּמָחַל בָּהֵן. כאן הודיע הכתוב שהקרבנות והקרבת חלבהן הן למחול בהן את העוונות. ואשר על כן שעה אל הבל ואל מנחתו.

ועוד, רמז הכתוב שעם הקרבן למחילה, צריך שיתודה על חטאו. וזה נרמז במילה הבל. כנגד הבל פיו של המקריב עת מתודה על חטאיו. לכן נאמר אל הבל ואל מנחתו. והבל היה צריך מחילה כמבואר לקמן על אשר הציץ בשכינה.