עשאה לבהמה דופן לסוכה

נחלקו רבי יהודה ורבי מאיר אם בהמה כשרה להיות דופן לסוכה. והגמרא מבארת בכמה אופנים מה הטעם של רבי מאיר לפסול, ולאיזה עוד דברים בהמה פסולה.

ר"י מכשיר בהמה לדופן סוכה, ור"מ פוסל דבר שיש בו רוח חיים לסוכה, וללחי, ולפסי ביראות (להתיר למלא מבור ברה"ר שהוא עמוק י"ט, ומפני בהמות עולי רגלים התירו בד' דיומדין בד' הפינות), ולגולל (לרש"י גולל היינו כסוי ארונו של מת, והיינו שמה שלומדים מ"על פני השדה" שכסוי ארון המת מטמא במגע ובאהל, אינו שייך בבעלי חיים), ולריה"ג דבר שיש בו רוח חיים פסול אף לגיטי נשים, (וטעמא דריה"ג ורבנן לענין גט יבואר להלן כ"ד:).

למה ר"מ פוסל בהמה לדופן סוכה-

לאביי ר"מ חושש שמא הבהמה תמות ותפול ואין כאן דופן. ולרבי זירא ר"מ חושש שמא תברח. בפיל קשור כשר לכו"ע מפני שאינו יכול לברוח, ואף אם ימות יהיה בנבלתו י'. ובפיל שאינו קשור פסול לכו"ע, משום שאביי מודה שיש לחוש שמא תברח. ונחלקו אביי ור"ז בבהמה קשורה, דליכא למיחש שמא תברח, דלאביי חיישינן שמא תמות, ולר"ז אין לחוש שמא תמות דאין שכיח שתמות. אמנם צריך לשים בין רגליה הוצא ודפנא כדי שלא יהיה שם רווח. וכן צריך לקושרה למעלה, דאל"כ יש לחוש שמא תרבוץ, ומ"מ חיישינן שמא תמות, ותתכווץ מעט, ואם תהיה פחות מג' לסכך וגובהה יהיה ז"ט ומשהו לא יהיה לבוד ולא ישים לב כיון שזה לא ניכר.

הגמ' שואלת (כ"ד.) שאם מדאורייתא דבר שיש בו רוח חיים כשר למחיצה, א"כ למה ר"מ סובר שאין טומאת גולל בדבר שיש בו רוח חיים והרי זה דין לקולא. (ור"י מטמא).

ולכן מבאר רב אחא בר יעקב דטעמא דר"מ משום דס"ל שמחיצה העומדת ברוח אינה מחיצה כיון שהיא עומדת ע"י דבר שאין בו ממש, וי"א שמחיצה שאינה עשויה בידי אדם אינה מחיצה ורוח חיים אינו בידי אדם לנפחו, ונ"מ במחיצה שהעמידה בנוד תפוח, דחשיב עומדת ברוח, אבל עשויה בידי אדם.