פרשת השבוע עוסקת בבריאת העולם, התורה מספרת כי הבורא יתברך אמר 'עשרה מאמרות' וברא את העולם המופלא, לדוגמא הבורא אמר 'יהי אור' ובאותו רגע נוצר המציאות המפלאה של אור. וכן הלאה עד שנוצר העולם המופלא ע"י 10 אמירות של הבורא, כאשר בכל אמירה נוצר היצירה המדוקדקת שאמר הבורא.
אולם חכמים לימדנו אותנו שמדקדוק הפרשה מוצאים אנחנו שני יוצאים דופן, אחת לטובה ואחת לרעה:
א. השם (ירושלמי כלאים פ"א ה"ז; בראשית רבה פרשה ה אות ט; הובא ברש"י בראשית א יא) ציווה את האדמה שתוציא עצים שטעם העצים יהיו כטעם הפרי. ואילו האדמה המרתה את פיו של הבורא והוציאה עצים שאין בהם טעם של פרי, ורק בפירות העץ יש טעם. ולכן כאשר האדם התקלל גם האדמה התקללה [יש לציין כי בירושלמי ובמדרש רבה הובא גם דעה כי האדמה לא שינתה ולא חטאה, ולהיפך הוסיפה על ציווי הבורא, ונהגה כהוגן]
ב. הגמרא (חולין ס.) מספרת בנוסף שהבורא הורה לכל מיני הדשאים לצאת מהאדמה, אולם הוא לא ציווה עליהם לצאת כל מין בפני עצמו, אולם הדשאים למדו מכך שאם הבורא דרש מהעצים להקפיד לצאת כל מין בפני עצמו ולא בערבוב, ומכיון שהם הבינו כי למרות שטבע העצים לצאת בנפרד הבורא מקפיד על כך והזהיר אותם, בוודאי הדשאים שמצד טבעם הם מתערבבים צריכים לצאת בנפרד כדי שכל מין יהיה ניכר בפני עצמו.
מאמר השבוע עוסק בשאלה האם האדמה חטאה בבריאת העולם? כיצד הדבר יתכן שהאדמה לא קיימה את ציווי הבורא בדייקנות ככל הבריאה כולה? הרי כל אמירה של הבורא יוצרת את המציאות המופלאה של עולם מדויק כרצונו יתברך, ומה השתנה באמירה לאדמה להצמיח עצים? האם יש בחירה לאדמה, לצומח, לבעלי חיים, לשמש וירח, למלאכים? האם יש שכר ועונש לאדמה? לבעל חיים? למערכות השמים? למלאכים? האם לשמש הירח והכוכבים וגלגלי השמים יש נפש ורצון? מה מניע את כוחות השמים? ומה מניע את כוחות הארץ? האם יש השגחה פרטית לכלל הברואים? האם יש משפט לבעלי החיים? האם המלאכים זוכים בדין? מהו הנסיון של המלאכים? בשאלות אלו ועוד עוסק מאמרנו השבוע.
וע"י בית הוראה ע"ש ברוך וברכה גרוס ז"ל שע"י מכון ירושלים לדיינות
ברגעים אלו אנחנו עומדים המומים מזועזעים וכואבים, לנוכח הטבח המחריד שבוצע במאות יהודים, ע"י פראי אדם אכזריים ואת תאוות הרצח הכי שפלה ואכזרית הם תולים בבורא יתברך, תוך שימוש בדת להצדיק את התאוות הכי שפלות ואכזריות.
במאמר השבוע עסקנו בדברי המהר"ל מפראג שהבריאה מטבעה רוצה לעשות את רצון הבורא, אולם ככל שהאדמה חומרית היא מתרחקת מרצונו של הבורא. רבי יהונתן אייבשיץ (יערות דבש ח"א דרוש ז ד"ה והנה אמרו) עמד על מחלוקת יסודית במהות הרע בעולם, וכיצד נברא האדם.
דעת הפילוסופים והרמב"ם שיצר הרע הוא החומר שבאדם המושך לתאוות, ויצר הטוב הוא הרוח שבאדם המושך אותו אל השכל, ומעצם טבעו נמשך האדם אל התאוות והחטאים אלא שבכח התורה והעבודה יוכל כח שכלו להתגבר על החומר. אולם בהעדר תורה ועבודה מטבעו הוא יהפך לחית טרף אכזרית ושפלה.
לעומת זאת דעת חכמי הקבלה ומשמעות הגמרא, שאמנם האדם חומרי, מכל מקום מצד עצמו היה עובד את ה' כראוי וניצול מחטא, כי הוא נברא בצורה שהחומר משועבד תחת השכל, אלא שיצר הרע שהוא מלאך מחילותיו של השטן, יורד ומתעה את האדם לדרך רעה, ומעורר אצלו את כח התאוות.
וביאר שבשעה שהשם ברא את העולם הוא התייעץ עם המלאכים, שר העולם הנקרא 'מטטרון' אמר שראוי שהעולם יברא, כי מצד עצמו ימשך האדם אל הטוב. אבל השטן אמר שלא יברא כי ימשך אל הרע. ולכן השטן יורד ומתעה את האדם, להוכיח שהצדק עמו והעולם נמשך לחטא.
ולכן כאשר עשו הדשאים רצון קונם היתה בזה הוכחה שהחומר מעצמו נמשך לעשיית הטוב, שהרי אפילו הם שחומרם עכור יותר מחומר האדם נמשכו אחר ניצוץ הקדושה שיש בהם ועשו מעצמם רצון השם, וכל שכן שהיה האדם עושה כן לולי השטן המתעהו. ולכן מיד פתח שר העולם שהוא מטטרון, ואמר (תהלים קד לא): 'יְהִי כְבוֹד ה' לְעוֹלָם יִשְׂמַח ה' בְּמַעֲשָׂיו'. מאחר והוכח צדקתו שראוי שהעולם יברא וירבה בו כבוד ה', ישמח ה' במעשיו ולא יתעצב עליהם.
ובכך ביאר את הפסוק (תהילים ח ב-ג): 'תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם. מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז'. כלומר המלאכים טענו שיש לתת את הודו של השם על השמים, משום שהאדמה נוטה לחטוא, והשיב להם הבורא כי האדם מטבעו נוטה לטוב, והראיה הם אותם עוללים ויונקים הלומדים תורה בטהרה למרות שיש להם יותר חשק ותאוה ממבוגרים, משום שהיצר הרע עדיין אינו מסית אותם כל כך, והם ההוכחה שהעולם מצד עצמו נוטה לטוב, ורק ההסתה של היצר הוא גורם הרע בעולם.
עלינו לשמר בתוכנו את התמימות והטוהר של ילדים, וע"י לימוד התורה ועשיית מצות נוכל להנצל מהסתה הנוראית של היצר המושך אותנו לאותה שפלות שחווינו השבוע.
בתפילה שנזכה לגאולה השלמה בקרוב, והשם יקום את דם עבדיו השפוך, ויביא את השלום לארצנו ולעולם כולו.
