בס"ד. "יחידות" לתלמידי הישיבות שיחיו
בלתי מוגה
א. ידוע הציווי והנתינת־כח של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו בנוגע לשבת בראשית – שממנו באים זה עתה – שההנהגה בשבת בראשית שייכת ופועלת על כל השנה ("ווי מ'שטעלט זיך אוועק שבת בראשית אזוי גייט דאָס אַ גאַנץ יאָר").
ולכל לראש – הפעולה דפרשת בראשית ("אזוי גייט דאָס") בנוגע לכל התורה כולה, כיון שפרשת בראשית היא פרשה ראשונה בכל התורה כולה.
ב. ובהקדם דרשת חז"ל בפירוש תיבת "בראשית" – ב' ראשית, תורה שנקראת ראשית וישראל שנקראים ראשית, שקדמו ("ראשית") לעולם, ובשבילם "ברא אלקרם את השמים ואת הארץ", "את השמים לרבות תולדותיהם ואת הארץ לרבות תולדותי'".
ובהב' ראשית (תורה וישראל) גופא – איתא בתנא דבי אליהו שמחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר, אפילו לתורה.
ויש לומר, שהקדימה דישראל לתורה מרומזת גם בפסוק זה עצמו – כי, בנוגע לתורה מצינו חילוקי זמנים ביחס לשמים וארץ, שתחילה היתה התורה בשמים, ואח"כ "מן השמים השמיעך את קולו" בעשרת הדברות ונתינת התורה למטה בארץ, ומני אז התורה "לא בשמים היא", אלא למטה בארץ דוקא; משא"כ בנוגע לישראל – בשבילם נבראו שמים וארץ (וכל צבאם) יחדיו.
ג. וענין זה (שתורה וישראל קדמו לעולם ובשבילם נברא העולם) קודם לכל דבר:
כל תלמיד (וכל ילד) שלומד תורה (אפילו ילד קטן שלומד אל"ף־בי"ת), צריך לידע שיש לו הבטחת התורה, תורת אמת, שיקבל מהקב"ה בעצמו כל המצטרך לו, הן עניניו הגשמיים, עניני ארץ, והן עניניו הרוחניים, עניני שמים, כמו מנוחת הגוף ומנוחת הנפש, מנוחה אמיתית שעל ידה יהי' לימוד התורה בתוספת עמקות וגדלות והרחבת השכל,
ולא עוד אלא שעל ידו נמשך גם בנוגע לשמים וארץ כפשוטם, דכיון ש"אסתכל באורייתא וברא עלמא", הרי, ע"י לימוד התורה נמשכת תוספת ברכת השם בכל עניני העולם, שמים וארץ וכל צבאם.
ד. וענין נוסף בהשייכות ד"בראשית" (ב' ראשית, תורה וישראל) ל"שמים וארץ" – בנוגע ללימוד התורה גופא:
החילוק בין שמים וארץ כפשוטם, שהשמים משפיעים בארץ ועי"ז מצמיחה הארץ פירות טובים ונעימים הדרושים לעולם, יש דוגמתו גם בתורה (שמים וארץ שבתורה), כמו החילוק שבין תושב"כ לתושבע"פ, ובתושע"פ גופא החילוק שבין משנה לגמרא, שכיון שהמשנה היא בלשון קצרה, יש צורך באריכות הפלפול והשקו"ט בלימוד הגמרא. ועד"ז בלימוד פנימיות התורה – הן בנוגע לתושב"כ והן בנוגע לתושבע"פ, הן בנוגע למשנה והן בנוגע לגמרא, וכיו"ב.
וההוראה מזה – שלימוד התורה צריך להיות בכל חלקי התורה, הן בשמים שבתורה והן בארץ שבתורה,
ועד ללימוד כל התורה כולה – הלכות התורה, שכיון שיש להם הגבלה, יכולים על ידם לקיים מצות לימוד כל התורה (כפי שמבאר רבינו הזקן בארוכה) ובפרט ע"י קביעת עתים בלימוד הרמב"ם, ללמוד כל ספר הרמב"ם ("מקבץ לתורה שבעל פה כולה", הלכות כל התורה כולה) מתחילתו עד סופו – כפי שסיימו בהתחלת שבוע זה א' המחזורים דלימוד הרמב"ם, ומיד התחילו בלימוד המחזור החדש, על מנת לסיימו במשך השנה, כפי שנתפשט המנהג לסיים את ספר הרמב"ם בכל שנה (עכ"פ פעם אחת), ע"י לימוד ג' פרקים ליום,
ונוסף על לימוד הלכות התורה – גם היגיעה בלימוד התורה באופן של שקו"ט ופלפול, ועד "לאפשא לה", לחדש בתורה, חידוש אמיתי, מיוסד על כללי התורה, שנכלל ב"מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש", כולל גם לפרסם בכתב או בדפוס החידושי־תורה (כמדובר כמ"פ בנוגע להמנהג בשנים הכי אחרונות).
ה. ויה"ר שהדיבור בכהנ"ל יבוא במעשה בפועל – שאצל כל אחד מתלמידי הישיבות הנמצאים כאן, וכן אצל כל אחד מתלמידי הישיבות בכל מקום שהם, יתוסף בלימוד כל התורה כולה, לימוד כל חלקי התורה, נגלה דתורה ופנימיות התורה, ומתוך הוספה יתירה בהתמדה ושקידה בלימוד השיעורים בתורה, ויתירה מזה, שלימוד התורה יהי' למעלה משיעור ולמעלה ממדידה והגבלה, כך, שהמחשבה הראשונה שנופלת במוחו ברגע שניעור משנתו היא בעניני תורה, ולא עוד אלא שאפילו באמצע השינה ה"ה חולם ("ס'חלומ'ט זיך") אודות עניני תורה ופלפול בתורה!
כאשר מסתכלים על בחור־ישיבה אמיתי, צריכים לראות את מציאותו האמיתית – שכל מציאותו, כל עולמו וכל חייו, הו"ע התורה.
ובלשון הרמב"ם בסיום וחותם ספרו [בנוגע למעמד ומצב ד"אותו הזמן" שיבטלו כל המניעות והעיכובים ויהיו פנויים בתורה וחכמתה] "כמים לים מכסים" – שהלומד נכלל ומתבטל לגמרי בהתורה עד שלא רואים את מציאותו כי אם את מציאות התורה, כשם שלא רואים את מציאות הים אלא את המים שמכסים על הים.
ולהוסיף, שאופן לימוד התורה "כמים לים מכסים" הוא נעלה יותר מהאופן ד"יחוד נפלא" שמבאר רבינו הזקן בהתחלת ספר התניא – כי, הלימוד הוא לא רק באופן שנעשה מיוחד עם התורה ביחוד נפלא, אלא יתירה מזה, שמציאותו נעשית בטלה ומכוסה לגמרי בתורה.
ונוסף לכך שהתלמיד מתנהג בעצמו באופן האמור, צריך להשפיע גם על חבריו, ובפרט החברים שלומד עמהם בחברותא ["שנים שיושבים ועוסקים בתורה", או שלשה, חמשה, עשרה, או ריבוי גדול יותר ("העמידו תלמידים הרבה") שעוסקים בתורה יחדיו] – שממנו יראו וכן יעשו, שגם אצלם יהי' לימוד התורה באופן האמור, עד להשלימות ד"כמים לים מכסים".
ו. ויה"ר שההוספה בלימוד התורה, נגלה דתורה ופנימיות התורה, וההוספה בהפצת התורה, נגלה דתורה ופנימיות התורה, יפוצו מעינותיך חוצה – תמהר ותזרז ביאת דוד מלכא משיחא, מלכא משיחא, ועד משיחא, תיכף ומיד ממש.
ואז יתוסף עוד יותר בלימוד התורה – "ילכו מחיל אל חיל (עד) יראה אל אלקים בציון" – לימוד התורה מהקב"ה בעצמו, כמ"ש "תורה חדשה מאתי תצא", בארצנו הקדושה, בירושלים עיר הקודש, בהר הקודש ובבית המקדש – בלשכת הגזית, מקום מושבם של סנהדרין גדולה, "עמודי ההוראה (ש)מהם חק ומשפט יוצא לכל ישראל", כי, תיכף ומיד יקוים היעוד "ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה", וכפס"ד הרמב"ם ש"בטבריא עתידים לחזור תחילה ומשם נעתקים למקדש", ביהמ"ק השלישי, "מקדש אדנ־י כוננו ידיך", שבו יתגלו הלוחות, לוחות ראשונות ולוחות אחרונות, וכן שברי לוחות – שרומז על המעלה דבעלי תשובה, והרי "משיח אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא".
והעיקר – ש"אתא לאתבא" את כאו"א מישראל וכל בנ"י, "בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו", ולומדי תורה בראשם, ומפיצי תורה ("גדול המעשה יותר מן העושה") בראשם דראשם – לארצנו הקדושה, לירושלים עיר הקודש ולבית המקדש, תיכף ומיד ממש.
ז. והשליחות־מצוה לצדקה שיתנו לכאו"א מכם – תמהר ותזרז עוד יותר שכל זה יקוים תיכף ומיד ממש, כך, שבהמשכו של יום זה, יום שלישי, נמצאים כבר במעמד ומצב דגאולה האמיתית והשלימה בתכלית השלימות.
ובפרט שנמצאים כבר בהזמן דעיקרי של הגאולה – תיכף ומיד ממש – שהרי כבר "כלו כל הקיצין", הכל מצוחצח, ונמצאים במצב של "עמדו הכן כולכם" בתכלית השלימות,
וכמודגש גם בהסימן של שנה זו, "הי' תהא שנת נפלאות בה", "נפלאות בכל", "בכל מכל כל" בגימטריא קב"ץ – קיבוץ גלויות דכל בנ"י, "בנערינו", וגם "בזקנינו", וגם "בבנינו" וגם "בבנותינו",
וכולם יחדיו באים להמקום העיקרי – קודש הקדשים (שבבית המקדש בירושלים עיר הקודש, בארצנו הקדושה), שבו נמצאת ה"אבן שתי'" ש"ממנה הושתת כל העולם", ושם גופא – "ילכו מחיל אל חיל (עד) יראה אל אלקים בציון",
ועוד ועיקר – תיכף ומיד ממש.
[כ"ק אדמו"ר שליט"א נתן לכאו"א מהתלמידים שיחיו שני שטרות של דולר – לצדקה].