ביאור בדרך אפשר

פרשת השבוע פותחת בפסוק:

וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מספר שנות חייה של שרה אמנו היו מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה1. ומובא בְּזֹהַר2 אִינּוּן חַיִּין כּוּלְּהוּ חיים אלה כולם לְעֵילָא, למעלה (לשון מעלה וחשיבות) והזוהר ממשיך ומפרט מֵאָה שָׁנָה לְעֵילָא, וְעֶשְׂרִים שָׁנָה לְעֵילָא, וְשֶׁבַע שָׁנִים לְעֵילָא.

וְצָרִיךְ לְהָבִין, מַהוּ הַפֵּירוּשׁ בְּמַאֲמַר הַזֹּהַר שֶׁ"חַיֵּי שָׂרָה" הֵם "לְעֵילָא" לאיזו מעלה הכוונה?

וְגַם צָרִיךְ לְהָבִין מַה שֶּׁכָּתוּב בְּסִיּוּם הַפָּסוּק אחרי פירוט מספר שנות חייה של שרה "שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה", דִּלְכָאוֹרָה מַה מּוֹסִיף כָּאן הפסוק עַל מַה שֶּׁנֶּאֱמַר לִפְנֵי־זֶה בתחילת הפסוק "וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה" גוֹ'. הקושי מה טעם הכפילות גדול יותר וּבִפְרָט עַל־פִּי מַה שֶּׁכָּתוּב בַּזֹּהַר שֶׁגַּם "חַיֵּי שָׂרָה" האמורים בתחילת הפסוק הֵם "לְעֵילָא", וְאִם־כֵּן מַה מּוֹסִיף עַל זֶה בְּמַה שֶׁכָּתוּב בסיום הפסוק "שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה" ולכאורה זו כפילות מיותרת?

ב) וְהִנֵּה עִנְיָן זֶה דברי הזוהר האמורים נִתְבָּאֵר בִּשְׁנֵי מַאֲמָרֵי כ"ק אַדְמוֹ"ר (מַהוֹרַשַׁ"בּ) הרבי החמישי בשושלת אדמו"רי חב"ד נִשְׁמָתוֹ־עֵדֶן אשר יום הולדתו חל ביום כ' חשוון דִּבּוּר־הַמַּתְחִיל וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה דִּשְׁנַת הָעַתַּ"ר וּדְשְׁנַת עֲטֶרֶ"ת, וְלִכְאוֹרָה הביאורים בשני המאמרים האמורים הֵם בִּסְתִירָה זֶה לָזֶה. דְּהִנֵּה, בַּמַּאֲמָר דִּשְׁנַת הָעַתַּ"ר מְבָאֵר3 הרבי הרש"ב, שֶׁ"חַיֵּי שָׂרָה" הוּא הַחַיּוּת האור האלוקי המאיר ומשפיע חיות רוחנית שֶׁל בְּחִינַת מַלְכוּת דַּאֲצִילוּת, שֶׁחַיּוּתָהּ מקור החיות ספירת המלכות כפי שהיא מאירה בעולם האצילות (הראשון והעליון מארבעת העולמות הרוחניים הכלליים – אצילות, בריאה, יצירה, עשיה) הוּא מִבְּחִינַת "מֵאָה שָׁנָה" - בְּחִינַת הַכֶּתֶר הכוללת בתוכה והיא מקור לכל עשר הספירות שכל אחת מהן כלולה מכל העשר, ובסך הכול הרי זה מאה בחינות, "עֶשְׂרִים שָׁנָה" – חָכְמָה־וּבִינָה שתי הספירות העליונות 'חכמה' ו'בינה' שכל אחת מהן כלולה מעשר וביחד הן במספר עשרים, וְ"שֶׁבַע שָׁנִים" – זְעֵיר־אַנְפִּין שבע המידות העליונות (חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות) הנקראות "זעיר אנפין", פנים זעירות (כי ביחס לאור המאיר בבחינת המוחין, האור המאיר במידות הוא אור מועט ומצומצם) וְהִיא בחינת המלכות דאצילות מְקַבֶּלֶת את האור והחיות שלה מִבְּחִינַת "מֵאָה שָׁנָה לְעֵילָא" - אוֹר הָעַצְמִי האור שהוא 'לעילא' במובן זה שהוא למעלה מהתלבשות בדרגה פרטית ולמעלה מ'ציור' והגדרה אלא הוא 'עצמי', וְכֵן "עֶשְׂרִים שָׁנָה לְעֵילָא" כוּ' - מֵהַמְשָׁכַת הָעַצְמוּת האור העצמי הבא מעצמותו ומהותו של הקדוש־ברוך־הוא בעצמו שֶׁנִּמְשָׁךְ בָּהֶם בספירות חכמה ובינה שכאמור נרמזות ב'עשרים שנה' (שֶׁזּוֹהִי כַּוָּנַת הַזֹּהַר עניין זה שהכוונה לאור 'עצמי' בְּתֵיבַת "לְעֵילָא" בְּכָל כְּלָל הנמנה בכתוב – "מאה שנה", "ועשרים שנה", "ושבע שנים"). אַךְ כָּל זֶה המבואר לעיל שהכתוב מדבר על "מאה", "עשרים" ו"שבע" כפי שהם "לעילא", כאור עצמי הוּא בְּחִינַת הַמַּלְכוּת כְּמוֹ שֶׁהִיא בְּעוֹלַם הָאֲצִילוּת. וְאַחַר־כָּךְ נֶאֱמַר "שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה" ואין זה כפל לשון מיותר כי מדובר על עניין אחר - הַמְשָׁכַת הָאוֹר המאיר בעולם האצילות, למטה בְּעוֹלָמוֹת בְּרִיאָה־יְצִירָה־עֲשִׂיָּה. וּבְמַאֲמַר דִּשְׁנַת עֲטֶרֶ"ת מְבָאֵר4 הרבי הרש"ב בְּעִנְיַן "שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה", שֶׁמְּדוּבָּר אוֹדוֹת 'יֵשׁ מוּרְגָּשׁ' - הָרוֹמְמוּת וְהַהִתְנַשְּׂאוּת שֶׁבִּסְפִירַת הַמַּלְכוּת, כשם שמלך גשמי חש עצמו מרומם ונישא מהעם במובן החיובי, כך יש בספירת המלכות למעלה באלוקות עניין של רוממות והתנשאות לגבי העולמות והנבראים שֶׁאֵין זֶה בְּאוֹפֶן שֶׁל יֵשׁוּת וּמוּרְגָּשׁ בְּעַצְמוֹ ואין הכוונה ליישות עצמית במובן השלילי של המושג (אַדְּרַבָּא - בְּחִינַת בִּיטוּל בְּעֶצֶם, המלכות העליונה היא ההיפך הגמור של יישות), אֶלָּא זֶהוּ עִנְיַן הַמְּלוּכָה, הַגְבָּהָה וְהִתְנַשְּׂאוּת, אֲבָל לֹא מוּרְגָּשׁ ללא הרגשת יישות ומציאות עצמית. וּכְמוֹ מֶלֶךְ בָּשָׂר־וָדָם, שֶׁמִּצַּד טֶבַע הַמְּלוּכָה כי זה אופייה וטיבה של המלכות (וְלֹא מִצַּד מַעֲלַת שִׂכְלוֹ וְכוּ' כי בגלל מעלות אישיות שלו, ייתכן שאחרים נעלים ממנו, וגם טבען של מעלות אישיות שבגללן האדם עשוי לחוש יישות עצמית) אבל בגלל עצם עניין המלכות הֲרֵי הִיא בְּרוֹמְמוּת וְהִתְנַשְּׂאוּת. וְאַף־עַל־פִּי שֶׁהָרוֹמְמוּת וְהַהִתְנַשְּׂאוּת בָּאָה בְּמוּרְגָּשׁ, וכאמור שהיא נקראת 'יש מורגש' אֵין זֶה הֶרְגֵּשׁ שֶׁל יֵשׁוּת במובן השלילי אלא הכוונה היא שהרוממות וההתנשאות מורגשת. וּבִדּוּגְמַת צַדִּיקִים הַגְּדוֹלִים, כְּמוֹ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ (כְּשֶׁהָיָה בָּהָר ארבעים יום וארבעים ולילה ולא אכל ולא שתה מזון ושתיה גשמיים) שֶׁהָיָה נִיזוֹן מִזִּיו הַשְּׁכִינָה (וְהַיְנוּ, שֶׁהָיָה משה רבנו צָרִיךְ לְמָזוֹן, גם כשהיה בהר, אֶלָּא שֶׁהַמָּזוֹן הָיָה מִזִּיו הַשְּׁכִינָה5, ולא מזון גשמי), הֲרֵי זִיו הַשְּׁכִינָה בָּא בְּמוּרְגָּשׁ בְּגוּפוֹ (וְעַד כדי כך שֶׁהָיָה נִיזוֹן מִמֶּנּוּ והדבר שימש תחליף לאוכל גשמי), אֲבָל אֵין זֶה בְּהַרְגָּשָׁה כמו הרגשת יישות אלא הרגשה שאיננה סתירה לביטול מוחלט כוּ'. וְעַל־דֶּרֶךְ גּוּפִים דִּלְעָתִיד, בתחיית המתים שֶׁיִּהְיוּ גּוּפִים גַּשְׁמִיִּים, אֶלָּא שֶׁיִּהְיוּ בְּתַכְלִית הַזִּכּוּךְ ולא גופים חומריים כמו הגופים שבזמן הזה, וְיִהְיוּ נִיזוֹנִין מִזִּיו הַשְּׁכִינָה6. עד כאן תוכן הביאור במאמר של שנת תרע"ט.

וְלִכְאוֹרָה, שְׁנֵי הַבֵּאוּרִים הביאור במאמר של שנת עת"ר והביאור במאמר של שנת עטר"ת הֵם בִּסְתִירָה זֶה לָזֶה, כִּי לְפִי בֵּאוּר הָרִאשׁוֹן "שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה" קָאֵי הכוונה עַל הַיְרִידָה של האור העצמי המאיר בעולם האצילות לִבְרִיאָה־יְצִירָה־עֲשִׂיָּה. וּלְפִי בֵּאוּר הַשֵּׁנִי, הָעִנְיָן דְּ"שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה" הוּא לִכְאוֹרָה לְמַעְלָה אֲפִילוּ מֵעוֹלַם הָאֲצִילוּת, כִּי מִצַּד עוֹלַם הָאֲצִילוּת שהוא אמנם עולם רוחני אלוקי נעלה אבל בכל זאת יש בו גדרים מסויימים לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת חִיבּוּר שְׁנֵי הַפְכִים (שֶׁיִּהְיֶה תַּעֲנוּג אֱלֹקִי בְּמוּרְגָּשׁ, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן בְּתַכְלִית הַבִּיטוּל והרי 'מורגש' קשור בדרך כלל בתחושת יישות שהיא ההיפך הגמור של ביטול), וְהַיְנוּ, שֶׁמִּצַּד עוֹלַם הָאֲצִילוּת שיש בו גדרים מסויימים, כאמור יָכוֹל לִהְיוֹת בְּאַחַד מִשְּׁנֵי הָאוֹפַנִּים (בְּאוֹפֶן כָּזֶה בדרך 'מורגש' אוֹ בְּאוֹפֶן כָּזֶה בדרך 'ביטול'), וְאִילּוּ הַחִיבּוּר של שני האופנים גם יחד הוּא מִצַּד בְּחִינַת אוֹר אֵין־סוֹף הבלי גבול שֶׁלְּמַעְלָה מֵעוֹלַם הָאֲצִילוּת ומצידו אין גדרים.

ג) וְיֵשׁ לְתַוֵּךְ בֵּין שְׁנֵי הַפֵּירוּשִׁים הַנַּ"ל ולבאר כיצד אינם סותרים זה לזה, בְּהַקְדִּים בֵּאוּר הַ'צֶּמַח צֶדֶק' בִּרְשִׁימוֹתָיו לִתְהִלִּים קַאפִּיטֶל ק"ה7 (שֶׁזֶּהוּ הפרק הַקָּאפִּיטֶל הַקָּשׁוּר עִם כ"ק אַדְמוֹ"ר (מַהוֹרַשַׁ"בּ) נִשְׁמָתוֹ־עֵדֶן הַחֵל מִיּוֹם הוּלַּדְתּוֹ בְּשָׁנָה זוֹ8 תשכ"ה [=שנת אמירת מאמר זה], בהתאם למנהג לומר בכל שנה את הפרק המתאים למספר שנותיו של האדם, למשל מי שמלאו לו י"ג שנה ונכנס לשנתו הי"ד אומר פרק י"ד) עַל הַפָּסוּק9 זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר, שֶׁמֵּבִיא ה'צמח צדק' ברשימותיו דִּבְרֵי הַמִּדְרָשׁ10: אֶלֶף דּוֹר עָלוּ בְּמַחֲשָׁבָה של הקדוש־ברוך־הוא לְהִבָּראוֹת, וְכַמָּה נִימּוֹחוּ מֵהֶם, ולא התקיימו תתקע"ד (974) דּוֹרוֹת. מַאי טַעְמָא, מה הטעם והסיבה לכך שדורות רבים כל כך נימוחו על כך אומר הכתוב "דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר" - זֶה הַתּוֹרָה (כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בפסוק אחר אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלַיְלָה11 והכתוב ממשיך, "חוקות שמים וארץ לא שמתי", היינו שקיום העולם תלוי בתורה), וְהַיְנוּ, שֶׁהַתּוֹרָה נִתְּנָה לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁהָיָה דּוֹר הָעֶשְׂרִים וְשֵׁשׁ מֵאָדָם הָרִאשׁוֹן, וְיַחַד עִם תתקע"ד הַדּוֹרוֹת שֶׁנִּימּוֹחוּ, 974 ועוד 26 הֲרֵי זֶה לְאֶלֶף דּוֹר. וְיֵשׁ דֵּעָה שֶׁתתק"פ (980) דּוֹרוֹת נִימּוֹחוּ, מַאי טַעְמָא מה טעם נימוחו כל כך הרבה דורות – "דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר" - זֶה הַמִּילָה, שֶׁנִּתְּנָה לְאַבְרָהָם שֶׁהָיָה דּוֹר הָעֶשְׂרִים לְאָדָם הָרִאשׁוֹן ו־980 ועוד 20 הרי זה 1000. וּשְׁתֵּי הַדֵּעוֹת (אִם "לְאֶלֶף דּוֹר" קָאֵי הכוונה עַל מֹשֶׁה אוֹ עַל אַבְרָהָם) הֵן בְּהַתְאָם לִשְׁתֵּי הַדֵּעוֹת עַל הַפָּסוּק12 אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי. דֵּעָה הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁקָּאֵי שהכוונה עַל אַבְרָהָם. וְדֵעָה הַשֵּׁנִיָּה, שֶׁקָּאֵי שהכוונה עַל מֹשֶׁה13. וּמְבָאֵר הַ'צֶּמַח צֶדֶק', שֶׁ"אֶלֶף" הוּא בְּחִינַת אֲצִילוּת (וּכְמוּבָן גַּם מִמַּאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל13 עַל פָּסוּק "אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי", אֶלֶף בְּנֵי אָדָם נִכְנָסִים לַמִּקְרָא כוּ' אֶחָד מֵהֶם יוֹצֵא לְהוֹרָאָה, וְיָדוּעַ14 בתורת החסידות שֶׁ'מִּקְרָא' בְּעוֹלַם הָעֲשִׂיָּה כוּ' וְ'הוֹרָאָה' בְּעוֹלַם הָאֲצִילוּת וכמבואר ברשימות ה'צמח צדק' על הפסוק בתהלים "כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול על דברי המדרש האמורים, בנוהג שבעולם אלף בני אדם נכנסים למקרא, יוצאים מהם מאה למשנה, יוצאים מהם עשרה לתלמוד – "והנראה כי יחידות עשירות מאות הם בריאה יצירה עשיה, כמבואר בעניין מאה ברכות. והנה מבואר במקום אחר דבכלים הריבוי למטה יותר ובאורות הוא להיפך. והנה מקרא בעשייה ומשנה דיצירה. ובחינה אחת דיצירה כולל יו"ד מעשיה... על כן מבחינת אלף שנכנסים למקרא שהוא בעשייה יוצאים רק מאה למשנה שהיא ביצירה שהרי כל אחד ממאה אלו כולל עשר ספירות דעשייה כנ"ל. ותלמוד בבריאה על כן מבחינת מאה הנ"ל יוצאים יו"ד לתלמוד. ומזה יוצא אחד שיהיה ראוי לבחינת אצילות שמשם החכמה שממנה ההוראה. הרי בחינה אחת דאצילות הוא כנגד אלף שבעשייה שזהו פירוש אדם אחד מאלף מצאתי. לכן כמו כן מיום אחד שבאצילות עד שנמשך בעשייה נתהווה ממנו בחינת אלף כחשבון הנ"ל). וְזֶה הביאור ש"אלף" קשור בעולם האצילות מַתְאִים לִשְׁנֵי הַפֵּירוּשִׁים, שֶׁהֲרֵי גַּם אַבְרָהָם וְגַם מֹשֶׁה הָיוּ נְשָׁמוֹת דַּאֲצִילוּת. וְעַל־פִּי־זֶה15 מוּבָן פֵּירוּשׁ סִיּוּם הַכָּתוּב12 "אדם אחד מאלף מצאתי", "וְאִשָּׁה בְּכָל אֵלֶּה לֹא מָצָאתִי", שֶׁ"אִשָּׁה" זוֹ שָׂרָה13, "לֹא מָצָאתִי" בתוך בחינת "אלף", עולם האצילות – כִּי הִיא לְמַעְלָה מֵאֲצִילוּת (אֶלֶף)16. וְאַף־עַל־פִּי שֶׁעִנְיָנָהּ שֶׁל שָׂרָה הוּא לְהַמְשִׁיךְ אֶת עִנְיְנֵי אַבְרָהָם שהם כאמור ענייני האצילות בְּעוֹלָמוֹת בְּרִיאָה־יְצִירָה־עֲשִׂיָּה [וְכַיָּדוּעַ17 שֶׁאַבְרָהָם הוּא בְּחִינַת עָלְמָא דְּאִתְכַּסְיָא עולם מכוסה שלמעלה מגילוי (וְלֹא רַק כְּשֶׁנִּקְרָא אַבְרָם (לְלֹא הֵ"א), שֵׂכֶל הַנֶּעְלָם מִכָּל רַעְיוֹן18 ואינו מתגלה ברעיון מסוים מוגדר, אֶלָּא אֲפִילוּ כְּשֶׁנִּקְרָא אַבְרָהָם (בְּהֵ"א), אַב הֲמוֹן גּוֹיִם19, וכבר משפיע לאומות העולם וכבר יש ממנו גילוי הָיָה עֲדַיִן בְּהַבְדָּלָה מֵהָעוֹלָם), וְשָׂרָה הִיא בְּחִינַת עָלְמָא דְּאִתְגַּלְיָא עולם גלוי והרי בדרך כלל 'עלמא דאתכסיא' יותר נעלה מ'עלמא דאתגליא', ואם כן מדוע מבואר כאן שאברהם הוא בחינת עולם האצילות ושרה היא בחינה שלמעלה מאצילות], מִכָּל־מָקוֹם לאמתו של דבר הָיְתָה שָׂרָה לְמַעְלָה מֵאֲצִילוּת (מַדְרֵגָתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם) (ויש מעלה ויתרון בדרגה של שרה לעומת הדרגה של אברהם, כִּי 'הִיא הַנּוֹתֶנֶת', עובדה זו עצמה שעניינה של שרה הוא להמשיך את אור האצילות לעולמות בריאה־יצירה־עשיה שלמטה מאצילות היא הגורם לכך שיהיה לשרה יתרון על אברהם כיוון שֶׁהַכֹּחַ לְהַמְשִׁיךְ בְּחִינַת אֲצִילוּת בְּעוֹלָמוֹת בְּרִיאָה־יְצִירָה־עֲשִׂיָּה, וְעַד לָעוֹלָם הַזֶּה הגשמי שהוא החלק התחתון והנחות של עולם העשייה, הוּא דַּוְקָא מִבְּחִינָה שֶׁלְּמַעְלָה מֵאֲצִילוּת20 כי כדי להוריד אור כל כך נעלה למטה יש צורך בכוח רב ביותר. וְעַל־פִּי־זֶה יֵשׁ לְתַוֵּךְ שְׁנֵי הַפֵּירוּשִׁים הַנַּ"ל בְּעִנְיַן "שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה", שֶׁזֶּה גּוּפָא עצמו שֶׁתּוּכַל לִהְיוֹת הַיְרִידָה של אור האצילות לְעוֹלָמוֹת בְּרִיאָה־יְצִירָה־עֲשִׂיָּה (פֵּירוּשׁ הָרִאשׁוֹן) בָּא מִבְּחִינָה שֶׁלְּמַעְלָה מֵאֲצִילוּת (פֵּירוּשׁ הַשֵּׁנִי), כך שאין סתירה בין האמור במאמר אחד שהמדובר בכתוב הוא על אור האצילות והאמור במאמר השני שהמדובר הוא על אור שלמעלה מהאצילות, כי הכוח להמשיך מאצילות בא ממקור שלמעלה מאצילות.

ד) וְהִנֵּה לתווך באופן כזה בין שני הביאורים במאמר אדמו"ר האמצעי בֵּאוּר הַנַּ"ל מְיוּסָד עַל מַאֲמָר שֶׁל אַדְמוֹ"ר הָאֶמְצָעִי בְּ'תוֹרַת חַיִּים',21 שֶׁמְּפָרֵשׁ בְּעִנְיַן "שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה" שְׁנֵי פֵּירוּשִׁים שֶׁלִּכְאוֹרָה הֵם הַפְכִיִּים, וּמְתַוֵּךְ אוֹתָם בְּעַצְמוֹ עַל דֶּרֶךְ הַנַּ"ל כפי שממשיך ומפרט. דְּהִנֵּה, מְבָאֵר שָׁם ב'תורת חיים' לאדמו"ר האמצעי שֶׁעִנְיַן "שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה" שבסיום הכתוב הוּא מַדְרֵגָה נַעֲלֵית יוֹתֵר מִ"מֵּאָה שָׁנָה" וְ"עֶשְׂרִים שָׁנָה" וְ"שֶׁבַע שָׁנִים" האמורים בתחילת הכתוב, כִּי "מֵאָה שָׁנָה" וְגוֹ' קָאֵי הכוונה עַל עֶשֶׂר סְפִירוֹת הַגְּנוּזוֹת, כמבואר בחסידות שעיקר עניין הספירות העליונות עם 'ציור' והגדרה וחלוקה ברורה לעשרה כוחות שונים הוא החל מעולם האצילות ומטה, אבל בעצם כל התגלות וכל פעולה של האור האלוקי היא באמצעות עשר הספירות הללו אלא שבדרגות יותר עליונות הדבר הוא בהעלם והספירות נקראות "עשר ספירות הגנוזות", שֶׁהֵן נַעֲלוֹת יוֹתֵר מֵעֶשֶׂר סְפִירוֹת הַגְּלוּיוֹת, וּכְמַאֲמַר הַזֹּהַר על "מאה שנה" "ועשרים שנה ושבע שנים", "כּוּלְּהוּ לְעֵילָא" במעלה יתירה, כמעלת עשר ספירות הגנוזות על עשר ספירות הגלויות. וְעִנְיַן "שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה" שבסיום הכתוב קשור במעלה עוד יותר גדולה הוּא לְמַעְלָה גַּם מֵעֶשֶׂר סְפִירוֹת הַגְּנוּזוֹת. וְלָכֵן נֶאֱמַר "שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה" סְתָם, וְלֹא נִזְכַּר מִסְפָּר, כֵּיוָן שֶׁזּוֹהִי בְּחִינָה שֶׁלְּמַעְלָה מִגֶּדֶר מִסְפָּר, שהרי גם מספר גדול ביותר קשור בהגבלה מסויימת, וְ"לִפְנֵי אֶחָד מָה אַתָּה סוֹפֵר"22 כלשון הספר יצירה, ומשמעו שלמעלה מגדרי המספר, "לפני אחד", אין מקום למספרים, וכך גם בענייננו, "שני חיי שרה" ללא פירוט מספר הוא למעלה מעניין המספר. וּשְׁנֵי עִנְיָנִים אֵלּוּ ("מֵאָה שָׁנָה" וְגוֹ' עם מספרים מפורטים, וְ"שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה" ללא פירוט מספר) הֵם בִּזְמַנִּים שׁוֹנִים. הַמַּעֲלָה דְּ"מֵאָה שָׁנָה" גוֹ' שֶׁיֵּשׁ בְּשָׂרָה, הֲרֵי זֶה עַכְשָׁו, בזמן הגלות כִּי עַל־יְדֵי הַבֵּירוּרִים שֶׁמְּבָרֶרֶת הַמַּלְכוּת (בְּחִינַת שָׂרָה היא פעולת הפרדת הטוב מן הרע והעלאת הטוב לקדושה נַעֲשָׂה הִתְעוֹרְרוּת הַהַמְשָׁכָה ממקור עליון ביותר עַד מִבְּחִינַת עֶשֶׂר סְפִירוֹת הַגְּנוּזוֹת. וְהַמַּעֲלָה דְּ"שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה" סְתָם שהיא המשכה ממקור נעלה עוד יותר, למעלה מ'עשר ספירות הגנוזות' - תִּהְיֶה אַחַר תַּשְׁלוּם הַבֵּירוּרִים, לֶעָתִיד־לָבֹא, כאשר כבר לא תהיה כלל מציאות של היפך הטוב. וְעַל־פִּי־זֶה אדמו"ר האמצעי ב'תורת חיים' מְבָאֵר מַה שֶּׁמָּצִינוּ שֶׁשָּׂרָה הָיְתָה לְמַעְלָה מֵאַבְרָהָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב23 כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקוֹלָהּ, וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל24 שאחד מחכמי הגמרא קיבל רשות להיכנס למערת המכפלה וראה את אַבְרָהָם קָא גָּאנֵי בִּכְנַפָּהּ דְּשָׂרָה, וְקָא מְעַיְּנָא לֵיהּ בְּרֵישֵׁיהּ, ישן בין זרועותיה של שרה והיא מעיינת לו בראשו, באופן ששרה היא במעלה לגבי אברהם שֶׁזֶּהוּ מִצַּד בְּחִינַת שָׂרָה לְאַחַר הַבֵּירוּר. וְאַחַר־כָּךְ מְבָאֵר מַאֲמַר רַזַ"ל הַנַּ"ל, דְּקָאֵי שהכוונה עַל עִנְיַן הַבֵּירוּרִים בִּזְמַן הַגָּלוּת שבזה יש לאברהם יתרון על שרה ולכן שני חיי שרה באים במספרים מוגדרים. וּמוֹסִיף בְּמוּסְגָּר, שֶׁאֵין זוֹ סְתִירָה לְמַה שֶּׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל שֶׁמַּעֲלַת שָׂרָה עַל אַבְרָהָם הִיא רַק בְּעוֹלָם הַבָּא, כִּי בִּפְנִימִיּוּת - הִנֵּה גַּם בִּזְמַן הַגָּלוּת יֵשׁ בִּסְפִירַת הַמַּלְכוּת הַמַּעֲלָה שֶׁתִּהְיֶה בָּהּ לֶעָתִיד בְּגִילוּי ואם כן אפילו בזמן הזה יש לשרה מעלה ויתרון לגבי אברהם. וּמֵבִיא עַל זֶה מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל עַל פָּסוּק25 וּדְמֵה לְךָ לִצְבִי, מַה צְּבִי זֶה אפילו בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יָשֵׁן עֵינוֹ אַחַת פְּתוּחָה כוּ', כך הוא גם היחס של הקדוש־ברוך־הוא לבני ישראל, שֶׁגַּם בִּזְמַן הַגָּלוּת (הַנִּקְרָא שֵׁנָה, גָּאנֵי) יֵשׁ בִּפְנִימִיּוּת כָּל הָעִילוּיִים שֶׁיִּהְיוּ לֶעָתִיד בגלוי (עַד־כָּאן הַמְבוֹאָר בְּ'תוֹרַת חַיִּים' בְּנוֹגֵעַ לְעִנְיָנֵנוּ).

וְעַל־פִּי־זֶה יוּבַן יוֹתֵר תִּיּוּוּךְ שְׁנֵי הַפֵּירוּשִׁים בְּמַאֲמָרֵי אַדְמוֹ"ר נִשְׁמָתוֹ־עֵדֶן, הרבי הרש"ב... שֶׁלֹּא זוֹ בִּלְבַד שֶׁיְּרִידַת סְפִירַת הַמַּלְכוּת לְעוֹלָמוֹת בְּרִיאָה־יְצִירָה־עֲשִׂיָּה (לְבָרֵר נִיצוֹצוֹת שמטרתה של הירידה היא לברר ניצוצות של קדושה ש'נפלו' למטה וצריך להפריד אותם מתוך הרע ולהעלותם לקדושה, כַּיָּדוּעַ שֶׁעִנְיַן הַבֵּירוּרִים הוּא בְּעוֹלָמוֹת בְּרִיאָה־יְצִירָה־עֲשִׂיָּה דַּוְקָא, שֶׁהֲרֵי בְּעוֹלַם הָאֲצִילוּת "לֹא יְגוּרְךָ רָע"26 שבו יש ביטול מוחלט לאלוקות ואין שום נתינת מקום לדברים לא רצויים שעלולים להעלים ולהסתיר על הקדושה) הִיא מִצַּד הַ'נְּתִינַת כֹּחַ' המיוחדת לעבודת הבירורים שבאה מִבְּחִינָה שֶׁלְּמַעְלָה מֵאֲצִילוּת (כַּנִּזְכָּר לְעֵיל סְעִיף ב), אֶלָּא עוֹד זֹאת, שֶׁעַל־יְדֵי הַבֵּירוּרִים עצמם בָּאִים לְמַדְרֵגָה שֶׁלְּמַעְלָה מֵאֲצִילוּת וממשיכים מלמעלה למטה ומגלים אור עליון שלמעלה מהאור המאיר בעולם האצילות. וִיתֵירָה מִזֶּה, שֶׁהָעִילּוּי שֶׁנַּעֲשָׂה עַל־יְדֵי הַבֵּירוּרִים, כמבואר בחסידות שדווקא על ידי ירידה ניתן לבוא בסופו של דבר לעלייה גדולה, אַף שֶׁזֶּה יָבֹא בְּגִילוּי רַק לֶעָתִיד־לָבֹא, הִנֵּה בִּפְנִימִיּוּת יֶשְׁנוֹ גַּם עַכְשָׁו בזמן הגלות.

ה) וְעַל־פִּי־זֶה יֵשׁ לְבָאֵר מַה שֶּׁכָּתוּב בסיום הפסוק "שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה", שֶׁכּוֹלֵל כָּל הַשָּׁנִים יַחַד, כדבר אחד, וְאֵינוֹ מְחַלְּקָם בִּסְוּגִים שׁוֹנִים (כְּמוֹ שֶׁמְּחַלְּקָם בִּתְחִלַּת הַפָּסוּק לִשְׁלֹשָׁה סוּגִים שונים של מאות, עשרות ויחידות, "מֵאָה", "עֶשְׂרִים" וְ"שֶׁבַע"), כֵּיוָן שֶׁזֶּהוּ עִנְיָן נעלה במידה כזו שֶׁאֵין בּוֹ הִתְחַלְקוּת, כפי שממשיך. וְהָעִנְיָן בָּזֶה, שֶׁלְּפִי הַפֵּירוּשׁ שֶׁקָּאֵי ש"שני חיי שרה" מכוון עַל לְמַעְלָה מֵאֲצִילוּת, וְעַד לְמַעְלָה אֲפִילוּ מֵעֶשֶׂר סְפִירוֹת הַגְּנוּזוֹת, הִנֵּה הֶעְדֵּר הַהִתְחַלְקוּת בין שלושת הפרטים של מאה, עשרים ושבע והתכללותם יחד כאחד הוּא בִּגְלַל שֶׁזֶּהוּ עִנְיָן שֶׁלְּמַעְלָה מִגֶּדֶר צִיּוּר של הגדרה כזו או אחרת. וּלְפִי הַפֵּירוּשׁ שֶׁקָּאֵי עַל עוֹלָמוֹת בְּרִיאָה־יְצִירָה־עֲשִׂיָּה, שלמטה מאצילות, הִנֵּה הֶעְדֵּר הַהִתְחַלְקוּת הוּא מִצַּד זֶה שֶׁאַף אֶחָד מֵהֶם אֵין בּוֹ גִּילוּי אוֹר כי בכל שלושת העולמות הללו יש נתינת מקום לנבראים שהם מציאות נפרדת מאלוקות. וְהַיְנוּ, שֶׁדַּוְקָא בִּבְחִינַת הַגִּילוּיִים ההתגלות וההתפשטות של האור יֵשׁ עִנְיָן שֶׁל הִתְחַלְקוּת, אוֹר נַעֲלֶה יוֹתֵר (למעלה מאצילות ולמעלה אפילו מהספירות הגנוזות) אוֹ אוֹר שֶׁהוּא בְּמַדְרֵגָה תַּחְתּוֹנָה יוֹתֵר (האור של עולמות בריאה־יצירה־עשיה), מַה־שֶּׁאֵין־כֵּן כַּאֲשֶׁר נִמְצָאִים בִּתְנוּעָה שֶׁל יְרִידָה והשפעה מלמטה למעלה, וְנִשְׁאָר רַק הַ'פּוֹעֵל מַמָּשׁ', התוצאה הסופית בפועל, אֲזַי (הֵן מִצַּד הַיְּרִידָה, וְהֵן מִצַּד שֶׁדַּוְקָא זֶקָּשׁוּר עִם הָעֶצֶם שֶׁלְּמַעְלָה מֵהִתְחַלְקוּת) כיוון שלא מדובר בדרגה פרטית מסויימת אֵין עִנְיָן שֶׁל הִתְחַלְקוּת. וְכֵן הוּא בַּעֲבוֹדַת הָאָדָם, שֶׁבַּעֲבוֹדָה שֶׁמִּצַּד כֹּחוֹת פְּנִימִיִּים, כוחות עם גדרים והגבלות המתלבשים באדם בפנימיות, שֵׂכֶל וּמִדּוֹת, יֵשׁ הִתְחַלְקוּת, מַה־שֶּׁאֵין־כֵּן בְּ'קַבָּלַת עוֹל' שהיא עניין כללי ו'עצמי' (הֵן מִצַּד זֶה שֶׁבְּ'קַבָּלַת עוֹל' אֵין גִּילוּיִים, שהרי אין היא ביטוי של הבנה או רגש מסויים אלא אדרבה קבלת עול גם כשאין הבנה או רגש, וְהֵן מִצַּד זֶה שֶׁ'קַבָּלַת עוֹל' קְשׁוּרָה עִם עֶצֶם הַנְּשָׁמָה) - אֵין הִתְחַלְקוּת אלא נקודה אחת כללית.

וּבִפְרָטִיּוּת יוֹתֵר, הִנֵּה בְּעִנְיַן "מֵאָה שָׁנָה" גוֹ' שמכוון על עולם האצילות או דרגות שלמעלה ממנו, כמבואר לעיל, יֵשׁ הִתְחַלְקוּת, שֶׁלָּכֵן נֶחְלָקִים לִשְׁלֹשָׁה סוּגִים שׁוֹנִים, כמבואר לעיל, אֶלָּא שֶׁמִּצַּד עִנְיַן הַהִתְכַּלְלוּת שֶׁבַּסְּפִירוֹת שכל אחת כלולה מהשאר כמו חסד שבגבורה וגבורה שבחסד וכד' הֲרֵי הֵם כְּלוּלִים זֶה מִזֶּה, אֲבָל אֵין זֶה עִנְיָן שֶׁל אַחְדוּת, אֶלָּא שְׁלֹשָׁה עִנְיָנִים שֶׁכְּלוּלִים זֶה מִזֶּה. מַה־שֶּׁאֵין־כֵּן "שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה" הוּא עִנְיָן שֶׁמִּלְּכַתְּחִלָּה אֵין בּוֹ הִתְחַלְקוּת ובו הכול בא כנקודה אחת וענין אחד.

וְעַל־פִּי־זֶה יוּבַן שֶׁבְּ"מֵאָה שָׁנָה" וְגוֹ' מְפָרֵשׁ רַשִׁ"י - בַּת מֵאָה כְּבַת עֶשְׂרִים, וּבַת עֶשְׂרִים כְּבַת שֶׁבַע, כלומר שיש קשר ודמיון בין שלושת העניינים אבל עדיין הם שלושה דברים וסוגים שונים וּבְ"שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה" מְפָרֵשׁ - כּוּלָּן שָׁוִין לְטוֹבָה כלומר שכולן נעשים לדבר אחד. וְהָעִנְיָן בָּזֶה, שֶׁ"מֵאָה שָׁנָה" וְגוֹ' אֵינָם שָׁוִין, שֶׁהֲרֵי הֵם שְׁלֹשָׁה עִנְיָנִים שׁוֹנִים, אֶלָּא שֶׁמִּצַּד עִנְיַן הַהִתְכַּלְלוּת הֲרֵי הֵם בְּדוֹמֶה זֶה לָזֶה, שֶׁזֶּהוּ בַּת מֵאָה כְּבַת עֶשְׂרִים, וּבַת עֶשְׂרִים כְּבַת שֶׁבַע, כְּבַת דַּוְקָא, בְּכַ"ף הַדִּמְיוֹן אבל לא יותר מזה. מַה־שֶּׁאֵין־כֵּן בְּ"שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה" כּוּלָּן שָׁוִין, שֶׁאֵין בָּהֶם הִתְחַלְקוּת27 ושלושתם נעשו עניין אחד ממש.

1. ריש פרשתנו.
2. ח"א קכב, ב.
3. המשך תער"ב ח"ב ע' תשלט.
4. סה"מ עטר"ת ע' צו ואילך.
5. שמו"ר פמ"ז ה, ז. לקו"ת דרושי שבת שובה סו, א (וראה הדיעות בזה בלקו"ש ח"ד ע' 1037).
6. כמרז"ל (ברכות יז, א) עוה"ב אין בו לא אכילה ולא שתי' כו' ונהנין מזיו השכינה, ש"קאי על זמן תחה"מ שיהי' האדם בגוף ואעפ"כ אין בו לא אכילה" (לקו"ת צו טו, ג. דרושי שבת שובה שם). - ענין זיכוך הגופים דלעתיד, נת' בארוכה בד"ה וככה תרל"ז פצ"א, לכל תכלה תרנ"ט. ובכ"מ.
7. יהל אור ע' תט.
8. ראה הקדמה לד"ה סמוכים לעד פר"ת (סה"מ פר"ת ע' שנו ואילך).
9. תהלים קה, ח.
10. ב"ר פכ"ח, ד.
11. ירמי' לג, כה.
12. קהלת ז, כח.
13. קה"ר שם.
14. לקו"ת לג"פ ג, א [אוה"ת בראשית ח"ו תתרכו, ב].
15. ועל־פי־זה מובן קישור כל הפירושים שבקה"ר שם (ראה לקו"ש ח"ג ע' 782) - שלפי כל הפירושים, "אלף" הוא בחי' אצילות.
16. כמובן ממ"ש הצ"צ שם להפי' שאדם זה משה, ואשה זו תורה.
17. ראה בהשיחה ס"ה־ו (תורת מנחם - התוועדויות חמ"א ע' 268).
18. ראה תו"א לך־לך יא, א ואילך. תו"ח שם פ, א ואילך. אוה"ת שם תתערב, א ואילך.
19. לך־לך יז, ה.
20. ובדוגמת אברהם, שבשביל הירידה להיות אב המון גוים, הוצרך להתווסף אות ה' (ראה תו"א שם, א. יג, ב. תו"ח שם, ד ואילך. שם ריש פרשתנו).
21. ד"ה ויהיו חיי שרה סעי' כד ואילך. ועיין היטב בביאוה"ז ריש פרשתנו (יג, א): "בא לקשר כו'".
22. ספר יצירה פ"א מ"ז.
23. וירא כא, יב.
24. ב"ב נח, א.
25. שה"ש ח, יב. שהש"ר שם. הובא בתוד"ה והרי צבי - חולין נט, ב.
26. תהלים ה, ה. לקו"ת במדבר ג, ג ואילך.
27. לשלימות הענין - ראה בשיחה שלאחרי המאמר ס"כ ואילך (תורת מנחם - התוועדויות חמ"א ע' 276 ואילך).