... בתורה נאמר: "והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי [\"הרימותי' לישבע בכסאי\" (פרש"י)] לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי אותה לכם מורשה אני ה'". זאת אומרת: ארץ ישראל ניתנה – בשבועה – לכאו"א מבנ"י, בכל מקום ובכל זמן, באופן של ירושה –שאין לה הפסק. וכמובן בפשטות שאין ביכולת אף א' לעשות איזו פעולה (ואפילו דיבור בלבד) בניגוד לענין זה.
גם הגוים יודעים שארץ ישראל שייכת לבנ"י, ואפילו בזמן הגלות, כאשר "מפני חטאינו גלינו מארצנו", הרי גם אז נקראים בנ"י בניו של הקב"ה, ובלשון חז"ל (ברכות ג, " )אבנים שגלו מעל שולחן אביהם", ולכן, גם בזמן הגלות שייכת ארץ ישראל לבעלותם הבלעדית של בנ"י, כי כבר נשבע הקב"ה שכל ארץ ישראל לגבולותי' היא ירושת כאו"א מישראל, ובאופן ד"נחלת עולם", ולעתיד לבוא – "ירחיב ה' אלקיך את גבולך".
וח"ו שיהודי יאמר (אפילו בדיבור בלבד) שיש לו "קא סלקא דעתך" שיש צדק בדבריו של גוי, ולכן, צריכים להחזיר לו "שעל" השייך לארץ ישראל –למרות שהקב"ה נשבע ונתן זאת לבנ"י באופן ד"מורשה ]"– ח"ו להוציא מהפה דיבורים כאלה! "אל תגידו בגת"! ו"אל תפתח פה כו'"!
וזוהי ההדגשה שבפ' וארא: עוד קודם מ"ת, וקודם האותות והמופתים דעשר המכות [שאפילו לאחריהם היתה הטענה ד"הללו עובדי ע"ז והללו כו'"] –כבר נשבע הקב"ה לאברהם ליצחק וליעקב שארץ ישראל תהי' "מורשה" לבניהם ובנותיהם [שהרי גם בנות נוחלות בארץ, ועד שישנה פרשה שלימה בתורה בענין זה – פרשת צלפחד, שהן קבלו ירושה בארץ, כולל חלק הבכורה של צלפחד אביהן, כמבואר בגמרא (ב"ב קטז, ב) ש"בנות צלפחד נטלו ג' חלקים בנחלה . . ושהי' בכור כו'"] – עד סוף כל הדורות!
