הלכה למעשה המשך

איך פוטרת 'אהבת עולם'? כי יש בה מעין ברכת התורה: 'ותן בליבנו וכו' ללמוד וללמד' (רש"י ברכות יא ע"ב). ואע"ג שעיקר הברכה בברכה"ת היא הפתיחה והחתימה, ובאהבת עולם אין הפתיחה וחתימה על ענין התורה, מ"מ כיון שפותח ב'אהבת עולם אהבתנו' וחותם ב'הבוחר בעמו ישראל באהבה' הרי זו ברכת התורה ממש, שאין לך אהבה רבה ואהבת עולם יותר מנתינת התורה הקדושה... (ערוה"ש סימן מ"ז סט"ז, ועי' תורת חיים סי' מ"ז שנתקשה איך נפטרו כל השלש ברכות)

הניעור כל הלילה, האם יכול לברך ברכות השחר, "אלוקי נשמה", ו"המעביר שנה"?

אבל אם ממש אי אפשר לו להביא עצמו לידי חיוב, וגם אין לו ממי לשמוע, יכול לברכן בעצמו, כפשטות דברי הרמ"א, וכן הוא על פי קבלה ( עי’ כל המ"מ בפסק"ת הע’ )160.

עד איזה שעה יכולים לברך ברכות השחר?

לכתחילה יברך עד סוף שעה רביעית שביום, ולפחות עד חצות, ובדיעבד יכול לאומרם אפילו בלילה עד שעת השינה, חוץ מברכת 'המעביר שינה’ שבלילה אם אפילו רק חוטפתו שינה שוב אינו יכול לאומרה ( משנ"ב סי’ נב סק"י) (ובמקו"ח (ד"ה הג"ה ומ"מ) כתב שרק עד תפילת ערבית). ללימודו, לא יצא ידי ברכתו, לכן אין מפסיקים אלא אומרים תיכף פסוקי 'ברכת כהנים’, משנת 'אלו דברים’, וברייתא ד’אלו דברים שאדם אוכל'. ( מקרא, משנה, גמרא) (משנ"ב סי’ מז סקי"ט, וע"ש מה הדין בדיעבד).

אולם יש לדעת שאם אינו מבין או אינו מכוין מה שאומר, כתבו פוסקים שאינו נחשב 'לימוד’ (מג"א סי’ נ סק"ב, ועי’ שועה"ר הל’ ת"ת פ"ג הי"ג), על כן היה כ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק זי"ע מעורר כמה פעמים שצריך לכוין פירוש ברכת כהנים ואלו דברים, שאם לא כיוון לא יצא ידי חובתו לדעת הרבה פוסקים (רעד"ר עקב תשל"ג ע"ש, חורש"י חקת תשד"מ).

יכול לומר כל ברכות השחר אעפ"י שלא נתחייב בהן כיון שמברכים להקב"ה שברא צרכי העולם (רמ"א סי’ מו ס"ח).

אבל ברכת "אלוקי נשמה" ו"המעביר שינה" שהם מדברות על האדם עצמו בלשון יחיד, יש אומרים שלא יברכם מי שלא נתחייב בהם - כגון שהיה ניעור כל הלילה (א"ר סי’ מו סקי"ב, עי’ פמ"ג א"א סק"ב).

לכן לכתחילה יש לאדם להשתדל להביא עצמו לידי חיוב ע"י שינה כלשהו ( מג"א סוף סקי"ד), ואם לאו ישתדל לשמוע ברכות אלו מאדם אחר ויצא ידי חובתו בשמיעה (שע"ת סקי"ב, וכ"כ משנ"ב סקכ"ד). ( בשיעור שינה להתחייב ברכה כתבו הח"א וסידור הרב 'שתין נשמי’ - י"א שהוא כשלש דקות וי"א כחצי שעה, עי’ באה"ל ס"ד סט"ז, ועי’ ס’ דרך יציב עמ’ תל"ד דמשמע מרבינו זי"ע דאפי’ דקה אחת מהני) (גם השינה אחר התפילה מהני, אלא שיכוין שלא לפטור עצמו בברכת מחיה המתים כנ"ל).

[יש לציין שבסידור הרב משמע שברכת המעביר שינה מברך אף שלא ישן, ועי' בבירורים סוף ס' 'דרך יציב' שכתב לבאר דעתו בזה שמיקל בה יותר מ'אלוקי נשמה'.]

המסופק אם בירך ברכת התורה או לא, מה יעשה?

נחלקו הראשונים אם ברכת התורה חיובה "מן התורה" או שהיא כשאר ברכות המצוות ואינה אלא "דרבנן" (עי’ שאגת אריה סי’ כ"ד). וזה נוגע לגבי ‘ספק’, שאם הוא מן התורה חייב לחזור ולברך ( כמו בברכה"מ), ואם מדרבנן - הרי ספק ברכות להקל.

ומסקנת הרבה פוסקים שלא יברך מספק, אלא יבקש מאדם אחר שעדיין לא בירך שיוציאנו ידי חובתו. ואם אין לו ממי לשמוע, ילמוד מיד ולא יברך בעצמו (כ"ה עפ"י מסקנת המשנ"ב סי’ מז סק"א, שע"ת סק"א, תהל"ד סק"א), וכן מוכח דעת כ"ק אדמו"ר זי"ע בתשובה ( לקוטים סי' י"א).

החובה ללמוד מיד אחר ברכות התורה:

דעת רוב האחרונים שאם מפסיק בין ברכת התורה

* מדוע תיקנו פסוקי יברכך וגו' והמשנה של אלו דברים וכו', הלא בזמן הזה היה יכול להתיישב ללמוד מיד ולהגות בתורה כדרכו בסברות וקושיות ותירוצים, אלא שאם יתחיל ללמוד בדרך זה, מי יודע אם מה שלמד כאן בסברותיו - תורת אמת היא, ואם אינו אמת הלא ברכתו לבטלה... ע"כ תקנו שיאמר איזה פסוקים מן התורה ומשניות שזה בודאי תורה, ולאחמ"כ ילמוד מה שלבו חפץ... (רבינו זי"ע, חורש"י ויחי תשמ"ג) * מדוע דוקא ברכת כהנים? כתב בספה"ק תפארת שלמה (כי תצא): כל האיש הלומד תורה לשמה זוכה להשפיע לבני ישראל טובות וחסדים, וז"ש 'אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך' כי צריך להיות בחינת משפיע לזולתו... ולזה אחר ברכה"ת בכל יום אומרים תיכף ברכת כהנים יברכך וגו' כי זהו עיקר הלימוד. וכן שמענו בשם הרה"ק מוה' זושא זלה"ה כי