אולם למרות שלמלאכים והשמש והירח אין יכולת בחירה מצינו בחז"ל עונשים רבים שמלאכים שונים נענשו בהם, נזכיר רק שני דוגמאות, בתפילת 'ונתנה תוקף' בראש השנה ויום כיפור אנחנו אומרים על המלאכים 'כי לא יזכו בעיניך בדין', כלומר שישנו דין על המלאכים והם לא יזכו בדין.
בדומה מצינו בגמרא (נדרים לט:) שכאשר קרח ועדתו חטאו כלפי משה רבינו, השמש והירח אמרו לפני הבורא יתברך: 'רבונו של עולם אם אתה עושה דין לבן עמרם אנו מאירים, ואם לאו אין אנו מאירים'. באותה שעה ירה בהם הבורא חיצים וחניתות, ואמר להם 'בכל יום ויום עובדי השמש והירח משתחוים לכם - ובכל זאת אתם מאירים, על הכבוד שלי לא מחיתם – ואילו על כבוד בשר ודם אתם מוחים'. ומוסיפה הגמרא כי מאותו יום השמש והירח אינם מאירים מעצמם משום שעובדי השמש והירח משתחווים להם, והם מאירים בעל כרחם רק לאחר שהבורא יורה בהם חיצים וחניתות. ועל כך נאמר בפסוק (חבקוק ג יא): 'שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ עָמַד זְבֻלָה - לְאוֹר חִצֶּיךָ יְהַלֵּכוּ לְנֹגַהּ בְּרַק חֲנִיתֶךָ'. כלומר השמש והירח נעמדו והפסיקו לנוע להאיר – ורק מחמת החץ והחנית של הבורא הם ממלאים את תפקידם.
בספרים הקדושים מוסבר הבחירה של המלאכים ע"פ הפסוק (יחזקאל א יד): 'וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב', למלאכים אין בחירה ויצר לחטוא, אך יש בהם תשוקה עצומה לעבוד את הבורא, ולכן הם רצות לעשות את רצונו יתברך, אולם נתקלות במחסום של דברים שלמרות תשוקתם אין להם רשות לעשות, ולכן שבות כל הזמן למקומם ונמנעות מלעבוד את השם יותר ממה שניתן להם רשות.
כך גם בדוגמא שהובא לעיל לגבי השמש והירח מהות הסטיה מתפקידם נבעה מהתשוקה שהעולם יהיה שלם בכבוד שמים ויעשה דין באותם שפקפקו במשה רבינו.
