הבדלה על ידי אשה כשאין גבר בבית
שאלה:
אם אישה עושה הבדלה לעצמה שאין אף אחד היא צריכה לשתות מהיין? מה עושים? מברכים בלי לשתות? ועם איזה משקאות מותר לעשות הבדלה חוץ מיין ואם בכלל? כמו כן, האם מישהו שמחלל שבת מותר לו לעשות הבדלה? תודה מראש
תשובה:
שלום וברכה
כאשר אין גבר שעושה הבדלה, האשה מבדילה ושותה. יש להבדיל על יין או מיץ ענבים משתי סיבות, ראשית כלל לא ברור שזה משנה לגבי המנהג הזה שנשים לא שותות בהבדלה וכפי שנבאר במקורות. שנית, יש ספק גדול מה נחשב היום חמר מדינה ולכן עדיף שלא להזדקק לכך, אני מבדיל גם במוצאי שבת חזון על מיץ ענבים, ואם אין ילד אני שותה בעצמי, ולא עושה על חמר מדינה, וכפי שנהגו בזה החזון איש ובעל הקהילות יעקב ועוד.
מקורות:
ראה שו”ע או”ח סי’ רצו סעי’ ח’ וברמ”א שם שלהלכה נשים חייבות בהבדלה ורק לכתחילה יש לחפש גבר. וכתב המשנה ברורה שלעצמה היא יכולה לעשות הבדלה. וראה שם בביאור הלכה לגבי ברכת הנר שלדעתו לדעת כולם אינה מחוייבת בכך ולכן שלא תברך. אולם הרבה אחרונים כתבו שהיא יכולה לברך גם על הנר ראה בקצוה”ש סי’ צו סק”ב, שו”ת ציץ אליעזר חי”ד סי’ מד בשם הרבה פוסקים שהיא יכולה לברך כמו בכל מצוות עשה שהזמן גרמא שיכולות לברך. וראה עוד בשו”ת יביע אומר חלק ד’ או”ח סי’ כג-כד, ובשו”ת יחוה דעת ח”ד סי’ כז.
לגבי המנהג שנשים לא שותות בהבדלה:
במשנה ברורה סי' רצ"ו סק"ו הביא את המנהג שנהגו הנשים שלא לשתות מיין של הבדלה, ובסדר היום כשהביא מנהג זה כתב שלא שמע טעם לדבר ואולי הוא על פי הסוד, ובתוספת שבת שם סק"ה הביא מהשל"ה שטעם הדבר משום דעץ הדעת היה גפן וע"י החטא ניתן לה דם נדות להבדילה מן האדם (ולטעם זה רק בגפן יש ליזהר בזה), ובשו"ת הר צבי או"ח סו"ס קנ"ד כתב טעם על פי ההלכה מכיון שחוששים לשיטות שנשים פטורות מהבדלה, ולשיטה זו האמן שהיא עונה על ברכת ההבדלה מהווה הפסק בין ברכת בורא פרי הגפן לשתיה. ובטור סי' רצ"ט מבואר שהיו מטעימים מהכוס של הבדלה לבני ביתם, וכן במחזור ויטרי עמ' קט"ז ובלקט יושר עמ' נ"ז, ומשמע בפשטות שהיו נותנים גם לנשים. וכיון שאין זה מן הדין אפשר להקל בזה כאשר אין אדם אחר שיכול לשתות. וכן כתב בערוך השולחן שם סעיף ה'. ובמשנה ברורה שם ס"ק ל"ה כתב שגם כאשר היא נמצאת לבדה ואין מי שיבדיל עליה בדיעבד יכולה לשתות כדי שלא לבטל המצווה.
פת הבאה בכיסנין לאחר קביעות סעודה על מזונות
שאלה:
כשיהודי רוצה לקבוע סעודה על עוגת שמרים,נוטל ידיים ומברך המוציא,לאחר שאכל כדבעי,החליט לאכול גם ופלים או בקלוואה נכססת שלכו"ע ברכתם מזונות(חוץ מהגרי'שא)האם יברך במ"מ כדין פת הבאה בכיסנין הבאה בתוך התנאים בסימן קסח)3( כיון שקבע על הסעודה או נאמר שהוא כבר אכל עוגה שברכתה במ'מ על שבירך המוציא לחם מן הארץ(אם לא היה קובע עליה סעודתו)?
תשובה:
שלום וברכה
באופן זה, הבקלוואה היא גם חלק מהקביעות סעודה. אמנם אם זה מאכל מזונות שלא שייך בו קביעות סעודה מן הדין וגם הוא לא נפטר בברכת המוציא, בודאי יש לברך בורא מיני מזונות, שהרי לא בירך ברכה זו אלא המוציא.
יש לדעת, כי בכל הנושא של טפלות בברכות, הטפלות היא לא למאכל אלא לברכה, כלומר שאם בירכת על העיקר אתה פוטר ברכה זו את הטפל. עד כדי כך, שבסימן ריב הביא השו"ע את דעת הסוברים, שאם אדם למשל שותה שתייה חריפה וכדי שיוכל לשתותה הוא צריך קצת לחם והלחם טפל לשתייה, והוא צריך להקדים את אכילתו לשתייה כדי שלא לשתות על בטן ריקה, הוא מברך על הלחם שהכל כברכת השתייה ופוטר את השתייה שהיא העיקר! ולכן אין כל משמעות למה שאכלת, ואם הברכה אינה מתאימה מאיזו שהיא סיבה הלכתית, יש לברך שוב.
שניים שהפקידו ולא יודעים של מי התקלקל
שאלה:
מעשה שהיה כך היה: קניתי ג' תרנגולים לכפרות והנחתי אותם אצל שכן שיש לו כלוב, שיהיו אצלו עד ערב יו"כ. וכן עשה חבר שלי, גם הוא הביא תרנגול אחד ושם אותו אצל השכן לתוך אותו כלוב. אחרי יום מתקשר אלי בעל הכלוב עם בשורה ששלשה מהם מתו, ורק אחד נשאר בחיים. והתעורר שאלה, של מי הלך למיתה ושל מי נשאר בחיים? למעשה, בעל התרנגול האחד החליט שלי מגיע התרנגול החי והביא אותו אלי וטען שמכיון שרק אחד נשאר יש ללכת אחר הרוב, שהאחד החי הוא מן השלשה שלי. עכשיו, שאלתי להרב, האם נכון טענתו? ואיך פוסקים בשאלה כזו?
תשובה:
שלום וברכה,
מגיע לכל א' חצי מהתרנגול אם כל א' הפקיד לבד אבל אם הפקידו ביחד ולא היה איכפת להם איזו תרנגול יקבל כ"א אז הם כמו שותפים ומגיע לך שלושת רבעים ולשני רביע.
בהצלחה.
מקורות:
עיין חו"מ סי' רצב סעיף י' ובסמ"ע ס"ק לא וש"ך ס"ק כו שאם הפקידו ביחד הו"ל שותפות וכ"א מפסיד לפי חלקו בשותפות. ואם לא הפקידו ביחד בנתי' ס"ק טז מבואר ב' טעמים למה לחלק את הנשאר חצי חצי כי כך ייצא בין אם נדון מצד כל דפריש ובין אם נידון אותו כקבוע כך יהיה הדין.
מזוזה כשיש פחד מגויים
שאלה:
אדם שמתגורר בצרפת ומפחד להשאיר את המזוזה שלו בחוץ מחמת אנטישמיות ורוצה להניחה בפנים, מה דינו?
תשובה:
את המזוזה יש לקבוע במקום המיועד לה, נכון הדבר שכאשר יש חשש שיבואו גויים ויבזו את המזוזה, לא קובעים אותה בפתח, כמבואר ביד הקטנה פרק ג סי"ד. ויש שכתבו שבמצב כזה יש לקובעה ללא ברכה מצידו הפנימי של המשקוף בעוביו אף שהיא פונה לכיוון הבית ולא נמצאת בתוך חלל הפתח לכיון המשקוף השני, שכן כאמור כל רוחב המשקוף אם הבנתי נכונה הוא מחוץ לבית.
אבל העצה הנכונה במקרה שלך, הוא פשוט לחקוק בפתח ולשים אותה בעומק, כך היא לא תהיה מורגשת. מזוזה לא צריכה להיות ניכרת היא צריכה פשוט להיות.
בשורות טובות.
מקורות:
לדעת רוב הפוסקים, מזוזה שהניחה באחורי הדלת שלא בתוך חלל הפתח פסולה, ראה טור וש"ע סי' רפט ובנושאי כלים שם, אלא שכתבו אחרונים שבמקום שלא ניתן לקובעה בחלל הפתח מחשש שגויים יגנבוה, יש לשים לפחות באחורי הפתח על המשקוף עצמו או בדיעבד בטפח הסמוך לחלל הטפח, כיון שיש שסוברים שבאופן זה היא כשרה. ראה ש"ך שם ס"ק ג, מקדש מעט שם ס"ק ט, יד הקטנה פ"ג ס"ק כ בדעת הטור שם, ערוך השלחן שם סעי' יא - יד בדעת הרמב"ם, שלחן גבוה שם ס"ק ז, בירור הלכה שם עמ' שכה. ומכל מקום כפי שהערת נכונה, מיש זו הדירה שלו והוא יכול לנקוב ולחקוק בתוך המשקוף ודאי לא יסמוך על דעות אלו אלא יקבענה כדין במקומה, וכ"כ בבית לחם יהודה סי' רפט ס"ק ב.
על כך שמזוזה שיכולה לבוא לידי בזיון אין לקובעה, ראה שדי חמד מערכת מ כלל קכג, שבירושלים מצוי הדבר שנשים ערביות גונבות מזוזות מהפתחים כיון שהן מאמינות שהנחת מזוזה לצד ילד החולה בקדחת תועיל לרפואתו, ומשום כך הורו שלא לקובעה בשערי החצרות והשכונות, וע"ע בשו"ת משנה הלכות חי"ב סי' רכב שחילק, שאין היתר זה אמור אלא באופן שהחשש הוא שהמזוה תבוא לידי בזיון. או כמו במקרה שלך חשש לפגיעה ביושבי הבית. אולם בכל מקרה כאמור, הטוב ביותר הוא לחקוק אותו בתוך המשקוף באופן שלא ייראה כלל.
