הלכה למעשה המשך
שיטת המחבר שעיקר מצות לימוד התורה היא באופן שיזכור מה שלומד, ובהרהור בלבד א"א לזכור כראוי כמבואר בעירובין נ"ד ע"א... והכותב דברי תורה ודאי זה גורם לו שיזכור מה שלומד, ולכן פסק המחבר (שם ס"ג) דצריך לברך על הכתיבה... (כ"ק מרן אדמו"ר זי"ע, מפי חדב"ן גאב"ד קרית הבעש"ט שליט"א).
האם מותר "לשמוע" דברי תורה לפני ברכה"ת, ומה הדין לשמוע מ’טעיפ’?
השומע דברי תורה מפי אחר חייב בברכת התורה, יש אומרים משום 'שומע כעונה’ (שע"ת סי’ מ"ז, תהל"ד סק"ב, וכן הורה רבינו זי"ע בשיעור חורש"י, ראה הליכות חיים עמ’ עב), ויש אומרים אפילו בלא דין שומע כעונה, שהרי כך הוא עיקר צורת הלימוד, שאחד אומר וחבירו או תלמידו שומע ( הגרשז"א הליכות שלמה פ"ו ה"ה).
ולשמוע שיעור מ’טעיפ’ וכדומה יש מקום להקל, שזה בגדר הרהור (וכ"כ הגאון דומ"ץ דקה"ק בוויליאמסבורג שליט"א בשו"ת דברי אור ח"ד סי’ ח’ שהשמיעה בטעי"פ נחשב הרהור, ומי שלא אמר פסוקי ברכת כהנים וכו’, אינו יוצא בכך חובת לימוד).
קראוהו לעלות לתורה קודם שבירך לעצמו ברכת התורה, האם יכול לברך אח"כ?
כיון שמברך כשעולה לתורה ברכת 'אשר בחר בנו’, שוב אינו צריך לברך לעצמו אחר הקריאה אלא ברכת 'לעסוק בדברי תורה’ ו’הערב נא’ ( מחבר ומשנ"ב סי’ קלט ס"ט, ומהני לו ברכת אשר בחר שיוכל לומר הקריאה ביחד עם הבעל קורא. וכתב בכף החיים (שם סקמ"ז) שנכון שיכוין בעת ברכת אשר בחר שהוא על הלימוד של כל היום).
אבל כתב הפרי מגדים ( סי’ מז מ"ז סק"י) שאם יש לו שהות, אזי בדרך כשעולה לתורה יברך לעצמו "לעסוק בדברי תורה" "והערב נא" - ואח"כ כשנעמד אצל הספר תורה יברך ברכה השלישית שהיא "אשר בחר".
המגיע לבית הכנסת בשעה שמתחילים לקרות המגילה, האם יכול לשמוע קודם ברכת התורה?
כ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק זי"ע כתב בתשובה, שיכוין שאינו רוצה לצאת ידי מצות תלמוד תורה אלא מצות קריאת המגילה. דהואיל ומצוות צריכות כוונה א"כ כשמכוין לקריאת המגילה אינו מקיים מצות ת"ת (שו"ת דברי יציב או"ח סי’ ע"ש).
