קווים כלליים ב'דבר מלכות' | פרשת חיי-שרה: שליחותו של משיח, והשליחות להביא משיח

שליחותו של משיח, והשליחות להביא משיח

תמצית השיחה ומושגים מרכזיים

כינוס השלוחים תשנ"ב. לאחר עשרות שנות נשיאות ושליחות, עשרות שנים של הפצת התורה והיהדות והפצת המעיינות בדרך למטרה העליונה "להביא לימות המשיח".

כבר כמה שנים שאד"ש מה"מ חוזר ואומר שהעבודה נסתיימה ונשלמה, בני ישראל כבר עשו תשובה (ראה ש"פ ויחי תשנ"א ובכ"מ מקומות), מעיינות החסידות כבר הופצו (ראה ש"פ עקב תשנ"א, ובכ"מ), והגיע כבר זמן הגאולה.

כבר כמה חדשים מאז קיץ תשנ"א שאד"ש מה"מ חוזר ואומר שנמצאים בזמן של התגלות משיח (ראה ש"פ נשא ס"יג, ש"פ בלק ס"ח, ובכ"מ) ובכינוס האחרון ממש, ש"פ וירא תשנ"ב, אד"ש מה"מ אמר מפורשות, ואף הוציא זאת לאור בשיחה מוגהת, שנשיא דורנו הוא המשיח שבדורנו שכעת התגלה. יומיים לאחר מכן, ביום שלישי כ"ף חשון יצא דבר-מלכות מלפני המלך, קונטרס בית רבינו שבבבל בו הוא חוזר על אותם ענינים, נשיא הדור הוא המשיח שבדור, ונשיא הדור התחלת הפירות.

וכעת, שבת חיי-שרה כ"ח חשון, מתכנסים כל השלוחים אל המשלח, אל הנשיא אל המשיח, לשמוע את דבר השליחות כעת.

***

בשיחה ביאר אד"ש מה"מ באריכות שנישואי יצחק היו שיא משימת חייו של אברהם, נישואים אלו קשורים עם "הענין הכי כללי בתורה ובכל סדר השתלשלות", ולכן אברהם מסר על כך את כל אשר לו.

וכך גם אנחנו, משימתו ומשימת כל הדורות היא הבאת הגאולה האמיתית והשלימה, זהו הענין הכי כללי ביהדות, וכל הפרטים בעבודת השליחות צריכים להיות קודש למטרה עליונה זו "שכל הפרטים בעבודת השליחות חדורים בגלוי בנקודה האחת והיחידה והתכלית, הגילוי של משיח צדקנו".

בהמשך השיחה הוסיף והגדיר את המצב בו אנו נמצאים ואת תפקידנו המיוחד לעת כזאת: "נשיא דורנו ... המשיח היחיד שבדורנו" כבר נשלח על ידי הקב"ה לגאול את ישראל, ועלינו השליחות לקבל את פניו, ולהכין לכך את כל סביבתנו.

***

יחוד מ"ה וב"ן (ס"ו ואילך). זוהי אחת הנקודות המרכזיות בשיחתינו. ארבע אותיות השם הקדוש הוי' שוים לגימטריה 26. כשפותחים את האותיות במילוי אלפי"ן (יו"ד ה"א וא"ו ה"א) הגימטריה היא 45 - מ"ה. ובמילוי ה"ין (יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה) הגימטריה היא 52 - ב"ן.

שני שמות אלו מורים על שני אופנים של גילוי אלקות בעולמות. בעולמות העליונים האורות נמשכו משם מ"ה, והכלים משם ב"ן. ובעולמנו, הרוחניות היא מ"ה והגשמיות היא ב"ן. הנשמה היא מ"ה והגוף ב"ן. ועבודתנו בחיבור אלקות ועולם, לעשות לו יתברך דירה בתחתונים, היא בעצם יחוד וחיבור מ"ה וב"ן.

בדומה לכך, כל משפיע שייך לשם מ"ה, וכל מקבל שייך לשם ב"ן; איש הוא מ"ה ואשה היא ב"ן, לכן נישואי יצחק ורבקה הם יחוד מ"ה וב"ן. לכן כל שליח הוא יחוד מ"ה וב"ן, שיש בו ביטול למשלח (מ"ה) ויחד עם זאת מציאות לעצמו עם שכל עצמאי (ב"ן). כ"ז חל אצל אליעזר, כן זה אצל כל יהודי בשליחותו של הקב"ה, וכך זה אצל משיח השליח לגאול את ישראל.

בגאולה האמיתית והשלימה כאשר תושלם השליחות של כל יהודי ושליחותו של משיח, יהיה יחוד מ"ה וב"ן בכל העולם.

מבנה השיחה

פתיחה. השליחות שלנו ושליחותו של משיח (ס"א-ב').
פתיחת השיחה היא גם פתיחה כללית לכינוס השלוחים בכלל בנקודה תהיה מגדיר את תפקיד השלוחים כעת: קבלת פני משיח צדקנו בפועל ממש. כפי שיתבאר במהלך השיחה (ס"א).

בהמשך לדברים בענין השלמת הבאת המשיח עובר לדבר על שליחותו של משיח עצמו, ומגלה ניואנסים שיתבארו במהלך השיחה. מה המשמעות של הגדרת משיח כשליח, ומה הקשר המיוחד בין שליחות משיח ושליחות משיח עד כדי כך ש'יגאל ראשון הוא גואל אחרון' (ס"ב).

ביאור בפרשה. התבוננות בשליחות אליעזר (ס"ג-ז').
עובר לדבר על פרשת השבוע שגם בה מופיע ענין השליחות, שליחות אליעזר להביא את רבקה ליצחק, ובסיום הענין 'יחזור ויוסיף מברך' את הנוגע אלינו, בקשר לשליחות משיח:
מקשה לשם מה היה אליעזר צריך להיות שליח דוקא לקידושי רבקה (ס"ג). ומוסיף ומקשה כיצד אברהם נתן כל אשר לו עבור נישואים אלו בין יצחק לרבקה (ס"ד).
ומבאר את חשיבות הענין של נישואי יצחק ורבקה, ענין הכי כללי בחיי אברהם עד כדי כך שהצדיק שאברהם תלוי על כך את כל אשר לו. ודוקא על ידי שליח המתמסר כולו למילוי השליחות (ס"ה).
ומוסיף ומבאר במבט פנימי יותר של תורת החסידות:
נישואי יצחק ורבקה מבטאים את יחוד מ"ה וב"ן, יחוד עליונים ותחתונים, שזהו "ענין הכי כללי בתורה ובכל סדר ההשתלשלות" (ס"ז). בשביל שיחוד זה היה אליעזר שליח דוקא, כי המושג 'שליח' מגלם בעצמו יחוד של מ"ה וב"ן. לכן אברהם נתן לשידוך זה את כל אשר לו, כיון שכל עניניו קשורים לענין העיקרי של יחוד מ"ה וב"ן (ס"ז).
[ומקשר זאת גם לספור לקוטי-תורה שגם בו רואים את המרכזיות של ענין השליחות ויחוד מ"ה וב"ן בעבודתם של ישראל (ס"ח)].

שליחות משיח (ס"ח-י"א).
לאור כל הנ"ל חוזר לנושאים המדוברים בתחילת השיחה, בקשר לשליחותו של משיח:
שלימות יחוד מ"ה וב"ן הוא בגאולה השלימה על ידי מלך המשיח. לכן משיח עצמו הוא שליח המאחד מ"ה וב"ן (ס"ט). וזהו גם הענין של גואל ראשון הוא גואל אחרון, יחוד החכמה ומלכות [אולי כוונתו שחכמה ומלכות הם משפיע ומקבל, והרי זה ג"כ ענין של יחוד מ"ה וב"ן] (ס"י).
ובנוגע אלינו: כל שליח בעצמו הוא חיבור מ"ה וב"ן, ועליו לגלות בעבודתו בכל פרט את יחוד מ"ה וב"ן, לגלות את המטרה הפנימית שבה, הגילוי של משיח צדקנו (ס"יא).

מושגים בשיחה

שבו נכללים ובו עולים כל עניני השליחות (ס"א). בגמרא נאמר "אבוך במה הוה זהיר טפי [= אביך במה היה זהיר ביותר]... בציצית", ובחסידות מבואר על כך שכל יהודי יש מצוה מיוחדת השייכת לשורש נשמתו בה הוא צריך להתעסק באופן מיוחד, אותה מצוה מאירה בו ["וזהר" מלשון זוהר], והיא השער דרכו עובדות כל העבודות שלו ועולות לה'. אד"ש מה"מ באריכות מבאר שכיון שאין אדם יכול לדעת מה היא המצווה השייכת לשורש נשמתו, עליו לדעת שכאשר האדמו"ר שלו נותן לו שליחות מסויימת זו היא המצווה השייכת אליו, ובה תלוים כל המצוות שלו.
על דרך זה בכל דור ישנה שליחות כללית המיוחדת לאותו דור, ובה צריכה להיות עיקר ההתעסקות. מסופר שבשנים שאדמו"ר הריי"צ היה ברוסיא הרבה לעורר על חינוך תשב"ר שזהו צורך השעה, עד שאמר לר' אייזיק מהרמיל ממגדולי החסידים "אם אתה עוסק בתשב"ר אתה שלי, ואם לאו אינך שלי. אמנם איצ'ה אך אין לכך קשר אלי". כיון שאז חינוך התשב"ר היה השער דרכו הייתה ההתקשרות לנשיא. וכשעלה אד"ש מה"מ לנשיאות הציב שער חדש, הפצת התורה והיהדות והפצת המעיינות חוצה, כמבואר ברבות מאמריו.
בעת אמירת השיחה, נשלמה כבר העבודה השייכת לשער זה, והגענו לשער הכללי ביותר "קבלת פני משיח צדקנו".

שדכן בכחו לקדש (ס"ג). יש מי שאומר שאפילו לא מינוהו שליח בהדיא [= במפורש] אלא שגילה דעתו שהוא חפץ באשה פלונית ואמר לו לשדכה לו והלך ושידך וקדשה לו בלא מינוי שליחות הרי זו מקודשת" (שולחן-ערוך אבן-העזר סל"ה ס"ד).

קלאץ קשיא (ס"ד). קלאץ = בול עץ. כינוי לקושיא פשוטה אך 'חוסמת'.

האבות הן הן המרכבה (ס"ד). המרכבה היא כלי הבטל לרוכב עליו ונוהג בדיוק כפי הוראותיו. בתורת החסידות המרכבה היא משל לביטול מוחלט של יהודי לרצונו של הקב"ה, כפי שהיה אצל האבות.

פרשה של אליעזר כפולה בתורה (ס"ו). סיפור שליחותו של אליעזר מסופר בתורה פעמיים. פעם ראשונה כשאירוע הדברים בפועל, ופעם שניה כשאליעזר חוזר על סיפורו בבית בתואל.

חכמה ומלכות. שמש ולבנה. נקבה תסובב גבר. הנשמה ניזונית מן הגוף (ס"ו). ספירת החכמה היא ראשית הספירות ומשפיעה לכל הספירות שלמטה ממנה. ספירת המלכות היא האחרונה שבספירות ומקבלת מהספירות שלמעלה ממנה. וכמו באדם: כח החכמה מורה על שכלו והתורה שהוא לומד ומבין, שהם השולטים ומנהיגים את כל הכחות שבנפש. כח המלכות מורה על כח המעשה של האדם, שצריך להיות מכוון על פי הוראות התורה (חכמה). גם שמש וירח, זכר ונקבה, נשמה וגוף, הם אופנים שונים של משפיע ומקבל.
העולם מתנהל באופן שהמשפיע הוא העליון, והמקבל צריך להתבטל בפניו בכדי לקבל ממנו. לכן המלכות צריכה להיות בטלה לחכמה, הנקבה לגבר, והגוף לנשמה. אך בהתבוננות עמוקה יותר, התאוה של הקב"ה בדירה בתחתונים מתמלאת דוקא על ידי המקבל והתחתון, דוקא על ידי המעשה בפועל של הגוף הגשמי.
לכן בגאולה האמיתית כשתשלם הכוונה של הדירה בתחתונים, אז יתגלה ששורש המלכות למעלה משורש החכמה, שורש הנקבה למעלה משורש הגבר, ושורש הגוף למעלה משורש הנשמה.

ניצח בכמה וכמה ענינים (ס"ז). מלחמתו העיקרית של מלך ישראל בכלל ומשיח בפרט היא כדברי הרמב"ם בהל' מלכים 'להילחם מלחמת ה' ולמלאות העולם צדק ולשבור זרוע הרשעים'. להלחם באויבי ישראל שאינם מאפשרים להם לקיים תורה ומצוות כהוגן, ומתנגדים לאמונה בה' אחד (כמבואר בלקו"ש ח"ג עמ' פ"ג ומתורגם שם).
בדורנו ('זרוע הרשעים') היתה ברית המועצות שהכריזה מלחמה על אמונה בבורא עולם ובדת ישראל. והחל משנת תשנ"ב השתנתה הנהגת מקום זה לקצה, ומאז מסייעת ליהודים בקיום המצוות. אד"ש מה"מ בשיחותיו מייחס מהפיכה זו לפעולותיו של נשיא דורנו (וראה ש"פ משפטים תשנ"ב), ואולי זוהי גם כוונתו כאן אודות נצחונותיו של משיח.
מהפיכה זו התרחשה ללא מלחמות ושפיכות דמים, אלא בדרך של שלום. תואם לדברי השיחה 'ודוקא מתוך מלחמה של שלום'.

גילוי שער הנו"ן (ס"ו). בספירת הבינה כלולים כל שבעת המדות שכל אחת מהם כלולה מכל השבע (כמו בספירת העומר), אלו הם מ"ט שערי בינה. בספירת הבינה מאיר גם מבחינת הכתר שלמעלה מכל הספירות, זהו שער הנו"ן. ביציאת מצרים ומתן תורה ניתנו לישראל מ"ט שערים, ואילו גילוי שער הנו"ן נעשה ע"י עבודתנו, ושלימותו תהיה בגאולה השלימה.

שמונה נסיכי אדם (ס"ז). הנביא זכריה מזכיר בנבואתו שמונת נסיכי אדם המפורשים בגמרא מס' סוכה: ישי שאול שמואל עמוס צפניה צדקיה משיח אליהו.

שבעת קני המנורה (ס"ז). רבותינו נשיאינו נמשלו למנורה בת שבעה קנים, מאדמו"ר הזקן עד אד"ש מה"מ.
[אמנם בשיחה הנדפסת לאחר ההגהה לא מוזכר במפורש אודות אד"ש מה"מ, אך ברשימת השיחה כפי שנאמרה בעת ההתוועדות מודיע (בפנים) הדברים מופיעים בצורה ברורה 'כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו ועד"ז הממשיך דממלא מקומו שלאחרי זה'.
וגם בשיחה הנדפסת, מכלל דבריו באותו ענין שמדבר על התאחדות שבין הנשיאים במשך הדורות, מובן שזוהי כוונתו. ודו"ק.]

עצמותו ומהותו בעצמו כביכול נעשה משיח צדקנו (ס"ז). כנראה הדברים באו בהמשך למבואר לפני כן אודות משיח שבו יש את 'יחוד מ"ה וב"ן' בצורה הכי אמיתית, שיחד עם היותו כביכול מציאות לעצמו בעולם הזה הגשמי, הרי הוא 'שלוחו של אדם העליון כמותו ממש' (ס"ז), ואולי זו גם הכוונה בדברים האמורים בסוף ס"ג אודות 'רוח אלקים מרחפת על פני המים'.

שנת יד תשמח (סס"ז). "יד תשמח" שווה בגימטריה 752 - תשנ"ב.

ביטויים מיוחדים מהשיחה הבלתי-מוגה (כפי שנדפסה בשיחות קודש ה'תשנ"ב)

ועוד ועיקר - דמכיון שגם ענין זה (ד'נצח') ישנו כבר, צריכה להיות תיכף ומיד הגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, השליח ד'שלח נא ביד תשלח', כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, ועד"ז ההמשך דממלא מקומו שלאחרי-זה, ע"ד שהוא הממלא-מקום דאביו, אדמו"ר נ"ע, וכמדובר כמה פעמים בנוגע לשבעת קני המנורה, ובנוגע לשבעת האושפיזין וכו'.

... ועל אחת כמה וכמה שלימות הנצחון שיתוספה בשנים שלאחרי זה - במשך כל הארבעים שנה ... שבהן ממשיך נשיא דורנו את עבודתו ושליחותו בשלימות, עד שיתאחד עם משיח צדקנו - תיכף ומיד ממש, בגאולה האמיתית והשלימה.

... וכיון שנמצאים אנו בסיום כל עבודת השליחות - הרי מובן שתיכף ומיד יכלו כל השלוחים אל המשלח האמיתי, שזהו עצמות ומהות, ויאמרו: עשינו שליחותך, עתה קיים 'אני אעשה מה שעלי' - בהבאת גואל אמיתי, משיח צדקנו, "שלח נא ביד תשלח", ויתירה מזה - שעצמות ומהות עצמו נעשה משיח צדקנו.

... וממילא הולכים כולנו תיכף ומיד - לארצנו הקדושה, לירושלים עיר הקודש, ולהר הקודש, ולבית המקדש - כל ישראל יחד, ומשיח צדקנו בראשנו - עצמות ומהות.