הקב"ה מזווג זיווגים
וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וְגוֹ' מֵה' יָצָא הַדָּבָר לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ טוֹב (כד, נ).
הקב"ה מזווג זיווגים
מסופר על סולטאן (שליט) ישמעאלי מעיר איסטנבול, שאמר פעם להרב הראשי שבמדינתו, אתם היהודים אומרים שהקב"ה מזווג זיווגים, ואין ביכולת בשר ודם לעשות כן, אולם חושב אני שיש ביכולת בשר ודם לזווג זיווגים, ואף אני אוכל לעשות כן, אמר לו הרב: אם חושב אתה שתוכל לזווג זיווגים, אדרבה עשה זאת, אבל מבטיחך אני שלא תצליח בזה... אמר לו הסולטאן: מוכן אני לנסות, ובטוח אני שאצליח בכך.
לאחר מספר ימים פגש הסולטאן בנערה, ונתן מכתב בידה, אמר לה: שתמסור את המכתב לאחד משריו שעדיין לא נשא אשה, ותקבל ממנו מאה זוזים, הסולטאן כתב במכתב להשר: שהוא מצווה עליו לשאת את האשה שתמסור לו את המכתב, וכן שישלם לה מאה זוזים.
כשהלכה הנערה לביתו של השר, פגשה בדרכה אשה זקנה ועניה, אשר ביקשה מאתה נדבה כדי לקנות מיני מאכל להשביע את נפשה, נכמרו רחמיה על הזקנה, ונתנה לה את המכתב, ואמרה לה שתמסור זאת לשר פלוני, והוא יתן לה מאה זוזים, הזקנה שמחה מאוד, הלכה אל השר ומסרה לו את המכתב, השר קרא את המכתב, ומגודל פחדו שלא להפר הציווי של הסולטאן שלא יהא אחת דתו, ע"כ עשה כמצותו ונשא אותה זקנה לאשה.
לאחר זמן מועט עשה הסולטאן סעודה גדולה, והזמין את כל שריו, על השלחן היו מיני מתיקה ומגדים שונים, ואותו השר לקח מאכל פשוט ורך והניחו בכיס בגדו, התפלא הסולטאן על זאת, ושאל אותו: מדוע מניח אתה בכיסך מאכל פשוט כזה?! הלא על השולחן מונחים בשר ודגים וכל מיני מטעמים, ענה לו השר: יש לי אשה זקנה, ואין לה שיניים, לכן אני לוקח בשבילה, מאכל רך שתוכל לאכלה... התפלא הסולטאן: הרי שלחתי לך נערה צעירה?! אמר לו השר: אדוני הסולטאן, עשיתי ככל אשר ציויתני, ונשאתי לאשה את הזקנה אשר שלחת לי את המכתב בידה...
הסולטאן בירר את הענין, ותיכף ומיד ניגש להרב הראשי ואמר לו: משה אמת ותורתו אמת, רק הקב"ה יכול לזווג זיווגים.
