Skip to content
סיכום מאמרי הרבי

חצר, בית והיכל בעבודה

  • Chayei Sarah
  • 5785
  • Hebrew
View printout

אור ליום ועש"ק פ' חיי שרה, כ"ו מרחשון. מאמר זה אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א (בחדרו הק') ב"וואכנאכט" אצל נכדו של הרה"ג והרה"ח הוו"ח אי"א נו"נ מוה"ר אפרים אליעזר [ז"ל] הכהן יאלעס. המאמר הוגה ויצא לאור לקראת ח"י ניסן תנש"א.

"ויתרון ארץ בכל היא מלך לשדה נעבד". ספי' המלכות הוא ענין הדיבור, ענינו גילוי לזולת, מלכות ענינו גילוי להוות נבראים בעלי–גבול שהן "זולת" לאלקות, ג"ע ונשמות כולם בעלי גבול, גם חלק הנשמה שקשור למעלה (דער טייל אין נשמות וו אס איז פ ארבונדן מיט העכער), והשגת הנשמות בג"ע שמשיגים אלקות, הנה גם זה הוא בהגבלה. אמנם כשם שהדיבור אינו נפרד לגמרי מהאדם, אדרבה, תכלית הדיבור הוא לפעול שלא יהי' זולת (ער ז אל ווערן אויס זולת) ולפעול הקירוב. כך מלכות ומה שנתהוו ממנו אינם נפרדים באמת אלא בטלים לאלקות. ארץ היא חיצוניות המלכות כמו שהוא באצילות, ויתרון ארץ על שאר ספירות הוא בכל, בגימטריא נ' שערי בינה הנמשכים במדות עד היסוד וע"י גם במלכות. עד למרחב שבמלכות, שהוא כמו מרחב בדיבור שסובל מדות הפכיות. מלך לשדה, הוא פנימיות המלכות בירידתה לבי"ע, שם נעבד, העבודה דחרישה (כובד ראש) וזריעה, קיום המצוות בקב"ע, ומצד זה נעשה יתרון יותר מהמלכות כפי שהיא מצד עצמה השיכת להשתלשלות, כי המשכה ע"י תומ"צ הוא למעלה מהשתלשלות, ע"ד החילוק בין תפילה שלא נעשה המשכת אור חדש ממש, שמקודם הי' בריא, אלא שאח"כ נתעלם החיות, וגם ההמשכה באה ע"י העלאה, משא"כ בתורה נמשך אור חדש ממש. כך ע"י העבודה למטה, מלך לשדה נעבד, מגיעים לבחינת אנת הוא חד ולא בחושבן שלמעלה מהשתלשלות לגמרי. ועז"נ כולן שוין לטובה, כיון שעי"ז מגיעים לבחי' אנת הוא חד ולא בחושבן, דוקא ע"י עבודת הבירורים שבבי"ע נשלמת הכוונה שתהי' דירה לו ית' בתחתונים.

ג' ענינים בפסוק "חצרך, ביתך, היכלך", ג' מדרגות ביטול: חצרך, הוא דירת בעלי חיים, חצר שאינה מקורה לבהמות שנבראו מהעפר, הוא נפה"ב דגסות, מדרגות תחתונות דנוגה. וחצר מקורה לעופות שנבראו מהרקק, נפה"ב בדקות, נפש השכלית, מדרגות עליונות דנגה. נפש השכלית (עופות) צריכים שמירה יתירה, כי בכוחם לפרוח באויר, להשיג עניני אלוקות, לכן צריכים קירוי גג, אלוקות שלמעלה מהשכל, כדי לשמרם, לברר את דקות הרע שבה. מ"מ חצר מקורה היא כרמלית, רק מדברי סופרים, כי שמירת הגג הוא בנוגע לכוחות פנימים ולא בנוגע למעשה שהוא העיקר. חצר אינו דירת אדם, כי גם לאחר שבאים לביטול אינם אלא ביטול היש בלבד, ביטול דעולמות יצירה ועשיה. אבל ביתך, הוא דירת אדם, ביטול דנפש האלקית המתלבש בנפש השכלית ונפה"ב, ביטול במציאות מצד השגה, ביטול דעולם הבריאה. למעלה מזה, היכלך, ביטול נפש האלקית בעצמה, ביטול במציאות עד שאין גם אפשרות המציאות, ביטול דעולם האצילות. אומרים פסוק זה קודם למילה, כי לאחר שלימות ההשתלשלות באים לגילוי למעלה מהשתלשלות, מילה שניתנה בשמיני.

More in this printout

View the whole printout