לאור הדברים הללו מתחדדת השאלה כיצד האדמה חטאה, הרי אין לה יכולת בחירה? ובפרט לדברי הרמב"ם שהאדמה היא חומר ללא נפש. המהר"ל מפראג עמד על כך, וביאר שדוקא משום כך היה חטא במעשה האדמה, משום שהבורא יתברך טבע בבריאה שני כוחות מנוגדים, כח אחד תשוקה אדירה לעשות את רצון השם יתברך, וכפי שהובא כי המלאכים השמש הירח והגלגלים וכל העליונים יש בהם תשוקה עצומה זו, וחטא יתכן אצלם אם עבדו את השם מעבר למה שניתן להם רשות. מאידך נברא בעולם כח המשמיד ומכלה את עצמו, ושיא החסרון הוא האדמה, ולכן הבורא ברא בכוונה תחילה חומר גשמי הסוטה ממילוי תפקידה.
והאדם נברא משני כוחות אלו, מהאדמה המושכת אותו להמרות את ציווי הבורא, ומהנשמה שהיא מהכוחות העליונים הנותנת לו את התשוקה לעבוד את השם יתברך בלי גבול ומידה. והבחירה של האדם הוא לנתב את עצמו לתת לשכל לשלוט על החומר, לעבוד את השם יתברך כראוי.
האם האדמה עצמה חטאה?
יש גם להוסיף כי המהרש"א (חולין ס. ח"א, ד"ה ק"ו) ביאר, כי לא האדמה או הדשאים חטאו, או לחילופין עשו את רצונו יתברך בשלמות, אלא הכוונה כי המלאך הממונה עליהם, וכפי שאמרו חז"ל (בראשית רבה פרשה י סי' ו) שלכל עשב יש מזל ברקיע האומר לו גדל. והמהר"ל מפראג (גור אריה בראשית א יב) הוכיח כן, שהרי הדשאים עדיין לא נבראו, וכיצד שמעו שציווה הקב"ה את האילנות שיצאו כל מין בפני עצמו, ובהכרח הכוונה השר הממונה עליהם שמע את הציווי, והוא שמילא את רצון הבורא בשלמות.
דעה נוספת מצינו בחזקוני (בראשית א יא) שפירש שכפי שהדשאים עשו את רצונו יתברך יותר ממה שהצטוו, כך גם האדמה עשתה את רצונו יתברך יותר מהציווי, משום שאם היה טעם העץ כטעם הפרי, היו הבריות אוכלות את העץ ולא היה קיום למין. אולם בכל זאת הדבר הוא חטא, משום שצריך לקיים את רצון הבורא כפי שהצטווינו בלי להוסיף ובלי לגרוע, ואין לנו לעשות חשבונות כיצד יתקיים רצונו בצורה טובה יותר ממה שציווה. ובצורות דומות ביארו הט"ז (דברי דוד א יא אות פ) והשפתי חכמים בשם המהרש"ל, כל אחד בדרכו מה היה טעות האדמה, וכיצד חשבה שבכך היא מקיימת את רצון הבורא בצורה מושלמת יותר.
לדעת החזקוני נראה כי חטאם של המלאכים הממונים על הדשאים והעצים, הוא שהם רצו לקיים את רצון הבורא יותר ממה שניתן להם רשות. אך בכל זאת נאמר על כך 'ישמח השם במעשיו', משום שרצו לקיים את רצונו בשלמות מקסמלית.
