"ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו." יש להבין, מה חידוש יש בדברים אלו. ואמר האדמו"ר זצ"ל [הסבה מסלובאדקא] דבר עמוק, ידוע שהיצר הרע הוא חזק מאוד, אבל יש לו גם חולשה גדולה מאד: שהוא צריך תמיד את עזרתו של השכל. והואיל והשכל הוא היצר הטוב שבא־דם, והואיל ובלעדיו אין האדם יכול לעשות כלום, הרי שגם עברות לא ניתן לעשות בלי השכל, ועל כן עמל היצר הרע בכל כחו להתג־בר על השכל שיהיה כפוף תחתיו וישמש אותו.
וידוע שהאדם חפשי בדמיונו (הוא היצר הרע) ואסור במושכלו (שהוא היצר הטוב) ומכיון שעיקר מעשי האדם הם על פי השכל ואף היצר הרע נצרך לו בפיתויו, הרי שאם האדם יתגבר וישליט על עצמו את שכלו ויחיה רק לפיו, ויבחן את פיתויי היצר הרע לאור השכל, אז יראה שכל עבודתו היא כמגדל הפורח באויר, חלומות רבים שאין בהם ממש. וכשישליט את שכלו על כל פעליו, יסור ממנו היצר הרע וינצח אותו כי כל כחו משאות שוא ומדוחים.
ובזה אפשר להבין מקרא זה: ואליך תשוקתו, ביאר הקב"ה לפני קין את חולשתו של היצה"ר, שהוא נצרך תמיד לעזרת השכל, שהוא עצם האדם, והיצר הרע משתוקק שהשכל יעזור לו לשלוט עליך. ומאותו טעם גופו אתה תמשול בו, משום של־כשלעצמו חלש הוא באמת, ואם אך תרצה לחיות חיי שכל ולא חיי דמיון בנקל תמשול בו ולא תמלא את תשוקתו ולא זו בלבד שלא תגרר אחריו, אלא תמשול בו לכופו לשכל והיה הוא השמש לשכל, כי הוא הצריך לשכל ולא להפך. ואל יבהילך במלחמותיו, כי כל רצונו לכבוש את שכלך ובידך לחסום את דרכו ולבקרה בשכלך, ולשלוט בו על ידו.
לקט שיחות מוסר
