זה לשון התוספות, מסכת שבת, דף ב, א, ד"ה יציאות השבת:
הקשה ריב"א: דדיני הוצאות שבת היה לו לשנות גבי אבות מלאכות אחר פרק כלל גדול לקמן (שבת דף עג.) דהתם קתני אבות מלאכות מ' חסר אחת, וקתני הוצאה לבסוף, והוה ליה להתחיל כסדר בדברים דמיירי בע"ש מבעוד יום, כגון לא יצא החייט במחטו סמוך לחשיכה, אין שורין דיו וסמנין, ואין צולין בשר, ואח"כ במה מדליקין, וכירה, ובמה טומנין - שהם דברים הנוהגים עם חשיכה, ואח"כ במה בהמה ובמה אשה יוצאה - דברים הנוהגים בשבת עצמו, ושוב אבות מלאכות של שבת. ודרך התנא לשנות כסדר זה, כמו שמצינו בפסחים, דמתחיל בליל י"ד, ושוב בי"ד, ושוב בשחיטת פסחים, שהוא בין הערבים, ואחר כך שונה מאכילת פסחים, שהוא בלילה...
ותירץ, דהוצאה חביבא ליה לאקדומי משום דממשנה זו שמעינן כמה דברים: הוצאה והכנסה דעני ועשיר, ודבעי' עקירה והנחה, ושנים שעשאוה פטורין, וידו של אדם חשובה לו כד' על ד', וידו של אדם אינה לא כרה"י ולא כרה"ר.
(דף ב)ור"ת מפרש דדבר ההוה רגיל הש"ס לשנות תחילה. וכן במס' ב"ק השור והבור המבעה וההבער, ולא נקט כסדר הפרשה... ועוד מפרש ר"ת דפתח ביציאות משום דבעי למימר לא יצא החייט במחטו. [וזהו] אע"ג דלא שנה המלבן משום אין נותנין כלים לכובס, ולא המעביר משום במה טומנין, [כיון ש]הוצאה הוצרך לשנות טפי - משום ד"מלאכה גרועה היא" כמו שאפרש.
