דין סיכוך בדבר שגידולו מן הארץ והוא תלוש ואינו מקבל טומאה
מדאורייתא ישנם ג' תנאים ממה צריך לעשות את הסכ: א' שיהיה דבר שגידולו מן הארץ. ב' שאותו הדבר יהיה תלוש ולא מחובר. ג' שלא יהיה ראוי לקבל טומאה (למעט כלים וכדומה). ולהלן יבואר מקור דינים אלו, ופרטי הדינים.
י"א. אין מסככים אלא בדבר שגידולו מן הארץ,
והוא תלוש, דכתיב "באספך מגרנך ומיקבך" בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר, ואינו מקבל טומאה, אבל דבר שאין גידולו מן הארץ, אע"פ שאינו מקבל טומאה כגון עורות המחוסרים מלאכה אינו כשר לסיכוך. ואם סיכך במחובר לקרקע פסולה. ואם התלוש הוא יותר מהמחובר כשרה משום ביטול ברוב.
האם אומרים פסיקתן זו היא עשייתן-
המסכך במחובר וקצצו, לרב יוסף שיטת רב שרק אם נענע קצת את הסכך שהיה מחובר אחרי שקצצו, והיינו שמגביה כל אחד לבדו ומניחו, כשרה, וא"צ לסותרה כולה, אבל אם לא נענע פסולה משום "תעשה" ולא מן העשוי. ורב הונא אמר שזו שיטת שמואל, אבל רב מכשיר אפי' אם לא נענע, דקציצתן זו היא עשייתן, ורק היכא שלא עשה שום מעשה בסכך, כגון החוטט בגדיש, פסולה. אמנם אם שלפינהו שלופי והיינו שמקום הקציצה נמצא סמוך לאילן ואין הקציצה ניכרת, מודה רב שפסול. ולפי זה אין הפסול משום תעשה ולא מן העשוי, אלא אסמכתא בעלמא היא. אי נמי איירי שנפשח והוא מעורה בקליפה באופן שאינו יכול לחיות, דאף דחשיב תלוש מ"מ כיון שלא נקצץ לגמרי חסר בעשיה. תוד"ה דשלפינהו. עוד כתבו התוס' (ד"ה פסולים) שהאמוראים והסוגיה כשמואל, ולגבי סוכה צריך לנענע.
ונ"מ במחלוקת זו גם לגבי עשית ציצית, וכגון היכא שתלה על הטלית חוט אחד שכפל אותו לארבע, וחזר וכפלו הרי כאן ח', ולא חתכו עד אחר שעשה כל הגדילים וקשריהם, שלפי רב יכול לחתוך את החוט והציצית כשרה דפסיקתה זו היא עשייתה, ולשמואל וללוי לא מהני שיחתוך, ובברייתא מבואר כדעת שמואל. והא דאמר שמואל שאם הטיל חוטים לשתי קרנות בבת אחת ואח"כ פסק ראשי החוטים כשר, איירי בפסק ואח"כ קשר, וקמ"ל דא"צ שיהיה "כנף" אחד בשעת ה"פתיל" שפותלו ותולה אותו.
חיוב נשים בציצית- מבואר בגמ' שרב עמרם חסידא היה עושה ציצית לאשתו. וביארו רש"י ותוס' (ד"ה דרב) דס"ל שלילה זמן ציצית, ו"וראיתם אותו" ממעט כסות סומא, וממילא הוי מצות עשה שאין הזמן גרמא, ולכן נשים חייבות בציצית. וכתבו התוס' דהלכה כר"ש שנשים פטורות מציצית ודקרא ממעט כסות לילה.
י"א: תעשה ולא מן העשוי בלולב- עבר
וליקט ענבי ההדס ביו"ט שאם היו הענבים מרובים מהעלים פסול משום דהוי מנומר ואינו הדר, ואסור למעט ביו"ט משום מתקן מנא, ואם עבר על דברי חכמים וליקטן ביו"ט רבי שמעון בר יהוצדק פוסל וחכמים מכשירים. הגמ' רוצה לומר שלכו"ע לולב צריך אגד לאגוד את ג' המינים יחד, וא"כ יש בו עשיה, ויש בלולב דין תעשה ולא מן העשוי דילפינן מסוכה בבנין אב, ונחלקו אי אמרינן בסוכה ובלולב קציצתן זו היא עשייתם, או לא. והגמ' אומרת שאפשר להעמיד שנחלקו אם לומדים לולב מסוכה, והא דלא נחלקו בליקטן מערב יו"ט, קמ"ל דאין דיחוי אצל מצוות, אי נמי מערב יו"ט יכול לחזור ולאוגדו, אי נמי כדי לומר שאיירי באגדו כבר. (תוד"ה והכא). אבל לכו"ע לא אומרים קציצתן זו היא עשייתן. או שנחלקו אם לולב צריך אגד, כמו שנחלקו ת"ק ור"י במקום אחר, שר"י סובר שלולב שאינו אגוד פסול, דילפינן גז"ש לקיחה לקיחה מאגודת אזוב, ולרבנן כשר, ולא דורשים גז"ש ואין אדם דן גז"ש מעצמו, דשמא לא נכתב כדי לדרוש גז"ש, וממילא א"א לפוסלו משום תעשה ולא מן העשוי. ומ"מ אף לרבנן מצוה לאוגדו משום זה אלי ואנווהו.
מקור דין סיכוך בדבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ-
לר"ל לומדים מדכתיב "ואד יעלה מן הארץ" ומבואר מזה שענן גידולו מן הארץ, וכיון שסוכה היא זכר לענני כבוד דכתיב "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל" ומתרגמינן "ארי במטלות ענניי", וכדעת ר"א שהכונה לענני כבוד, א"כ צריך לעשות סוכה מדבר שגידולו מן הארץ כמו עננים, וכן מדבר שאינו מקבל טומאה, כמו עננים שאינם מקבלים טומאה, שהרי לא נאמר טומאה אלא בכלים ואוכלין ומשקין ואדם. אמנם לדעת ר"ע דס"ל שהיו סוכות ממש שהיו עושים בשעת חנייתם להגנה מפני החמה, ליכא למילף מהתם, די"ל שהיו מסככים בכלים או בגדים או עורות.
לרב דימי לומדים מדכתיב "חג הסוכות תעשה לך", מקיש סוכה לחגיגה דבעינן דבר שאין מקבל טומאה וגידולו מן הארץ, ובהמה היא גידולי קרקע לפי שניזונת מן הקרקע, כדאמרינן גבי מעשר דכתיב "בבקר ובצאן" מה הפרט מפורש פרי מפרי וגידולי קרקע, אבל דגים ומלח וכמהין ופטריות אינם גידולי קרקע, ולפי זה היה אפשר לסכך בעורות, אך כיון שהגמ' דוחה לימוד זה ולומדת מ"מגרנך ומיקבך" אין לסכך בעורות, דלא חשיב גידולו מן הארץ אלא דבר הצומח, כדמבואר שאין פועלים אוכלים אלא בדבר שגידולו מן הארץ, וממעטים חולב ומחבץ ומגבן. והתוס' (ד"ה וגידולו) מחלקים שבהמה נקראת גידולו מן הארץ, אבל לא גידולי קרקע, כיון שאינה יוצאת ממש מהקרקע. עוד כתבו התוס' (ד"ה מקיש) שהלימוד מחגיגה לאסור עצי סוכה אינו מפסוק זה אלא מ"חג הסוכות שבעת ימים לד' ". והגמ' שואלת דא"כ נלמד שהסיכוך יהיה בבעלי חיים.
י"ב. רבין אמר בשם ריו"ח שלומדים מדכתיב
"באספך מגרנך ומיקבך", ואין הכונה גורן ויקב עצמם שהרי א"א לסכך ביקב והיינו ביין, אלא הכונה פסולת גורן (–קשין) ויקב (-זמורות ואשכולות ריקנים). ורב ירמיה שואל שי"ל שהכונה ליין קרוש. ורב אשי אומר שלומדים מהמ' של מגרנך ומיקבך שמסככים בפסולת שנוטלים מהם, ולא בהם עצמם.
וס"ל לריו"ח שעננים מן השמים הם באים, ואין זה גידולו מן הארץ, אבל לר"ל עננים באים מן הארץ. תוד"ה בפסולת, בשם הירושלמי.
לרב חסדא לומדים מדכתיב "צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס (שוטה שאינו של שלש שלש עלים, לסכך) ועלי תמרים ועלי עץ עבות (ללולב)".
