1. בשדי חמד מערכת האלף אות ש"פ מביא מהחיד"א דהא דאמרו אין נהנין ממעשה נסים, אין בזה איסור אלא מדת חסידות. וגבי מן, כיון שהקב"ה עשה נס כדי שיאכלו, לא שייך לומר אסור ליהנות מזה, דלא עביד הקב"ה ניסא לשיקרא ח"ו.
בתפארת ישראל סוף פ"ג דמס' מדות כתב, דבשעת הדחק אפשר ליהנות ממעשה נסים. א"כ אפשר לתרץ שמָן במדבר הוי שעת הדחק.
בספר יד דוד, סוף מס' תענית, כתב, דהכלל דאין נהנין ממעשה נסים הוא רק ליחיד, אבל לרבים מותר ליהנות ממעשה נסים.
2. ענין עולם הבא הנקרא "צרור החיים" – על ידי אביגיל (שמואל-א כה, כט). הכתוב לא הזכיר נבואה עד מרים (בשלח טו, כ). סדר תפילה ותחינה – על ידי חנה (שמואל-א י, טז). ענין הגלגול – על ידי תקועית (שמואל-ב יד, יד).
3. סנהדרין נו, ב: והתניא עשר מצוות נצטוו ישראל במרה שבע שקיבלו עליהן בני נח, והוסיפו עליהן: דינין, ושבת, וכיבוד אב ואם.
4. בספר חמדת ימים מרבי שלום ב"ר יוסף, מגדולי רבני תימן, שמשה רבינו לקח עמו את עצמות בתי'ה (פ' ויחי ע' קפג), יחד עם עצמות יוסף, וזהו דכתיב "ויקח משה את עצמות , "את" לרבות בתי'ה. במדרש מובא, שמשה רבינו היו לו עשרה שמות, אבל התורה בחרה בהשם שקראה בתי'ה, לתת לה כבוד. בספר "את לרבות", מביא: את לרבות, שנטל משה עמו גם הארזים אשר נטע יעקב אבינו עבור המשכן.
5. בערוך השולחן סימן רמ"ב סעיף ב' וז"ל: ולכן נצטוו ישראל על השבת בשבעה פרשיות שבתורה, בבשלח, יתרו, משפטים, כי תשא, ויקהל, אמור, ואתחנן, להורות שכל שבעה ימי השבוע תלוים בשבת. ע"כ.
6. בתרגום יונתן בן עוזיאל עה"פ פירש שעמלק "קטל גוברין מדבית דן דלא הוה עננא מקבל יתהון מן בגלל פולחנא נוכראה בידיהן. ע"כ. עמלק הרג אנשים מבני דן, שהי' בידיהן פסל עבודה זרה.
7. טָעֲמוּ טַעַם מר. מדרש רבה פרשה ה, ט. מדרש תנחומא כה. ילקוט שמעוני.
8. במשך הדורות נבקעו ימים ונהרות לפני בני ישראל כמה פעמים, והם: קריעת ים סוף ע"י משה רבינו. הירדן ע"י יהושע (יהושע ג, טז). אליהו לפני עלייתו לשמים (מלכים ב, ב). אלישע (שם). רבי פנחס בן יאיר, כשהלך למצוות פדיון שבוים (ירושלמי דמאי ג, ג). יעקב אבינו כשהלך מלפני עשיו (מדרש תנחומא ויצא. חולין ז, ב).
9. יומא עה, ב: אמר רב אחא בר יעקב, בתחלה היו ישראל דומין כתרנגולים שמנקרין באשפה (שכל זמן שיש אוכל היו חוטפים ואוכלים) עד שבא משה וקבע להן זמן סעודה.
10. "זה הדבר אשר צוה ה' לקטו ממנו איש לפי אכלו עמר לגלגלת מספר נפשותיכם איש לאשר באהלו תקחו" (בשלח טז, טז) (מכילתא. בעל הטורים).
