עלה נישואין

ברכת אירוסין בעשרה בנישואי רבקה

ע"פ ספר תורת ש"י על התורה, מאת הרב שמואל יעקב זפרן שליט"א

ויברכו את רבקה ויאמרו לה אחתנו את היי לאלפי רבבה (כד, ס). תוס' בכתובות (ז, ב ד"ה שנאמר) הביאו ממסכת כלה (ריש פרק א), שפסוק זה הוא המקור לברכת אירוסין. ותוס' עצמם כתבו שהוא רק אסמכתא בעלמא, דלא מצינו שהיו שם עשרה אנשים. אבל בחזקוני (כד, י) כתב וז"ל, ויקח העבד עשרה גמלים. להרכיב עליהן עשרה אנשים לברך ברכת אירוסין ונישואין, עכ"ל. ומבואר דחולק על תוס' וסובר שאכן היו עשרה אנשים לברכת אירוסין ונישואין.

ונראה להביא ראיה לשיטת החזקוני. דמצינו כשתרגם אונקלוס תיבת 'ויקח' אצל לקיחת אדם, לעולם נוקט לשון "ודבר", עיין בפרשת בראשית (ב, טו) ובפרשת נח (יא, לא) ובפרשת לך לך (יב, ה), וכן בהרבה מקומות. ועיין ברש"י פרשת מקץ (מג, טו) על הא דכתיב "ומשנה כסף לקחו בידם ואת בנימין" וז"ל, מתרגמינן ודברו ית בנימין, לפי שאין לקיחת הכסף ולקיחת האדם שוה בלשון ארמי. בדבר הניקח ביד מתרגמינן ונסיב, ודבר הניקח בהנהגת דברים מתרגמינן ודבר, עכ"ל.

אבל בלקיחת בהמה פעמים נוקט התרגום לשון "נסיב" ופעמים לשון "דבר", כגון לעיל (ז, ב) דכתיב "מכל הבהמה הטהורה תקח לך" תירגם אונקלוס "תיסב לך", ואילו לעיל (כ, יד) על הפסוק "ויקח אבימלך צאן ובקר" תירגם "ודבר אבימלך ען ותורין". וביאר בספר מעט צרי (מילואים יח, ז) הטעם לשינוי הלשונות בבהמה וז"ל, וי"ל שאם צורת הלקיחה נעשית בהנהגת דברים שמוליכם לפניו או לאחריו מתרגם בשורש 'דבר', אבל אם הלקיחה היא בצורה שמחזיק הבעל חי בחבל או בידיו, מתרגם ככל לשון לקיחה בשורש 'נסב', עכ"ל.

ולפי הנ"ל יש להוכיח כדברי החזקוני, שהרי על הפסוק (לעיל כד, י) "ויקח העבד עשרה גמלים" תירגם אונקלוס "ודבר עבדא עשרא גמלין". וכפי מה שפירש המעט צרי, היה צריך לתרגם "ונסיב" עבדא, שכיון שאליעזר לקח הגמלים לדרך רחוקה פשיטא שהיה צריך לאוחזם בחבל. ובע"כ צ"ל בכוונת התרגום, שלקח אליעזר עשרה גמלים עם אנשים, ולשון 'דבר' חוזר כלפי האנשים שעל הגמלים. וזו ראיה לשיטת החזקוני שלקח עשרה גמלים להרכיב עליהן עשרה אנשים לברכת אירוסין ונישואין.