עובדות והנהגות ישרות מהרה"ק ר' יענקלע מפשעווארסק זי"ע
זכורני, שהרה"ק רבי יענק'לע זיע"א, שאל פעם יהודי שהיה מגיע מדי פעם להשתתף בשיעוריו: האם אתה לומד עם בניך. והשיב האיש, שלא. שאל אותו הרה"ק, האם הנך בוחן אותם. השיב האיש: כן. נענה רבי יענק'לע ואמר לו: אין לך רשות לעשות כן. אילו היית לומד עם בניך בקביעות, היית רשאי גם לבחון אותם. אולם בשעה שאינך לומד עימם כלל, אל לך לבחון אותם, וכי אינך מבין שהילד פוחד ממך ומרגיש 'לחץ' בשעה שאתה בוחן אותו? והרי רוב רובם של הילדים, נפשם עדיין לא התחזקה והם חלשים ועדינים, וממילא ה'לחץ' אינו משפיע עליהם לטובה, רק ההיפך. עליך ללמוד עמהם ולקרב אותם באופן שיהיה להם תענוג וחשק מלימוד התורה עמך, ואז בשעה שהם צריכים להיבחן, תבחן אותם...
***
שמעתי כמה פעמים מפי הרה"ק רבי יענק'לע זיע"א, מעשה נאה על הרה"ק רבי יחזקאל משינאווא זיע"א, שפעם אחת בהיותו יושב במרכבתו באחת מן הדרכים, עצר אותו יהודי ושאל אותו להיכן נוסע הרבי. והשיב לו הרבי, הנני נוסע לגאלאנטא. ביקש האיש ההוא להצטרף למרכבתו של הרבי, לפי שגם הוא צריך להגיע לגאלאנטא. נענה עליו הרבי, ואמר: אמור לי כמה עולה הנסיעה לשם ואשלם לך, והוציא מכיסו מטבעות ונתן לאיש ההוא ופטרו לדרכו.
לאחר מכן תמהו בני לווייתו של הרבי, מדוע הרבי הוצרך לתת לו מעות כדי נסיעתו, והלא בין כה וכה הרבי נוסע במרכבתו לגאלאנטא. נענה אליהם הרבי ואמר: הנה בכל יום אנו מבקשים (ברכות השחר) 'והרחיקנו מאדם רע ומחבר רע', ולכאורה נראה שיש כאן כפילות לשון, שהרי בפשטות בכלל ההרחקה מ'אדם רע' נכלל אף חבר רע, וא"כ מדוע אחרי שמבקשים מה' שירחיקנו מ'אדם רע', מבקשים שנית שירחיקנו אף מ'חבר רע'.
ועל כרחך, שיתכן מציאות שיהיה אדם טוב שרחוק מלהיות 'אדם רע', אלא שלהיות 'חבר' שלי הוא אינו מתאים, ואם הוא יתחבר עמי, הרי זו רעתי. ולפיכך, אחרי שמבקשים מה' שירחיקנו מ'אדם רע', מוסיפים ומבקשים שירחיקנו אף ממי שהוא עבורנו 'חבר רע'...
סיים הרה"ק משינאווא זיע"א ואמר למלוויו, לכל אדם יש את החברים הראויים לו. האיש
לרגל יומ"ד שחל ביום השב"ק - כ"ז מרחשון ההוא לא היה מהחברים הראויים לי ולכן לא הנחתי לו לנסוע במרכבתי, אולם כדי להקל עליו - שלא יצטרך ללכת ברגליו, נתתי לו את דמי הנסיעה.
***
שמעתי מחתני הרה"ג ר' דוד קאליש שליט"א, ששמע מפי בעל המעשה, הגאון ר' אהרן שיף גאב"ד אנטווערפן, שסיפר לו מעשה שהיה לו עם הרה"ק ר' יענקעלע זיע"א, שפעם אחת כשלמד עם ר' יענקעלע זיע"א, באמצע דבריהם שאל אותו על שלום אחיו ר' חנינא שיף ז"ל ועל שלום בניו שיבלחט"א, ור' אהרן סיפר לו על אחד מבניו של ר' חנינא שטרם זכה לזש"ק, ותוך כדי דברים נתן לו קוויטעל עם פדיון. לאחר מעשה התברר שבאותו זמן נושע בנו של ר' חנינא ז"ל. ובודאי שהרה"ק ר' יענקעלע היה אחד מהצדיקים שהיו דבוקים בשורשם למעלה, והוא הרגיש באותו זמן, שבשמים דנים על בנו של ר' חנינא וזהו שעת רצון לפקידה וישועה. זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל, אמן.
***
פעם בא אברך לפני הרה"ק רבי יענק'לע מפשעווארסק זיע"א והתלונן: רבינו, הנני נשוי כבר י"ח שנה ולא זכינו להיפקד בזש"ק. נענה אליו הצדיק ואמר לו: בדחן אתה, מן השמים זיכו אותך בכשרון הבדחנות, אין לך רשות לנצל את כשרונך זה להנאת עצמך ולתועלתך העצמית. עליך לנצל זאת לעבודת ה' - לשמחת חתן וכלה. וכאשר תנצל את כשרונותיך ותשמח בהם אחרים, מן השמים ינהגו עמך במדה כנגד מדה וישמחו אותך. ואכן, זמן קצר לאחר שהחל לשמח חתן וכלה, זכה להיפקד בזש"ק.
מעין זה היה אצל הרה"ק בעל הדברי חיים מצאנז זיע"א. פעם אחת בא לפניו יהודי והתמרמר: רבי, אין לי פרנסה. נענה אליו הדברי חיים ואמר לו: חזן אתה, קולך כה נאה, אלא שאתה נהנה לעצמך מן החזנות שלך הנאה כה מרובה, עד שאינך משאיר מקום גם להתפרנס מאותה חזנות. חדל לך מלקחת לעצמך הנאה מהחזנות שלך, או אז תזכה לפרנסה ברווח בשפע ובנקל, וכך הווה.
***
פעם ביאר הרה"ק זיע"א את מה שאומרים (זמר 'כל מקדש') 'כל מקדש שביעי כראוי לו, כל שומר שבת כדת מחללו, שכרו הרבה מאוד על פי פעלו', שלכאורה הני מילתא סתראי נינהו, שאם 'שכרו הרבה מאוד', א"כ מהו 'על פי פעלו', שמשמע שאין שכרו אלא לפי מה שמגיע לו.
אך הכוונה, שמי ששומר את השבת רק לפי מה שהוא מחויב שלא לחלל אותה – 'כל שומר שבת כדת מחללו', מקבל את שכרו רק 'על פי פעלו'. אך כל מקדש שביעי, כלומר מי שמקדש את השבת מדיליה עם כל הלב והנשמה, הן בהכנתו לשבת והן בשבת עצמה - 'מקדש שביעי כראוי לו', אזי 'שכרו הרבה מאוד'.
***
ונסיים בדבר חיזוק נורא מפיו הקדוש: הנה בקרוב ממש יבוא משיח צדקנו ונזכה כולנו לשבת בסעודתו של לוויתן. ועל סעודה זו מובא בגמ' (פסחים קיט:) 'דרש רב עוירא, זימנין אמר ליה משמיה דרב, וזימנין אמר ליה משמיה דרב (אשי) [אסי], מאי דכתיב (בראשית כא ח) 'ויגדל הילד ויגמל'. עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמל חסדו לזרעו של יצחק. לאחר שאוכלין ושותין נותנין לו לאברהם אבינו כוס של ברכה לברך, ואומר להן: איני מברך, שיצא ממני ישמעאל. אומר לו ליצחק: טול וברך. אומר להן: איני מברך, שיצא ממני עשו. אומר לו ליעקב: טול וברך. אומר להם: איני מברך, שנשאתי שתי אחיות בחייהן - שעתידה תורה לאוסרן עלי. אומר לו למשה: טול וברך, אומר להם: איני מברך, שלא זכיתי ליכנס לארץ ישראל, לא בחיי ולא במותי. אומר לו ליהושע, טול וברך. אומר להן: איני מברך, שלא זכיתי לבן, דכתיב (דברי הימים א' ז כז) 'יהושע בן נון נון בנו יהושע בנו'. אומר לו לדוד: טול וברך: אומר להן: אני אברך, ולי נאה לברך, שנאמר (תהלים קט זיג) 'כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא''.
ולכאורה, הלא דוד המלך הוא בן בנה של גיורת, ואם בעבור דברים קלים כמו שאמרו האבות לא ראו את עצמם ראויים לברך, מדוע אין דבר זה מונע גם בעדו. ותירץ שיש לומר שהיא הנותנת לכך שהוא הראוי לברך. מפני שמי שהגיע ממעמקי השפלות והתאמץ ונתעלה, לו נאה לברך, ועל כן דוד, שמוצאו מבת מואב שזנחה גילולי בית אביה ומסרה נפשה לחסות תחת כנפי השכינה, יש לו יתרון יותר מאבותינו הקדושים ומשה ויהושע. והדברים מבהילים.
זכותו יגן עלינו
