בעלות הלויים על העיר חברון
יביא לימוד הרוגצ'ובי מפרשתנו דחברון עיר מקלט / יבאר המעלה בבעלות הלויים על עריהם דהיא נצחית לעומת בעלות בנ"י / יבאר הטעם שערי הלויים הם רק לשבת דאין בהם בעלות פרטית / יסיק דבחברון איכא גם להבעלות פרטית דהלויים וא"כ ב' המעלות איתנהו בה / ימתיק דלזה הבעלות דא"י התחילה בחברון
בריש פרשתנו איתא להשקו"ט שבין אברהם לבני-חת אודות קניית שדה המכפלה, ונתפרש בקרא (כג, ט) שאברהם ביקש לאחוזת קבר את מערת המכפלה שבקצה השדה, אמנם בני-חת אמרו לו (שם, ו) "נשיא אלקים אתה בתוכנו, במבחר קברנו קבור את מתך"; ומבאר בזה הגאון הרוגצ'ובי (צפע"נ עה"ת שם, וש"נ), ע"פ הידוע דחברון היא עיר מקלט (יהושע כ, ז. מכות ט, ב. ב"ב קכב, ב), דלכך חפץ אברהם דוקא במערה שבקצה השדה, מאחר ו"בית הקברות של ערי מקלט דוקא חוץ לעיר" (מכות יב, א. רמב"ם הל' שמיטה ויובל פי"ג ה"ג), וחשש אברהם שבעתיד יפנו את הקברים אם יהיו בתוך השדה; וע"ז השיבו לו בני-חת "נשיא אלקים אתה בתוכנו", "וקבר מלך ונשיא אין מפנין" (ראה תוספתא ב"ב פ"א ה"ז, ועוד).
והנה, בנוגע לערי הלויים מצינו שיש מעלה בבעלות הלויים עליהם לעומת בעלות שאר בנ"י על עריהם, דהדין בנוגע ללויים הוא (רמב"ם הל' שמיטה ויובל פי"ג ה"ז ממשנה ערכין לג, ב) שאם "מכרו שדה משדה עריהם או בית מבתי ערי חומה שלהן, אין גואלין כסדר הזה (כשאר בנ"י שאינם יכולים לפדות שדה עד ב' שנים, ובתי ערי חומה אם לא גאלו אותן בתוך השנה נחלטים ביובל), אלא מוכרין השדות ואפי' סמוך ליובל, וגואלין מיד. ואם הקדישו שדה גואלים מיד ההקדש לאחר היובל וגואלים בתי ערי חומה כל זמן שירצו אפי' אחר כמה שנים שנא' "גאולת עולם תהי' ללויים"". דמשמע מזה שבעלות הלויים על עריהם היא תמידית, דגם כאשר הבית או השדה נמצא ברשות הקדש או ברשות אחרת - יש להם מעין בעלות בהם, ולא הוצאו מרשותם (בהחלט).
ולפ"ז נמצא גם בנוגע לחברון, שהיא עיר מקלט שבבעלות הלויים [דפשטות המשך ל' הרמב"ם שם היא דכל הדינים שם הם לא רק בנוגע למ"ב ערי מגרש, אלא גם בנוגע לערי מקלט שבריש הפרק. וראה עוד בלקו"ש חכ"ה ח"ש א באריכות], שיש מעלה בבעלותם עלי' לעומת בעלות שאר בנ"י על עריהם בארץ, שהבעלות עלי' היא באופן של "גאולת עולם" (ויעויי' צפע"נ הל' תרומות בהשמטות סב, א ובכ"מ דמעלה זו בבעלות הלויים היא אפי' כלפי בעלות הכהנים בעריהם, כולל חברון (ראה יהושע כא, יג).)
[ומה דאיתא בסוטה מח, ב דמשחרב ביהמ"ק הראשון בטלו ערי מגרש - י"ל דהכוונה היא להפרטי דינים הקשורים בזה, כיון שלא היו כל ישראל על אדמתם; אולם לא מצינן לחדש ולומר דהבעלות עליהן פקעה מהלויים, ושוב אין ללויים ערים לשבת - דלא כא"י כולה שאף שגלו רוב ישראל מאדמתם לא בטלה הבעלות הפרטית דכ"א על חלקו. אבל ראה שו"ת צפע"נ וורשה סי' נד. מכות ז, א. ועוד].
איברא דצ"ע בזה, דלכאו' מצינו להיפך, דבעלות הלויים על עריהם קלושה מבעלות שאר בנ"י, דכתב הרמב"ם (שם ה"י) "כל שבט לוי מוזהרין שלא ינחלו בארץ כנען", והיינו דלבני שבט לוי אין נחלה בארץ; והמ"ח ערים שניתנו להם ("שש ערי המקלט, ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר" (מסעי לה, ו)) - הן כל' הכתוב רק "ערים לשבת" (שם, ב), ומשמע דאין להם בעלות גמורה עליהן, ודלא כבעלות שאר בנ"י על עריהם?!
[ויעויין בזה בלקו"ש חכ"ה חיי-שרה א, דלהירושלמי (מע"ש פ"ה ה"ט לגי' ופי' הפני משה שם. ועוד) פליגי בזה תנאי (מע"ש שם מי"ד) אי ערי מגרש לאחוזה ניתנו אי לבית דירה ניתנו, ולפ"ז נמצא דהרמב"ם (סוף הל' מע"ש) פסק כמ"ד שנתנו גם לאחוזה. ואף בנוגע לערי מקלט שלכאורה הי' אפ"ל דמזה שפסק הרמב"ם (הל' רוצח פ"ח היו"ד) ש"רוצח הדר בערי מקלט אינו נותן שכר ביתו", משמע שערי מקלט רק לבית דירה נתנו, שהרי בירושלמי (מע"ש שם. מכות ספ"ב) משמע שנתינת שכר דירה תלוי' בפלוגתא אי למחלוקת ניתנו או לבית דירה ניתנו, הנה מדברי הגמ' בבבלי (מכות יג, א) משמע שדין זה אינו תלוי בפלוגתא הנ"ל אלא הוא דין מיוחד בנוגע לערי מקלט, וא"כ ברור שכל הערים, הן ערי מגרש והן ערי מקלט יש להן אותו גדר, ולאחוזה ניתנו, וכ"מ גם מלשון הרמב"ם רפי"ג מהל' שמיטה ויובל, יעויי"ש אריכות בזה. וא"כ צריך ליישב לשון הכתוב שממנו משמע שערי הלווים נתנו "לשבת" בלבד, וכדלקמן].
ויש לבאר, דהא דמשמע מל' הכתוב דנתנו הערים "לשבת" בלבד הוא מפני שמ"ח הערים שניתנו ללויים - היו מאחוזת כל השבטים, שלכן הן היו מפוזרות בתוך נחלות כל השבטים, וגם כאשר ניתנו ללויים להיות נחלתם, אי"ז באופן שלכל לוי פרטי יש בעלות פרטית על נחלתו, אלא רק שיש בעלות כללית דהשבט על ערים אלו [וע"ד תרומה שנקראת "גזילת השבט" (ירושלמי תרומות פ"א ה"ב. ערלה פ"ב ה"א. ועי' אנצי"ת ע' גזל השבט, וש"נ)], דגם הירושה והמכירה שיש בערים אלו (ראה תוס' ערכין לא, ב ד"ה דאי) הן בכלל הקנין ד"לשבת" [וע"ד למ"ד הנ"ל בירושלמי דלבית דירה ניתנו, דאכתי יש בהן ירושה ומכירה] (וראה עוד בענין בעלות כללית ופרטית ב'אוצרות התורה - חידושי סוגיות' ח"ש ג). דזהו גם הטעם לכך שנתינת הערים ללויים היתה באופן כזה שקודם באו לבעלות בנ"י, ורק לאחמ"כ הופרשו לשבט לוי - דתחלה היו הערים צ"ל נחלת בנ"י, ורק אז לעבור לבעלות הכללית דהלויים.
אמנם י"ל דהעיר חברון יוצאת מן-הכלל היתה, דבה היתה ללויים גם בעלות פרטית: דאחד מהטעמים לקריאת שם העיר חברון 'קרית ארבע' מבואר במדרש (ב"ר פרשתנו נח, ד. להלן כהגירסא שבילקו"ש כאן כג, ב) "שהוא עולה בקרנסין (גורלות) של ד', בתחלה ליהודה ואח"כ לכלב ואח"כ לכהנים ואח"כ ללויים"; והיינו דהעיר חברון היתה תחלה של כלב ולאחמ"כ עברה מרשותו ללויים. נמצא, דחברון שיצאה משבט יהודה זהו גם לענין הבעלות הפרטית שלה שעברה לכלב; וא"כ - עד"ז הוא כשיצאה מרשות כלב לשבט לוי, דברשות הלויים ישנה גם להבעלות פרטית.
[וי"ל, דזוהי גם הכוונה בגמ' (מכות י, א. ב"ב קכב, ב) דמקשה "וחברון עיר מקלט הוא, והכתיב (שופטים א, כ) ויתנו לכלב את חברון כאשר דבר משה? אמר אביי פרוודהא (הכפרים שסביבה), דכתיב ואת שדה העיר ואת חצרי' נתנו לכלב בן יפונה", ויש שרצו ללמוד (ראה יפ"ת לב"ר שם. ועוד) דקאי בתחלת הנתינה, דגם מתחלה לא ניתנו לו אלא פרוודהא. אמנם באמת נראה דאה"נ שבתחלה ניתנה לו גם העיר עצמה, והשקו"ט בגמ' כאן היא רק במה שנותר שלו גם אחר הנתינה; דלפ"ז מתורצת גם קושיית המהרש"א (ב"ב שם. וראה גם שיח יצחק מכות שם) במה שהביאה הגמ' קרא דשופטים ולא קראי דיהושע, דהיינו מפני שקאי אחר הנתינה].
והמורם מכל האמור - דבבעלות הלויים על העיר חברון מעלה על הבעלות בשאר ערי ישראל, ובתרי: (א) ביחס לבעלות בנ"י על שאר עריהם - מעלה בחברון כשאר ערי הלויים שהבע לות בה היא באופן של "גאולת עולם". (ב) ביחס לבעלות הלויים על שאר עריהם - מעלה בחברון כשאר ערי כל בנ"י, שהבעלות בה היא גם פרטית, ולא רק כללית.
ומצינו למימר דזהו הטעם שהתחלת הבעלות בא"י התחילה מחברון, וכמובן מהסיפור בפרשתנו על קניית מערת המכפלה, שזהו המקום הראשון באה בו בעלותו של א"א לידי פועל, לאחר שהובטחה לו הארץ וגם ניתנה לו, ד"אמירתו של הקב"ה כאילו היא עשוי'" (פירש"י לך טו, יח. וראה ירושלמי חלה פ"ב ה"א. וראה ב"ב ק, א הדעות אי הליכת אברהם בארץ היתה קנין או רק כדי שיהא נוח לכבוש לפני בניו. ויעוי' בזה ב'אוצרות התורה - חידושי סוגיות' תולדות א) [דאף את"ל שגם המקומות שגר א"א קודם לזה קנאן - בתורה לא נתפרש כן, ובפרט דלא הי' זה באופן ד"אחוזת קבר", שהיא לעולם ואינו מוכרו. וראה בראב"ע פרשתנו כג, יט שא' מהטעמים ש"נזכרה זאת הפרשה" הוא "לקיים דבר ה' לאברהם להיות לו לנחלה"]. ויתירה מזו, דאיתא במדרש (ב"ר פע"ט, ז) דמאז קנייתה - מערת המכפלה היא א' מג' מקומות שאין אוה"ע יכולין להונות את ישראל לומר גזולין הן בידכם.
ועפהנ"ל י"ל בטעם הדבר, דהוא מפני מעלתה המיוחדת כלפי שאר ערי ישראל - שהיא העיר היחידה בא"י שיש בה גם המעלה דבעלות פרטית, וגם דבעלותה היא נצחית.
