דין סיכוך בדבר שגידולו מן הארץ והוא תלוש ואינו מקבל טומאה

מדאורייתא ישנם ג' תנאים ממה צריך לעשות את הסכ: א' שיהיה דבר שגידולו מן הארץ. ב' שאותו הדבר יהיה תלוש ולא מחובר. ג' שלא יהיה ראוי לקבל טומאה (למעט כלים וכדומה). ולהלן יבואר מקור דינים אלו, ופרטי הדינים.

י"א. אין מסככים אלא בדבר שגידולו מן הארץ, והוא תלוש, דכתיב "באספך מגרנך ומיקבך" בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר, ואינו מקבל טומאה, אבל דבר שאין גידולו מן הארץ, אע"פ שאינו מקבל טומאה כגון עורות המחוסרים מלאכה אינו כשר לסיכוך. ואם סיכך במחובר לקרקע פסולה. ואם התלוש הוא יותר מהמחובר כשרה משום ביטול ברוב.

האם אומרים קציצתן זו היא עשייתן-

המסכך במחובר וקצצו, לרב יוסף שיטת רב שרק אם נענע קצת את הסכך שהיה מחובר אחרי שקצצו, והיינו שמגביה כל אחד לבדו ומניחו, כשרה, וא"צ לסותרה כולה, אבל אם לא נענע פסולה משום "תעשה" ולא מן העשוי. ורב הונא אמר שזו שיטת שמואל, אבל רב מכשיר אפי' אם לא נענע, דקציצתן זו היא עשייתן, ורק היכא שלא עשה שום מעשה בסכך, כגון החוטט בגדיש, פסולה. אמנם אם שלפינהו שלופי והיינו שמקום הקציצה נמצא סמוך לאילן ואין הקציצה ניכרת, מודה רב שפסול דלא הוי עשיה מעליא.

ונ"מ במחלוקת זו גם לגבי עשית ציצית, וכגון היכא שתלה על הטלית חוט אחד שכפל אותו לארבע, וחזר וכפלו הרי כאן ח', ולא חתכו עד אחר שעשה כל הגדילים וקשריהם, שלפי רב יכול לחתוך את החוט והציצית כשרה דפסיקתה זו היא עשייתה, ולשמואל וללוי לא מהני שיחתוך, ובברייתא מבואר כדעת שמואל. והא דאמר שמואל שאם הטיל חוטים לשתי קרנות בבת אחת ואח"כ פסק ראשי החוטים כשר, איירי בפסק ואח"כ קשר, וקמ"ל דא"צ שיהיה "כנף" אחד בשעת ה"פתיל" שפותלו ותולה אותו.

חיוב נשים בציצית- מבואר בגמ' שרב עמרם חסידא היה עושה ציצית לאשתו. וביארו רש"י ותוס' (ד"ה דרב) דס"ל שלילה זמן ציצית, ו"וראיתם אותו" ממעט כסות סומא, וממילא הוי מצות עשה שאין הזמן גרמא, ולכן נשים חייבות בציצית.