דיני הסיכוך
להלן יבוארו כמה מדיני הסיכוך. א' האם הסכך יכול להיות מיטלטל. ב' האם ניתן להעמיד את הסכך הדבר המקבל טומאה. ג' האם סכך שיש בו הרבה רווחים כשר. ד' מתי סכך שיש בו הפרשי גובה כשר (מדין חבוט רמי, ואגב זה נתבארו דיני חבוט רמי לענין טומאה, ולענן טלטול במבוי שהכשר הקורה שלו הוא ע"י חבוט רמי). ה' מה הדין בסוכה שצילתה שוה לחמתה, או מעובה כמו בית.
המסכך על גבי כרעי המיטה- לת"ק כשרה, ולר"י אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה פסולה. ונחלקו רבי זירא ורבי אבא בר ממל אם טעמא דר"י משום שאין לה קבע מפני שהיא מיטלטלת ע"י המיטה, ור"י לטעמיה דס"ל דסוכה דירת קבע בעינן, וכתבו התוס' (ד"ה שאין) שי"ל שר"י פוסל גם סוכה שבראש העגלה. ומה שר"ג מודה שסוכה שבראש הספינה כשרה אם היא יכולה לעמוד ברוח שאינה מצויה דיבשה, שאני ספינה שכיון שזה הדרך חשיב קבע. או שטעמא מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה, דאף שדבר המקבל טומאה זה פסול רק בסכך עצמו, מ"מ כיון שהמעמיד הוא עיקרו של סכך חשיב כאילו סיכך בדבר המקבל טומאה.
ונ"מ אם סיכך ע"ג ד' עמודי ברזל, שלטעם הראשון כשרה מפני שיש לה קבע, ולטעם השני פסולה מפני שהעמידה בדבר המקבל טומאה. ואם סיכך ע"ג המיטה ולא סמך את הסכך על המיטה אלא ע"ג יתדות, ומג' צידי הסוכה יש מיטות שהם הדפנות של הסוכה, כשרה לכו"ע, דיש לסכך קבע, ולא העמידה בדבר המקבל טומאה. וכתבו התוס' (שם) שכולם מודים לטעם דבעינן דירת קבע, וממילא המניח את הסכך ע"ג כלי שמחזיק מ' סאה בלח שהם כוריים ביבש, פסולה כיון שאין לה קבע, אע"פ שאינה מקבלת טומאה. עוד כתבו שבירושלמי משמע שאין לה קבע היינו שאין י"ט מהמיטה לגג, ומ"מ בהניח הסכך ע"ג יתדות כשרה מפני שדבר שאינו מחובר אינו ממעט בגובה הסוכה.
כ"ב. סוכה המדובללת-
במתני' מבואר שסוכה המדובללת ושצילתה מרובה מחמתה כשרה. לרב מדובללת היינו ענייה שיש בסכך הרבה רווחים אבל אין ג' טפחים אויר, ואמר התנא שאם צילתה מרובה מחמתה כשרה. ולשמואל מדובללת היינו מבולבלת שהקנים אינם בקו אחד, אלא קנה עולה וקנה יורד ומתוך כך חמתה מרובה מצילתה, ומ"מ כל זמן שאם היו הקנים בקו שוה היה הצל מרובה מהחמה כשרה.
לאביי אין הסוכה כשרה אלא כשאין הפרש הגובה בין הקנים ג' טפחים דהוי כסכך אחד. וכתבו התוס' (ד"ה קנה) שמשמע מרש"י הנ"ל שביותר מג"ט הפסול הוא משום חמתה מרובה מצילתה, אך זה אינו נכון, שכיון שכשהחמה בראש כל אדם הוי צילתה מרובה מחמתה, כשרה, אלא טעם הפסול משום שהסככים אינם מצטרפים.
ולרבא אם הקנים רחבים טפח שאז יש עליהם שם אהל, כשרה אפי' יש ביניהם ג"ט, דאמרינן חבוט רמי והיינו שמורידים את הסכך ללמטה, כעין גוד אסיק, כמו שמצינו בדין אוהל המת וכדלהלן.
מתי אומרים חבוט רמי לענין טומאת אהל-
בית ועליה שאין תקרתם מלאה בנסרים, אם קורות הבית והעליה נמצאים זו מעל זו, אין כאן תקרה שלימה וכל קורה נחשבת בפני עצמה להאהיל על הטומאה שתחתיה, והטומאה שמעל הקורה אינה יורדת לתחת הקורה. אבל אם קורות העליה נמצאים מעל הרווחים שבין קורות הבית, וקורות הבית יש בהם רוחב טפח, וכן יש רוחב טפח ברווחים שביניהם, הוי כתקרה אחת משום דאמרינן חבוט רמי, (והיינו כשיש ביניהם ג"ט ויותר דאל"כ א"צ להגיע לחבוט רמי), ואם יש טומאה תחתיהם כל מה שתחת הקורות טמא, ואם אין ביניהם רוחב טפח ונמצא שאין בעליונות רוחב טפח, כל קורה מן התחתונות נחשבת אהל בפני עצמה להביא את הטומאה לשטח שתחת הקורה ולחצוץ מפני הטומאה לשטח שמעל הקורה, מפני שרק ברוחב טפח אומרים חבוט רמי. וכתב רש"י שלא גורסים ואם אין בהם רוחב טפח, מפני שקורה שאין בה שיעור טפח אין בה שיעור להביא טומאה וכן אינה חוצצת מפני הטומאה אלא הטומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת.
כ"ב: לבוד וחבוט רמי בקורת מבוי-
מבוי שבאים להכשירו לטלטול בשבת ע"י קורה, ואין כאן קורה שלימה הראויה לקורה, הדין כדלהלן: א' אם מכל צד של הכותל יוצאת קורה, ושתי הקורות מגיעות פחות מג"ט זה לזה, כשירה משום דאמרינן לבוד, ולרשב"ג עד ד"ט כשרה דס"ל שלבוד אומרים בפחות מד"ט.
ב' שתי קורות סמוכות שכל אחת בפני עצמה אינה מקבלת אריח והיינו שאין בה רוחב טפח כדי לקבל אריח שרוחבו טפח וחצי, אם שתיהם יחד רחבות טפח כדי לקבל אריח לרחבו כשרה, ואם לאו פסולה. ולרשב"ג אם א"א להושיב עליהם אריח לרחבו, מרחיקן זו מזו ודי שיקבלו אריח לארכו שזה ג' טפחים, ובלבד שיהיו חזקות בכדי לקבל כובדו ואורכו של אריח ג"ט.
ג' אם יש ב' קורות אחת למעלה ואחת למטה, ואין ברוחבם טפח, מצטרפות יחד להכשר מבוי אם אין העליונה למעלה מכ' אמה והתחתונה למטה מי"ט. הגמ' מבארת שהכונה לשני מקרים שונים, שאם שניהם למעלה צריך שהעליונה לא תהיה למעלה מכ' אמה, ואם שניהם למטה שלא תהיה התחתונה למטה מי"ט, אבל בשני המקרים צריך שלא יהיה מרחק ג"ט בין הקורות, דלא אמרינן חבוט רמי בפחות מרוחב טפח, ורבנן סוברים שבכל גוונא פסול, וטעמם משום שבפועל א"א להניח עליהם אריח. תוד"ה הא.
ד' קורה הגבוהה מהמבוי ואינה מגיעה עד מעל כותלי המבוי, והיא תלויה ע"ג יתדות עקומות, אם אין בגובהם ובעקמימותם ג"ט כשרה, אבל ביותר מג"ט פסולה. ואע"ג דאמרינן חבוט רמי אף ביותר מג"ט, מ"מ צריך שהקורה תהיה ע"ג המבוי ולא מחוצה לו, דאף למ"ד קורה משום מחיצה בעינן קצת הכר, וכדמצינו שאם הניחה סמוך לכותל פסולה. תוד"ה אבל.
צילתה כחמתה- סוכה שבדקו למטה ומצאו שצילתה כחמתה, כשרה, מפני שודאי למעלה צילתה מרובה מחמתה, אבל אם צילתה כחמתה בסכך פסולה. לרש"י כוונת הגמ' שאם הסכך שוה לאויר בהכרח הצל למטה יהיה פחות מהחמה ופסולה, ואם הצל שלמטה שוה לחמה, בהכרח הסכך מרובה על האויר וכשרה. ור"ת (תוד"ה כאן) סובר שאם הסכך שוה לאויר כשרה, דלהלכה פרוץ כעומד כשר, אמנם כל זה כשמודדים בסכך עצמו, אבל מי שעומד למטה ונראה לו שהסכך שוה לאויר פסולה, מפני שבאמת האויר רחב יותר.
המעובה כמין בית אע"פ שאין הכוכבים נראים מתוכה כשרה, ואם אין כוכבי זהרורי חמה נראים מתוכה ב"ש פוסלים דאין זה דומה לסוכה, וב"ה מכשירים.
