יוֹם הַשִּׁשִּׁי וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם

יוֹם הַשִׁשִׁי וַיְכֶלּוּ הַשָּׁמַיִם הֵם ר"ת יהו"ה, ליתן שֵׁם הוי"ה על הבריאה. וירמוז הכתוב למה שאמרו חז"ל (ב"ר י"ב) ראה הקב"ה שאין העולם יכול להתקיים במידת הדין שיתף עמו את מידת הרחמים. שנאמר בְּיוֹם עֲשׂוֹת יהו"ה אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם. (ב, ד'). וליכא מילתא דלא רמיזי באורייתא,

ולכן רְמָזָה כאן הכתוב בתתו שֵׁם הוי"ה על הבריאה בראשי תיבות אלו יום הַשִּׁשִׁי וַיְכֶלּוּ הַשָּׁמַיִם. ומובא בשולחן ערוך סימן רע"א ס"י שלכן עומדים בקידוש מפני שם ה' הרמוז בו.

וב"ערוך השולחן" שם מוסיף: והנה תיבות 'יום הששי' הם סוף פסוק ולכן יש נהגו לומר בלחש כל הפסוק הזה פרט ל יָוֹם הַשִׁשִׁי, ומכאן ואילך אומרים בקול רם, כדי שלא תהיה ההתחלה באמצע פסוק, כזה: וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה-טָוֹב מְאֹד וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר יְוֹם הַשִׁי: (אלא') וַיְכֶלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם וגו' (ב,א'). ומוסיף שם: מניין התיבות של קידוש נמצא בספרי הקבלה, שצריך להיות ע' תיבות: ל"ה בויכולו ול"ה בהברכה, ועם שתי התיבות יום הששי הם ע"ב תיבות, כנגד שם ע"ב שהוא צירוף שם הויה ברוך הוא במילוי האותיות, כזה:

יו"ד ה"י וי"ו ה"י

הנקרא שֵׁם ע"ב על שם הגימטריה של אותיותיו שהן 72, כלומר ע"ב, והוא נקרא שם ה' בעולם האצילות.

ולעומקו של מקרא יֵאָמְר, מה שעומדים בקידוש ואומרים בקול גם את תיבות יום הששי, הוא גם מפני שפע הרחמים המשלתשלים אלינו מעולם האצילות בעת הזכירנו שם הוי"ה הרמוז בפסוק כנ"ל.

ואשר על כן יש לומר שע"ב תיבות ירמזון לא רק לשם הק' ע"ב, אלא לכל ע"ב שמות הקדש היוצאים מן הפסוקים ויסע ויבא ויט שבפרשת בשלח, (שמות יד,יט') כמבואר בארוכה בלעומקו של מקרא שם, והם כולם שמות של חסד ורחמים.

ובשימת לב, הרֶמָז של שֵׁם יהו'ה בתיבות יום הששי ויכלו השמים מקדים לשם אלקים אשר בהמשך הפסוק: וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלָאכְתָּו אֲשֶׁר עָשֶׂה, כדי להקדים רחמים לדין, כדי להמתיק הדינים, וכפי מידתו ית' בכל מקום שמקדים תרופה למכה. ואשר על כן תמיד יזכר שם הרחמים לפני מידת הדין. ה' אלקים.

ועוד על דרך הרמז והצח, ירמוז באומרו וַיְכֶלּוּ הַשָּׁמַיִם, לדברי חז"ל במדרש תנחומא: יוֹם הַשָּׁשִׁי, הֵ"א יְתֵרָה לָמָּה? שֶׁהֲרֵי בְּכַלָּן לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא יוֹם אֶחָד, יוֹם שֵׁנִי, וְכֵן לְכַלָּם. מְלַמֵד, שֶׁהִתְנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית וְאָמַר לָהֶם: אִם יִשְׂרָאֵל מְקַבְּלִים הַתּוֹרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֲמִשָּׁה סְפָרִים, מוּטָב, וְאִם לָאוּ, אֲנִי מַחֲזִיר אֶתְכֶם לְתֹהוּ וָבֹהוּ.

ולעומקו של מקרא ועל דרך אל תקרי יֵאָמֵר: אל תקרי וַיְכֶלּוּ אלא וַיִכְלוּ. לומר לך שאם ח"ו לא ישמרו את ברית התורה יתקיים בהם ובכל הבריאה ח"ו וַיִכְלוּ השמים והארץ. והוא התהוּ וָבֹהוּ הנזכר במדרש. ואם ישמרו את התורה יתקיים בהם וְיָכְלוּ. כנאמר ביתרו: וְיָכָלְתָּ עֲמֹד.

לכן נאמר וַיְכֶלּוּ. וכאומרו: וְיָכְלוּ עֲמֹד. ועל כן הסמיך הכתוב את יָוֹם הַשִׁשִׁי לוַיְכֶלּוּ השמים, ורמז בהם שם הוי"ה ליתן כח הרחמים בבריאה. שיעמדו ויתקיימו לעולם.