ראה ספר ימות המשיח בהלכה, עמ' לז ואילך:
ידוע שבביאת המשיח שהקדמתו "תקע בשופר גדול לחירותינו" הוא בקרן הימיני דאילו של יצחק, וכמ"ש בפרקי דרבי אליעזר שקרן ימין של האיל "עתיד לתקוע בו לעתיד לבוא ביל"ש פ' וירא רמז ק"א) בקבוץ של גליות שנאמר והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול".
הקשה ע"ז מהא דאיתא בר"ה שם (ד"ה מה)ובס' יום תרועה, ר"ה כח א דשופר של עולה לא יתקע בו משום דין מעילה, וכיון שהוא שופר של עולה איך מותר לתקוע בו? ותירץ שפירש הקרן מהאיל לאחר זריקת הדם דשוב אין מועלין בו. וכמ"ש רש"י ר"ה שם דהדין דאין תוקעין בו משום מעילה הוא רק כשתלשו מחיים (דאז אין הזריקה פועלת עליו כלל ולא נפקע איסור מעילה לעולם), דאילו נתלש לאחר זריקה, אין מעילה לא בעורה ולא בקרניה שהכל לכהנים וכו' (וזהו לפי דעת ר"א בזבחים, פו, א, כמ"ש ביום תרועה שם...
אלא דלכאורה יש להקשות ע"ז דאם לא חל על הקרנים כלל שם עולה, איזה חשיבות יש לשופר זה, דדוקא בו יתקע בביאת משיח?
... ועי' לקוטי שיחות חלק ל' פ' וירא ג' שהאריך שם בביאור הענין דאילו של יצחק דעל כל עבודה שעשה ממנו הי' אברהם מתפלל ואומר יה"ר שתהא זו כאילו עשוי' בבני, דמהו התועלת בזה, ובסעי' ה' ביאר (תרגום מאידית)וז"ל: כלומר בכוונת הכתוב שהקרבת האיל "תחת בנו" הי' אפשר לפרש שהקרבת האיל הי' במקום הקרבת בנו והיינו שע"י הקרבת האיל נסתלק מבנו גדר של קרבן וחל על האיל. ומחדש רש"י שהפירוש ב"תחת בנו" הוא להיפך, שע"י הקרבת האיל ה"ז "כאילו היא עשוי' בבני", ועי"ז חל על יצחק גדר קרבן, ותפלתו נתקבלה אצל הקב"ה, שכן הי' בפועל, עיי"ש.
שם ביאר שזהו באמת הטעם שנתקדש להיות עולה תמימה, דהיינו בקדושת עולה אחר הקרבתו דזהו ע"י שקיבל הקב"ה את תפלתו הוה כאילו נקרב הוא, וזהו ג"כ הענין דאפרו של יצחק צבור ע"ג המזבח.
דמלשון השיחה, דלא נימא שהקרבן הי' האיל והסתלק שם הקרבן מיצחק, אלא שהי' "להיפך", משמע דלפי האמת נפקע גדר הקרבן מהאיל וחל רק על יצחק, ולפי"ז י"ל דלא קשה כלל קושיית היום תרועה מדין מעילה בהשופר, כיון שקיבל הקב"ה תפלת אברהם במילא נפקע לגמרי גדר "קרבן עולה" מהאיל עצמו וחל ביצחק.
