אישות אחר שפחות

על הכתוב "ולבני הפילגשם" מפרש רש"י שהכוונה לפלגש אחת, "היא הגר היא קטורה", וממשיך לבאר: "נשים בכתובה, פילגשים בלא כתובה" – איך נפרש לפי רש"י מה שהכתוב נקט "פילגשם" בלשון רבים? ומדוע מפרש רש"י ש"פילגשים בלא כתובה" רק בפרשתנו, ולא הקדים לפרש זאת על הכתוב "ופילגשו ושמו ראומה"?

"וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק. וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם" (כה, ה-ו)

הפלגשם – חסר כתיב, שלא היתה אלא פלגש אחת: היא הגר היא קטורה; נשים בכתובה, פלגשים בלא כתובה, כדאמרינן בסנהדרין בנשים ופלגשים דדוד:

כשלומדים כתוב זה ("ולבני הפילגשים אשר לאברהם") בפשטות, נראה שהיו לאברהם כמה "פילגשים", וכן באמת למדו בכמה מפרשים – שהיו לאברהם כמה "פילגשים" אלא ששמותיהן לא נזכרו במקרא (ראה זח"א קלג, ב. רד"ק כאן);

אמנם רש"י מפרש שהכוונה היא לאשה אחת בלבד, זו הידועה לנו מאז ומקדם, "היא הגר היא קטורה".

וכבר תמהו המפרשים: אם אכן מדובר על אותה פילגש – שבתחילה נקראה 'הגר' ואחר כך 'קטורה' – למה נאמר "הפילגשם"?

ובלשון הרא"ם: "לא ידעתי המ"ם של 'פילגשם' במה הוא משמש. בשלמא גבי 'ויברא אלקים את התנינם' (בראשית א, כא), אמרו 'תנינם כתיב, חסר יו"ד' שלא נשאר אלא תנין אחד – בא המ"ם להורות שהיו שנים מתחילה, ונחסר היו"ד להורות שלא נשאר אלא אחד; אלא הכא שלעולם לא היתה אלא אחת – המ"ם למה בא"?!

כלומר: גם אם אכן "חסר כתיב" – הרי סוף סוף לא נאמר "פילגש" בלשון יחיד, אלא "פילגשם" לשון רבים, ואיך אפשר לפרשו על פילגש אחת?

ב. בלבוש האורה תירץ:

"חסרות היו"ד מורה שלא היתה אלא פילגש אחת. ומכל מקום, לא רצה לכתוב 'ולבני הפילגש' בלשון יחיד, כיון שנשאה שני פעמים – אחת בחיי שרה, ואחת עכשיו אחר מיתתה – לכך כתב לשון רבים, כאילו היו שתי פילגשים".

והיינו, שנקט הכתוב בלשון רבים כדי להדגיש שאשה זו נשאה אברהם פעמיים, וכשנאמר כאן "בני הפילגשם" בא לכלול בזה את בני' משתי הפעמים – הן את ישמעאל שנולד לה בנישואין הראשונים, והן את בני קטורה שנולדו בנישואין האחרונים.

[יש מפרשים (אור החיים ובאר מים חיים – לבעמח"ס סידורו של שבת – כאן), שבתיבות "בני הפלגשים" הכוונה היא לבני קטורה בלבד, ולא לישמעאל, שהוא אינו בכלל.

אך בדרך הפשט אינו כן, שהרי רש"י אינו רומז כאן לשום הבדל ביניהם, ועל כרחנו שגם ישמעאל בכלל "בני הפילגשם" שנתן להם אברהם מתנות ושילחם מעל יצחק בנו (וראה סנהדרין צא, א), וכמפורש בכתוב "כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק" (וירא כא, י).

ולהעיר, שמלשון הכתוב "כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק" – משמע שבעצם נחשב הוא יורש לאברהם, ורק שאינו ראוי לרשת ביחד "עם בני עם יצחק". ולפי זה יש לבאר הדגשת הכתוב כאן "וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי" (דלכאורה, מה החידוש בזה שאברהם עדיין בחיים?) – להדגיש שאם לא היה אברהם משלחם "בעודנו חי", הרי היה להם דין "יורשים" לאחר מותו, ולכן הוצרך לשלחם עוד קודם].

אך עדיין אינו מחוור זה שנאמר "הפילגשם" לשון רבים – דאף שאברהם נשאה פעמיים, הרי סוף סוף היא אותה ה"פילגש" עצמה ("היא הגר היא קטורה")!

ג. ויש לבאר, על פי המשך דברי רש"י – "נשים בכתובה, פילגשים בלא כתובה":

בהשקפה ראשונה, כוונת רש"י בדבריו אלו היא להסביר ("טייטש") את פשט תיבת "פילגש", ועל זה מבאר ש"פילגש" היא אשה שאין לה זכות של כתובה, מחמת שאינה חשובה כאשה רגילה שיש לה זכות של כתובה.

אמנם קשה:

הרי תיבת "פילגש" נזכרה בכתוב כבר לעיל בסדרה הקודמת (סוף פ' וירא) "ופילגשו ושמה ראומה". ובכן, למה המתין רש"י עד כאן לפרש תיבה זו, ולא פירשה כבר שם?

אלא:

תיבת "פילגש" אינה צריכה לפירוש מיוחד, משום שמובנה פשוט: אדם הנושא שפחה, שאין לה חשיבות של בת זוג ממש ואינה מתייחסת אליו כ"אשה" גמורה, אלא בתור "פילגש" בלבד. ולכן בכתוב "ופילגשו ושמה ראומה" לא הוצרך רש"י להסביר את משמעותה של תיבה זו [ועיין בדבריו בסוף הפרשה שם, שמשווה בין "שפחה" ל"פילגש", וזה לשונו: "מה אברהם י"ב שבטים שיצאו מיעקב ח' בני הגבירות וד' בני שפחות – אף אלו ח' בני גבירות וד' בני פלגש"].

ומה שרש"י אומר כאן "נשים בכתובה פילגשים בלא כתובה" – כוונתו היא לחדש חידוש, שבנוסף למשמעות הפשוטה והרגילה של "פילגש", שהיא שפחה שאין הנישואין עמה נישואין גמורים מעיקרא, הרי לפעמים יש אשה משוחררת (לא שפחה) שאדם נושא בנישואין גמורים, ובכל זאת היא נקראת "פילגש" משום שחסר לה זכות הכתובה.

[ולפי דרכנו יתבאר הטעם שמביא רש"י ראי' דוקא מהפילגשים דדוד – למרות שמצינו במקרא את הלשון "פלגש" כמה וכמה פעמים קודם לכן (וישלח לה, כב. לו, יב. ס' שופטים ח, לא. ושם קאפ' יט-כ) – כי באותם כתובים אפשר לפרש את המושג "פלגש" באופן הראשון, שהיא לגמרי לא נחשבת כאשה (אלא כשפחה), ודוקא בדוד מצינו גדר זה של "פלגש" במובן זה של אשה נשואה הנקראת פילגש רק בגלל חסרון הכתובה].

ונתכוון בזה רש"י לבאר היחס הנוכחי שבין אברהם לקטורה (הגר) – שבאותה שעה כבר לא היתה שפחה (כי אברהם שחרר אותה קודם, וכמו שכתוב בפרשת וירא (כא, יד): "וישלחה"), וזה שעדיין נקראה "פילגש" הוא רק משום שהי' חסר לה זכות הכתובה.

[יש מפרשים המוכיחים את זה שאברהם נשא את קטורה (לא בתור שפחה, אלא) בקידושין, מלשון הכתוב בפרשתנו: "ויקח אשה ושמה קטורה".

אך צ"ע בזה, כי גם לגבי הגר (היינו, כשהיתה שפחה, לפני ששחררה אברהם) נאמר "לאשה" (לך טז, ג); וגדולה מזו מצינו, אשר גם שפחה כנענית שמוסר הרב לעבדו העברי כדי להוליד ממנה עבדים – גם היא נקראת בכתוב "אשה" (ראה פרש"י משפטים כא, ד).

ולכן נראה, שהראי' על זה שקטורה נישאה לאברהם בתור אשה בקידושין, הוא מזה שנאמר לפני כן "וישלחה"].

ד. ומעתה יתבאר זה שנאמר "הפילגשם" לשון רבים, אף שמדובר באותה פלגש עצמה ("היא הגר היא קטורה") – כי היו בה שני מצבים שונים של "פילגש", ולא הרי זה כהרי זה:

בתחילה – כשהיתה "הגר" - נשאה אברהם בתור "פילגש" גמורה, כלומר: שפחה ממש, שאינה דומה כלל לאשה רגילה;

[יש מפרשים ששרה שחררה את הגר לפני שנשאה אברהם (ראה ב"ר פמ"ה, ג. רמב"ן לך טז, ב). אבל בדרך הפשט אינו כן, שהרי נקראה גם אחר כך בשם "שפחה" ואמר לה המלאך "שובי אל גברתך והתעני תחת ידי'" (לך טז, ה ואילך)].

אמנם לאחר מכן – בתור "קטורה" - כבר היתה אשה משוחררת ונשאה אברהם בדומה לנישואין רגילים, וכל זה שנקראה אז "פילגש" הוא רק בגלל העדר הכתובה.

ומובן איפוא למה מכנה הכתוב את בני' – משתי הפעמים - כ"בני הפילגשים", בלשון רבים, משום שיש שינוי מהותי בין מעמדה בתור הגר לבין מעמדה בתור קטורה, עד שכאילו הן שתי "פילגשים", ודו"ק.