הכנעה פארן אויבערשטן ברענגט אמת'ע שמחה!
וַיֵּצֵּא יִּצְחָׂק לָׂשוח בַשָׂדֶה (כד, סג)
און יצחק איז ארויסגעגאנגען אין פעלד, זיך אויסצושמועסן מיטן אויבערשטן
דער הייליגער קדושת לוי זי"ע ערקלערט: געווענליך, ווען א מענטש איז זיך מכניע פאר א צווייטן, ברענגט דאס עצבות און צעבראכנקייט, ווייל ער קען דאך נישט טון וויאזוי ער וויל, ער מוז זיין אונטערטעניגט אונטער יענעם און אים נאכגיין. אבער ווען א מענטש איז זיך מכניע פארן אויבערשטן, ברענגט דאס בלויז שמחה, ווייל דער אויבערשטער איז דער מקור פון שמחה, דעריבער, ווען א מענטש באהעפט זיך צום שורש פון שמחה, איז ער זוכה צו א ליכטיגקייט פון 'ששון ושמחה'.
דאס איז מרומז אין דעם פסוק: "וַיֵּצֵּא יִּצְחָׂק" - ווען גייט ארויס די שמחה? וויאזוי איז מען זוכה צו שמחה? [דאס ווארט 'יצחק' איז א לשון פון שמחה], "לָׂשוח בַשָׂדֶה" – ווען מען איז זיך מכניע ("לשוח" איז א לשון פון 'זיך בוקן' און זיך אונטערבייגן), פאר די קדושה ("בשדה" איז מרמז אויף דעם שורש פון די קדושה), ווייל ווען מען איז זיך מכניע פאר די קדושה איז מען זוכה צו אמת'ע שמחה .
האדם לראות להמתיק הדינין בחסדים, ולהפוך כל הצרופים שמורים על בחי' גבורות שיהיה כמו שהם במקורם ושרשם, ודבר הגורם להמתקות כל הגבורות והדינים הוא על ידי בחינת ענוה ושפלות כמו שדברנו מזה בכמה מקומות. והנה יצחק מרמז על בחינת גבורות כידוע (זח"ג שב)., וזהו ויצא יצחק, היינו כשיצא ח"ו מדת הדין על העולם, העצה היעוצה לזה הוא לשוח, פירוש לשוח הוא מלשון השתחויה, היינו שיראה שיהיה לו בחינת שפלות וענוה באמת לשוח את עצמו, ואז יתהפך הצרוף יצ"א יצח"ק שמורה על בחינת דינים, על תבת שד"ה שהוא שדה הלבן (ע' שביעית פ"ב מ"א), בחינת לובן העליון מקור החסד והרחמים (ע' ע"ח ש"ו פ"א מ"ת, וע' זח"א כח,. ת"ז ת' ע' קכז,. מא"א מע' הל' סי' ו)', ששני תיבות יצ"א יצ"חק גימטריא שד"ה, וזהו בש"דה. יהי רצון שנזכה לבחינת ענוה ושפלות באמת שעי"ז יומתקו כל בחי' גבורות ודינים, יהי רצון שנזכה לזה אמן. - לה - כא כא קדושת לוי: ויצא יצחק לשוח בשדה (בראשית כד, סג). הכלל, הכנעה מביא עצבות שאין בידו לעשות כרצונו וכחפצו מחמת ההכנעה שמכניע את עצמו בפני חבירו, אך כשאדם עובד את הבורא ברוך הוא ומכניע את עצמו בפני הבורא ברוך הוא אז הוא דבוק עצמו במקור השמחה אז ממילא שורה עליו ששון ושמחה. וזהו מרומז בפסוק ויצא יצחק לשוח בשדה, רצה לומר אימתי יצא שמחה, כי יצחק לשון שמחה. ושוח, לשון הכנעה. בשדה, רצה לומר, כי שדה מכונה להקדושה וכשהכנעה הוא בפני הקדושה מזה יצא ששון ושמחה.
