כ"ב. סוכה המדובללת

במתני' מבואר שסוכה המדובללת ושצילתה מרובה מחמתה כשרה. לרב מדובללת היינו ענייה שיש בסכך הרבה רווחים אבל אין ג' טפחים אויר, ואמר התנא שאם צילתה מרובה מחמתה כשרה. ולשמואל מדובללת היינו מבולבלת שהקנים אינם בקו אחד, אלא קנה עולה וקנה יורד ומתוך כך חמתה מרובה מצילתה, ומ"מ כל זמן שאם היו הקנים בקו שוה היה הצל מרובה מהחמה כשרה, ולדידי' מ"ש במשנה "ושצילתה מרובה וכו'" הוא דין שני שסוכה עניי' שיש בה חמה אם צילתה מרובה כשרה. לאביי אין הסוכה כשרה אלא כשאין הפרש הגובה בין הקנים ג' טפחים דהוי כסכך אחד. ולרבא אם הקנים רחבים טפח שאז יש עליהם שם אהל, כשרה אפי' יש ביניהם ג"ט, דאמרינן חבוט רמי והיינו שמורידים את הסכך ללמטה, כעין גוד אחית, כמו שמצינו בדין אוהל המת וכדלהלן.

מתי אומרים חבוט רמי לענין טומאת אהל-

בית ועליה שאין תקרתם מלאה בנסרים, אם קורות הבית והעליה נמצאים זו מעל זו, אין כאן תקרה שלימה וכל קורה נחשבת בפני עצמה להאהיל על הטומאה שתחתיה דיש ברוחבה טפח כדלקמן, והטומאה שמעל הקורה אינה יורדת לתחת הקורה, ואם הטומאה מעל קורת העליי', טמא כנגדה עד לרקיע. אבל אם קורות העליה נמצאים מעל הרווחים שבין קורות הבית, וקורות הבית יש בהם רוחב טפח, וכן יש רוחב טפח ברווחים שביניהם, הוי כתקרה אחת משום דאמרינן חבוט רמי, (והיינו כשיש ביניהם ג"ט ויותר דאל"כ א"צ להגיע לחבוט רמי), ואם יש טומאה תחתא' מהם תחת כל הקורות טמא, ואם אין ביניהם רוחב טפח ונמצא שאין בעליונות רוחב טפח, כל קורה מן התחתונות נחשבת אהל בפני עצמה להביא את הטומאה לשטח שתחת הקורה ולחצוץ מפני הטומאה לשטח שמעל הקורה, מפני שרק ברוחב טפח אומרים חבוט רמי. וכתב רש"י שלא גורסים ואם אין בהם רוחב טפח, מפני שקורה שאין בה שיעור טפח אין בה שיעור להביא טומאה וכן אינה חוצצת מפני הטומאה אלא הטומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת.

כ"ב: לבוד וחבוט רמי בקורת מבוי-

מבוי שבאים להכשירו לטלטול בשבת ע"י קורה, ואין כאן קורה שלימה הראויה לקורה, הדין כדלהלן:

א' אם הקורה אינו מגיע לכותל אבל יש פחות מג"ט בינו לבין הכותל, וכן אם מכל צד של הכותל יוצאת קורה, ושתי הקורות מגיעות פחות מג"ט זה לזה, כשירה משום דאמרינן לבוד, ולרשב"ג עד ד"ט כשרה דס"ל שלבוד אומרים בפחות מד"ט.

ב' שתי קורות סמוכות שכל אחת בפני עצמה אינה מקבלת אריח והיינו שאין בה רוחב טפח כדי לקבל אריח שרוחבו טפח וחצי, אם שתיהם יחד רחבות טפח כדי לקבל אריח לרחבו כשרה, ואם לאו פסולה. ולרשב"ג אם א"א להושיב עליהם אריח לרחבו, מרחיקן זו מזו ודי שיקבלו אריח לארכו שזה ג' טפחים, ובלבד שיהיו חזקות בכדי לקבל כובדו ואורכו של אריח ג"ט.

ג' אם יש ב' קורות אחת למעלה ואחת למטה, ואין ברוחבם טפח, מצטרפות יחד להכשר מבוי אם אין העליונה למעלה מכ' אמה ואין התחתונה למטה מי"ט. הגמ' מבארת שהכונה לשני מקרים שונים, שאם שניהם למעלה צריך שהעליונה לא תהיה למעלה מכ' אמה, ואם שניהם למטה שלא תהיה התחתונה למטה מי"ט, אבל בשני המקרים צריך שלא יהיה מרחק ג"ט בין הקורות, דלא אמרינן חבוט רמי בפחות מרוחב טפח.

צילתה כחמתה- סוכה שבדקו למטה ומצאו שצילתה כחמתה, כשרה, מפני שודאי למעלה צילתה מרובה מחמתה, אבל אם צילתה כחמתה בסכך פסולה. לרש"י כוונת הגמ' שאם הסכך שוה לאויר בהכרח הצל למטה יהיה פחות מהחמה ופסולה, ואם הצל שלמטה שוה לחמה, בהכרח הסכך מרובה על האויר וכשרה.

המעובה כמין בית אע"פ שאין הכוכבים נראים מתוכה כשרה, ואם אין כוכבי זהרורי חמה נראים מתוכה ב"ש פוסלים דאין זה דומה לסוכה, וב"ה מכשירים.