ברכות השחר )ב(

נוהגים להסמיך ברכת "אלוקי נשמה" אל ברכת "אשר יצר":

יש שני מנהגים בזמן אמירת ברכת "אלוקי נשמה", הרמ"א ( סימן מו ס"ט) כתב לאמרה אחר ברכת התורה ומשנת אלו דברים, אבל שאר פוסקים כתבו לאמרה קודם ברכת התורה - תיכף אחר אמירת "אשר יצר" שמברך על יציאתו לביה"כ בבוקר ( טור).

מנהגינו להסמיכה לברכת "אשר יצר". והטעם כתבו הראשונים כדי שתהא ברכת "אלוקי נשמה" ברכה הסמוכה לחבירתה (שבשביל זה אינה פותחת ב’ברוך’ כמו שאר ברכות. והרמ"א ס"ל כמ"ש המחבר סימן ו’ ס"ג דהוי ברכת הודאה ע"ש).

אבל צריך לזכור שאי אפשר לברך "אשר יצר" אם כבר בירך פעם אחת מיד בבוקר, אלא צריך להתחיל ‘אלוקי נשמה’ בלבד. וביותר הדבר מצוי אצל הנשים שמברכות ברכות השחר באמצע היום - ויש להזהירן על כך.

שכח לברך ברכות השחר קודם התפילה, מה דינו לגבי ברכת על נטילת ידים, אלוקי נשמה, וברכות התורה?

על נטילת ידים

אם לא בירך ענט"י קודם התפילה שוב לא יברך אחר התפילה, שלא נתקן נטילת ידים רק קודם התפילה ( משנ"ב סי’ נב סק"ב).

נזכר באמצע פסוקי דזמרה, יברך אותה בין ישתבח לברכת יוצר. אבל אחר תפילת שמו"ע בלחש שוב לא יברך אותה. [אא"כ הוא ש"ץ שעיקר תפילתו הוא בחזרת הש"ץ].

ביום שיש מוסף יכול לברכה כל זמן שלא התפלל מוסף ( עי’ פסקי תשובות הע’ )56. [יתר דיני הברכה נתבארו בהלכות השכמת הבוקר]

אלוקי נשמה

יש שכתבו שאם כבר התפלל שמונה עשרה ובירך "מחיה המתים" - שהיא דומה "להמחזיר נשמות...", שוב אינו יכול לומר אלוקי נשמה (פר"ח סי’ נב ס"א).

אמנם כיון שהרבה אחרונים כתבו לפקפק על זה, על כן אם נזכר אחר "ברוך שאמר" שעדיין לא אמר אלוקי נשמה, יכוין תיכף שאין ברצונו שברכת מחיה המתים תפטרנו מלברכה, שבדעתו לברכה אחר התפילה - ואז יכול לברכה אחר כך. ונכון שיעשה לעצמו איזה סימן כדי שלא ישכח ( עי’ משנ"ב ס"ו סקי"ב, וע"ע תהל"ד סי’ מו סק"ב).

אם לא נזכר אלא אחר תפילתו, כתב הביאור הלכה ( סי’ נב ד"ה ומ"מ) שיניח עצמו מעט לישון, ואז כשיתעורר יכול לברך.

ברכות התורה

נזכר אחר שהתחיל "ברוך שאמר" שעדיין לא אמר ברכת התורה, יפסיק מיד ויברך, וגם יאמר פסוקי ברכת כהנים כנהוג ( משנ"ב סי’ נא סק"י), ואח"כ ימשיך פסוקי דזמרה היכן שפסק. וכ"ש אם נזכר בין ישתבח ליוצר אור, שמברך שם.

נזכר אחר שהתחיל "יוצר אור": כיון שברכת אהבת עולם פוטרת מברכת התורה ( כדלהלן) יש לכתחילה לכוין שאין ברצונו ש’אהבת עולם’ תפטרנו, שכך יוכל לברך ברכת התורה כדרכו מיד אחר תפילת שמונה עשרה - כ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק זי"ע בתשובה (שו"ת דברי יציב סי’ נא סוף אות ג’, עפ"י הפמ"ג סי’ נב מ"ז סק"א ע"ש דבר בטעמו).

אם לא נזכר אלא אחר ברכת אהבת עולם - ברכת ‘אהבת עולם’ פטרתו. אבל לזה צריך "שילמד מיד אחר כך" - דהיינו מיד אחר התפילה. וכשמכוין לשם לימוד בעת אמירת "פטום הקטורת" שפיר יצא בזה (שסיום התפילה אינו נחשב הפסק (משנ"ב סי’ מז סקט"ו). אהבת עולם פוטרת אעפ"י שלא כיוון לצאת בה יד"ח (שם סקי"ד), והטעם שצריך ללמוד מיד הוא כדי שיהא ‘ניכר’ שאהבת עולם היה במקום (ברכה"ת שם סקט"ו)).

אם לא למד מיד, כתב בשועה"ר ( סי’ מז סוס"ו) שאעפ"כ אינו מברך שוב אחר התפילה (דבדיעבד סומכים על ק"ש שהוא במקום לימוד לכמה דיעות). ובאופן זה נראה, שאם אפשר נכון להדר אחר אחד שעדיין לא בירך ברכה"ת שיוציאנו י"ח מספק.

[גם 'אהבת עולם' של ערבית פוטרת מברכה"ת, עי’ משנ"ב סקי"ג, ומביאו רבינו זי"ע בשו"ת דברי יציב שם אות ד’.]