הצלחה

פרק א

טבע האדם שהוא רוצה להצליח בחיים, ומפחד מאוד להיות לא יוצלח – שלימזל, עושה כל מה שביכלתו לא להגיע למקום זה, אם הוא בעבודתו הרוחנית, אם זה בעבודה הגשמית, תחושת לא יוצלח הנחקק בנפש עלול לייאש את האדם מלהתקדם בחיים ולעשות המוטל עליו.

הצלחה

אמנם יתכן שחוסר ידיעת משמעות 'הצלחה' עומד לו לרועץ, ועובד בכיון הלא נכון, מייסר עצמו לריק על לא עול בכפו על מר גורלו שנכנס לקהילת הלא יוצלחים, ומביט בקנאה על אלו ששפר גורלם להמנות על אלו החיים בעולם ההצלחות.

גם אלו ששפר גורלם לחיות בעולם ההצלחות, באם מחוסרים ידיעה מהו הצלחה אמיתית, יתכן שרודפים הם לקבל קצת סיפוק ושמחת חיים מדומה, המשאיר את האדם לאחר זמן ריק מתוכן, ורדיפה אחר עוד ריגוש ועוד חויה רגעית המכסים על הצלחה אמיתית הנותנת לאדם תענוג וסיפוק וחיות פנימי. ועל כן על האדם לברר לעצמו מהו 'הצלחה' בכלל, ומהו הקנה מידה שבה נמדד נקודת הצלחתו הפרטית, ומה נחשב להעדר ההצלחה.

אנא ה' הצליחה נא

שורש לשון הצלחה בלשון הקודש הוא מלשון צלח שהגיע למקומו מבלי עיכוב, "צלח את הנהר", "דרך רשעים צלחה", "ותצלח עליו רוח ה'". היינו, שרצונו הפנימי והכוחות שהשקיע ברוחניות או בגשמיות באים לידי ביטוי בעולם המעשה, ורואה נגד עיניו פרי עמלו נגד עיניו, מהכח אל הפועל.

פרק א

הגדרת מושג הצלחה אמור ליישב דעתו של האדם, כי הפעולה לא בהכרח את התוצאה, ואין התוצאה מעידה על חכמתו ומעשיו של האדם, מכיון שהתוצאה היא רק ביד הקב"ה, ואינו תלוי במעשה האדם, על כן גם באם אינו מצליח בחיי המעשה אינו מורה על מהות נפשו של האדם. על כן אנו אומרים בהלל "אנא ה' הצליחה נא". כי אין ההצלחה מנת חלקו של הנברא, כי אם של הקב"ה בכבודו ובעצמו.

לא עליך המלאכה לגמור

יתכן שני תלמידי חכמים המופלגים בתורה עם כשרונות נעלים, וכן ניחנו בכושר הסברה מעולה, ואחד מהם מאריך ימים על ממלכתו, אם כראש ישיבה או כרב וכדו', והשני מתגלגל ממקום למקום ואין מלכותו צלחה. ועל זה נאמר 'אפילו ספר תורה שבהיכל צריך מזל'.

וכן בגשמיות רואים אנו שני בעלי עסק השווים בחכמתם ועושים אותם פעולות להצלחת עסקיהם, ואחד מצליח והשני לא, ובהכרח שהתוצאה של עמלם אינו משקף ערך נפשם וכשרונתם, ואין ההצלחה תלוי בהם כלל, כי אם בידי הקב"ה, שהוא המצליח דרכו של איש.

אמור האדם לעשות חשבון פשוט באם היה מצליח בעסקו אזי היה שמח מכל תחבולתיו להתעשר, הרי גם אם לא עלה יפה בפועל ממש להתעשר הרי שסיפוקו מהרעיון שעלה במוחו אמור להביא לו סיפוק דוגמת חבירו שכן הצליח, כי בזה משתווה אליו, והתוצאה בפועל אינו תלוי בו. ובל יפול נפשו שהוא לא יוצלח וביש מזל, כי 'לא עליך המלאכה לגמור' (אבות ב טז) .

וכן הוא בתורה ועבודת ה' נקודת הצלחתו נמדד בעמל והיגיעה בהם ולא בתוצאה, היינו כמה דפים זוכר בעל פה וכמה מונח עומקי הסוגיא בראשו, כנאמר אין הקב"ה מונה דפים אלא שעות, גם רמת לימודו אינו נמדד אם הצליח למצוא משרה תורנית זו או אחרת.

הערות וציונים

הצלחה רוחנית

ונפרט יותר נקודה זו ברוחניות ובגשמיות. המושג הצלחה בתורה ועבודה, פסולה היא, ומושללת היא מהיסוד, ואינם יכולים ללכת יחדיו עם דבקות בבורא, כאשר אדם עסוק בתורה ועבודה בכדי להצליח הרי שהעיקר נקודתו להצליח בחיים, לבנות לו קרירה ומעמד, ודומה זה לשאר הצלחות גשמיים, כי אינו רואה נגד עיניו התכלית והמטרה שבה.

הנשמה לא ירדה מרום מעלתה להתלבש בנפש בהמית וגוף גשמי בכדי להצליח בחיים, לא בתורה ולא בעבודה, כי אם להדבק בהקב"ה על ידי עבודה תמה בלימוד התורה וקיום מצוותיה, וכל זה כדי לחיות ביחוד עם הקב"ה כאן בעולם הגשמי, והם הכלים שעל ידם נדבק להקב"ה, וכמו כן להפוך את החושך של עולם הגשמי באור אלוקי על ידי התורה והמצוות, וכנאמר 'ואני לא נבראתי אלא לשמש את קוני'.

הדרך לגדלות אמיתית

כמו כן אינו אמור לצמוח גדול הדור, ואינו אמור לעשות כל מה שביכלתו להתמנות לרב, כי אין זה המוטל עליו, ההצלחה בחיי המעשה הוא ביד ה' הבוחר תכליתה ויעודה של כל נשמה במקומה הנכון. יתר על כן, אף אחד מגדולי הצדיקים בישראל לא עמל משך חייו לצמוח גדול או צדיק הדור, כי אם חיפשו בכל כוחם ויכולתם רק לעשות רצון קונם באמת ובתמים, ולא עמדו אם קנה מידה לראות אם נתקרבו כבר לדרגת צדיק או תלמיד חכם מופלג , גם ראו בתפקידם כמנהיגי הדור חלק מרצון ה' להנהיג את ישראל, מתוך ויתור על עליה במדרגתם, ולא כהצלחה אישית.

הצלחה רוחנית התלויה ביד האדם היא הפעולה ולא התוצאה, כאשר איש הישראלי משתדל ללמוד ולהתפלל ולהדבק בהקב"ה כפי יכולתו, גם אם לא ניחן בכח הזכרון אינו נופל ברוחו, כי יודע נאמנה שאין זה תפקידו להצליח, וכן משער בנפשו כמה כוחות נפש יש לו לשבת וללמוד ומוסיף עליהם כפי יכלתו,

הערות וציונים

פרק א עושה כל הנדרש להתבונן בתפילה ולעורר את לבו באהבה ויראה, ומכאן והילך לא אכפת לו אם היה תפילתו מוצלחת או לא, במילים אחרות, לגביו נקודת ההצלחה אם עשה המוטל עליו, והצלחה בעולם המעשה הוא ביד ה', ובהכרח שגם אינו מודד הצלחתו ביחס לאחרים.

שאיפה טהורה

נכון שצריך אדם להציב לפניו יעדים, לגמור מסכתות וכדו', ומסלולי לימוד בש"ס ופוסקים, וכן להגביר את השאיפות לגדלות בתורה, אבל יראה זאת רק כאמצעי, כלי לנפש הבהמית להתקדם בלימודו, ולא כמטרה בפני עצמה, וכאשר רואה שאין השאיפה עולה בקנה אחד עם המציאות בל יפול ברוחו, כי הוא את שלו עשה. משל למה הדבר דומה, לשעון האמור לשמש את האדם כדי לכלכל סדר יומו, אמנם אינו אמור לחיות עבור השעון, כי אינו אלא כלי עזר.

וכל אשר יעשה יצליח

גם בעיסוקו בעולם הגשמי, עליו להשתדל לעשות הכל שהעסק יעלה יפה, להתייעץ אם אנשים הנכונים, ובל יתעצל מלעשות המוטל עליו, וגם במקרה של הפסד אינו מאבד את ערכו העצמי.

גם בשאר הלכי חייו אמור להשתמש עם הקנה מידה הנכונה של הצלחה, כאשר רואה שאחד מבניו אינו מצליח בלימודו אינו נופל לעצבות רוח, ילדיו לא נועדו להיות חלק מהצלחתו בחיים, אין הם אלא כפקדונות שניתן לו מן השמים, על כן עושה כל מה שבידו להועיל להם לעלות על דרך המלך, וממשיך לחיות בשמחת חיים ובדבקות בקונו.

גם דעתו אינה נחלשת כאשר רואה שידוכים המוצלחים שעושה חבירו, יודע הוא כי כל מה שנקרא מוצלח, אינו אלא הבל ורעות רוח, ולא כל מה שנראה נוצץ מבחוץ אמור להוריד ערכו העצמי, נגד עיניו עומד רק טובת בניו ובנותיו שיקבלו את זיווגם המתאים להם, ואינו נופל בפח יוקשים של עולם ההצלחות המדומה.

כללו של דבר אדם העושה המוטל עליו אם בלימוד התורה אם בעסק הפרנסה ובשאר הלכי חייו להצלחה ייחשב, גם אם לא מעלה במצודתו כלום, כי הוא את שלו עשה, והשאר יצפה לישועת ה'.

"מצליח דרכי"

יסוד זה רואים אנו בתורה הק', תורת אמת תורת חיים, הקובעת מהות ההצלחה, ועל פיה אנו צריכים להתאים רגשותינו ומחשבתינו.

הגר"א מווילנא ורבי צדוק הכהן מלובלין מלמדים אותנו כלל גדול בתורה, כי משמעותה של כל תיבה בלשון הקודש מושרשת היא בפרשה הראשונה שהיא מוזכרת. המקום הראשון בתורה שמוזכר בה תיבת 'הצלחה', הוא בפרשת חיי שרה, כאשר אליעזר עבד אברהם הולך לחפש שידוך ליצחק בן אדונו אברהם, כנאמר (בראשית כד מב) "אם ישך נא מצליח דרכי אשר אנכי הלך עליה".

קשה זיווגו של אדם

ולא בכדי נכתבה ראשונה בתורה בפרשת זיווגו של יצחק, הגם שכל דבר הוא ביד ה' 'שהוא עושה ויעשה לכל המעשים', מכל מקום ניכר יותר לעינינו השגחתו הפרטית בזיווגו של אדם, כדברי המדרש תנחומא (כי תשא פרק ה) שלאחר בריאת העולם עיסוקו של הקב"ה לזווג זיווגים . היינו, שדבר זה אינו כלל ביד האדם, ועל כן אינו מלובש כל כך בדרכי הטבע, וכן איתא בגמרא (סנהדרין כב.) 'קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף', וכי יש דבר הקשה להקב"ה הבורא הכל יש מאין, אלא הכוונה שדבר זה אינו מלובש בטבע שעל ידם מנהיג הקב"ה את עולמו, ועל כן ניכר בהם יותר יד ה'.

זיווגו של האדם הוא הדבר הכי נחוץ להצלחת האדם במשך חייו עלי אדמות, עמה אמור לחלוק יחד כל חייו, חוסר הצלחה בענין זה עלול לשנות את חייו מהקצה אל הקצה, וראה זה פלא דווקא בענין נעלה זה השתדלותו של האדם היא כמעט אפסית, ואמור להשליך את יהבו על ה', וה' הוא המצליח דרכו, על האדם לעשות המוטל עליו, לברר אם זה זיווגו המתאים, אמנם ההצלחה היא מן השמים, כנאמר "מצליח דרכי".

מעשה אבות סימן לבנים

יראה כן מהשידוך הראשון שנכתב בתורה. יצחק אבינו בנו יחידו של אברהם אבינו נולד כאשר אברהם אביו בן מאה שנה, אמור הוא להמשיך מורשת אביו

הערות וציונים

פרק א בהפצת האמונה עלי תבל, וכן להמשיך שושלת היוחסין בבנין עם ישראל, לכאורה אמור הוא להתעסק במו ידיו בזיווגו דוגמת אביו ובנו יעקב, או לכל הפחות על אברהם אבינו היה מוטל להתעסק בענין גורלי זה, עם כל זאת אברהם אבינו מושך ידו מעסק זיווגו של בנו יחידו, ומוסר זאת לאליעזר עבדו הנאמן.

שמא תאמר שאברהם אבינו היה זקן ובא בימים, והיה קשה עליו טלטולי הדרכים מבאר שבע עד ארם נהריים, זה אינו, מלבד זאת שלא היה מתעצל בענין נחוץ כל כך, הרי לאליעזר עבדו קפצה הדרך בזכותו, ועל אחת כמה וכמה שהדרך היתה קופצת לו. אלא מסר ענין זה להקב"ה, ומכל מקום לא פטר עצמו מענין ההשתדלות ומסר שליחות זו לאליעזר.

גם אליעזר עבדו הנאמן שנבחר למשימה כבירה זו אמור היה לבוא לארם נהריים ולחקור ולדרוש בין יושבי המקום מי הם המשפחות המיוחסות בעיר זו, ומי היא הכלה כלילת המעלות המתאימה ליצחק אבינו, והנה לא זו בלבד שאליעזר עבד אברהם אינו הולך לחקור ולדרוש בין יושבי המקום, אלא אינו עושה המנימום עבור זה, כי אם נעמד על עין המים ועושה לעצמו סימן מי היא המיועדת ליצחק, ומבקש מהקב"ה שיצליח דרכו, גם הוא מוסר שליחותו על הקב"ה, וגם הוא אינו פוטר עצמו לגמרי כי אם עושה לעצמו סימן כל שהוא, ואכן הקב"ה מראה לו סימן שרבקה היא זו המיועדת ליצחק אבינו.

מכאן אנו למדים כי שורש ומהות ההצלחה שנכתב בזיווגו של יצחק נתונה היא רק ביד ה', ואינו תלוי ביד האדם, ולו בדבר הכי הכרחי לחיי האדם בבחירת בת זוגו, ועל כן שורש תיבת הצלחה נכתבה בפרשה זו.

שידוך מן השמים

כיון שנגענו על קצה המזלג בשורש מושג הצלחה שנכתבה בענין הזיווג, נרחיב בו קצת את הדיבור. לאמיתו של דבר לא יתכן לבחור זיווג בכוחות עצמו, גם השכל האנושי אינו יכול לשמש ככלי מועיל לברר את מקחו, שהרי רוב הדברים הכי נחוצים לשלימות הזיווג אינו ניתן לברר בכח אנושי, כי אם המעט, וגם הם לדברים צדדים ושוליים יחשבו.

לדוגמא, אחד המחפש זיווג לבתו כלילת המעלות, וחוקר ודורש על טיבו של הבחור, מידת היראת שמים שבו, וכן רמת כשרונתיו וחשקו בתורה, ובשאר מידות ודרך ארץ, עושה כל מה שביכלתו לקבל תמונה נכונה על המיועד להיות חתנו, ואכן שומע מכל הצדדים שלפניו עומד בחור כליל המעלות, אתרוג נקי בלי שום פגם כלל, ואץ לו הדרך לסגור את השידוך במהרה פן יקדימנו אחר, אמנם ברגע אחרון פוגש הוא ביהודי בעל רוח הקודש אמיתי המגלה לפניו שעל בחור זה נגזר מן השמים קיצור ימים, או שאינו רואה המשך דורות מזיווג זה וכדו', ללא שום ספק ימשוך תיכף את ידו מהצעה זו, למרות כל מעלתיו של הבחור, שכל אלו נחשבים כענינים צדדים לעצם הזיווג.

מושיב יחידים ביתה

הרי שרוב הדברים הנחוצים ביותר להצלחת הזיווג אינו תלוי בידו, כי אם הדברים הפעוטים שאינו מפריע בדרך כלל לעצם הזיווג. על כן עמוד והתבונן באם הדברים הקרטיים ביותר אמור אתה לסמוך על הקב"ה, עם כן סמוך לגמרי עליו ית', אין זה אומר שאינך צריך לעשות את השתדלות הנכונה, מכל מקום ידוע תדע שהזיווג אינו בשליטתך, והנך אלא כעומד מן הצד, וכמו כן אל יתייסר איש לאחר שעשה שידוך לאחד מילידיו שהוא אשם בהטלת בנו יקירו בפח יוקשים, כי אין אנו יודעים כלל החשבונות בענין זה.

ועל יוציא את עצמו מהכלל גם השידוך שלו הוא מן השמים, וכדברי המהר"ל )באר הגולה – באר הרביעי( שכוונת חז"ל שהקב"ה מזווג זיווגים הכוונה גם על זיווגים הקיימים שאינם יכולים להתקיים בדרך הטבע כי אם ביד ה' . אזי למרות כל החסרונות שהוא רואה בבת זוגו ידע נאמנה שרק עימה היה יכול לצלוח את חייו כראוי כשליחות הניתן לו מן השמים.

בעצם כל חיי האדם הוא נקודת הזיווג, כפי שאנו אומרים בכל יום לשם יחוד קוב"ה ושכינתא, ועל כן כל חיי האדם תלויים ביד הקב"ה, אמור לעשות המוטל עליו, אמנם ההצלחה היא ביד ה'.

הערות וציונים

פרק ב

פרק ב

כיון שעסוקים אנו בעניני הצלחה נרחיב בה הדיבור ליישב דעתו של האדם, ולהפיג מאיתו נמיכות רוח אשר לא זכה להיכנס לעולם ההצלחות המדומה.

עולם הצלחות

עולם ההצלחות נוצץ מאוד, ומטריד דעתם ונפשם של רוב בני אדם, כל אחד חפץ לקבל כרטיס הזהב לעולם ההצלחות, שם מסתובבים אנשים המוצלחים, בדרך כלל דעתם של אלו נשמע ברמה בכל קבוצה המתגודדת בבית הכנסת, מוקפים הם עם חברים מכל צד, על פי רוב זכו גם לשתי שולחנות, הם אלו העושים שידוכים מוצלחים עם המשפחות המיוחסות בישראל, מפעם לפעם נראה דמותם במסיבות פאר שעושים רק לאנשי סגולה שנבחרו בקפידה, ועל פניהם נסוך קורת רוח וחיוך מיוחד שניתן רק לאנשי הגן עדן, אצלם אין בדרך כלל בעיות שלום בית או העדר נחת מילדיהם, וחייהם הם כמישור, שאר אנשים חשים מושפלים כנגדם, כזבוב נגד הארי.

קנאה סמויה מקננת בליבו לאנשי הצלחה, כי אצלו הכל להיפך, בנפשו יביא לחמו, בפני כורח הסיבות נאלץ לעבוד בעבודה בזויה שאינו מכבדת אותו יתר על המידה, גם אינו בולט בכשרונתיו, עם כבר עלה איזה שהוא דבר חכמה במוחו צריך להגביר את קולו בכדי שחבריו ישמעו את דבריו, ובל יחשבו אותו לשוטה העיר, גם בהגיע את דודים בעונת השידוכים לצאציו היקרים, טופח על פניו מעמדו הנחות, בשמוע בזה אחר זה תשובות מתחמקות של השדכנים, שהצד השוה שבהם, 'לא', עם אלף רבתי, ומסתובבים עם חלישות הדעת וכאב לב על מר גורלם.

למה תתראו

לכל יהודי מגיע כל טוב שבעולם, שהרי בשבילו נברא העולם, ולא באנו בשורות הבאות לחזק אותו מר לב שלכל אחד יש בעיות אחרות שאינו נראה לעין, כי צרת רבים נחמת טפשים, וכמו כן לא באנו לומר שאי אפשר לקבל בזה העולם כל שפע ברכת השם, כי יהודי הוא בן של מלך וכל טוב שבעולם מגיע לו ביושר, כי אם באנו להכניס בגבולות הנכונים צורת חייו של היהודי הנאמן להקב"ה. כמו כן אין מטרתינו להכליל את כל אחד המצליח בחיים, כי אם באנו להסיר את המסכה המזויפת הנקרא עולם ההצלחות, שרק מרחוק נראה כנוצץ, וכל כמה שמתקרבים אל עולם זה רואים שהם נודות נפוחים, ואין בהם כלום, נטולים הם משמחת חיים, ויתכן ביניהם כאלו המנסים בכל כוחם שלכל הפחות כלפי חוץ יעשו רושם טוב, למען יעלה קרנם בעיני בני אדם, ומשתמשים עם המסכה הנקרא עולם ההצלחות להסתיר את החלל הריק בפנימיות נפשם.

כלל זה נקוט בידך שאדם המדבר מעצמו יתר על המידה, או שמפגין כלפי חוץ רום ערכו ומעלתו, בידוע שהוא מחוסר חיות פנימית ובלבו חלל ריק, ועל כן מנסה לשאוב קצת סיפוק ושמחת חיים מהזולת, נפשו מתמלא תענוג כאשר אחרים מחשיבים אותו, כי חסר לו ערך עצמי אם ברוחניות אם בגשמיות, היסוד של עולם הצלחות המדומה הוא שמודד עצמו עם הזולת, זהו סימן מובהק לנטול חיים פנימים וסיפוק עצמי, והחסר בערך עצמי, ועל כן טרם חפץ האדם להיכנס לעולם זה יעשה חשבון בנפשו אם חפץ הוא בחיים כאלו, להיות נצרך אל הבריות, ולקבל מהם מזון שלוש סעודת כדי קיומו .

ערך עצמי

הצלחה אמיתית בחיים הוא כאשר לאדם יש ערך עצמי, אינו מודד הצלחותיו כלל עם השני ובפרט עם עולם ההצלחות, אלא שמח בחלקו, שואב חיותו

הערות וציונים

פרק ב מעבודת קונו בינו לבין עצמו, מתנהג בטבעיות ומחפש חברים אמיתיים שאינו צריך להתאמץ יתר על המידה להראות רוב עושרו וכשרנותיו, שלם הוא עם עצמו וחי חיים פנימיים, רואה נחת מהשידוכים שעשה הקב"ה לבניו, ושם דגש על העיקר שצאציו חיים באהבה ואחוה ושלום ורעות, ולא על הטפל שכל הרחוב ידבר מהשידוך המוצלח שעשה, יודע הוא בעומק נפשו ששמחת חיים לא קונים ממעמד נכבד ורוב חברים, כי אם כאשר יש נקודה פנימית בינו לבין קונו, מנסה לעשות כל מה שביכלתו הן בעניניו הרוחניים והן בעניניו הגשמיים ועיניו לשמים שיצליח ה' דרכו.

א מה שאנו רגילים לקרוא הצלחה, היא רק ביחס אל אחרים, ואינה מורה על הצלחה אמיתית, שהרי אחד שמרוויח מליוני דולרים בשנה מסתכל על זה שמרוויח כמה אלפי דולרים בשנה, כלא יוצלח, הגם שהלא שמח בחלקו ומרגיש שהצליח בהעדר מושגים גדולים יותר, הרי שכל מהות ההצלחה היא לפי ערך. ב וכבר נשאל רבי גדליה נדל מתלמידי החזון איש, מהו הדרך לצמוח תלמיד חכם. וענה, לומדים ולומדים וביום אחד מוצא את עצמו תלמיד חכם. פירוש אם אחד ילמד כדי להיות תלמיד חכם לא יצליח, אלא כאשר אדם לומד לשם לימוד הרי שמוצא את עצמו תלמיד חכם, באופן של מציאה הבא בהיסח הדעת. ג לשון המדרש: מטרונה אחת שאלה את רבי יוסי בר חלפתא לכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו אמר לה לששה ימים שנאמר (שמות כ) כי ששת ימים עשה ה' אמרה לו ומן אותו שעה מה עושה בכל יום אמר לה מזווג זיווגים ומעשיר לזה ומוריש. ד ראה לשונו: ועל זה אמר שהוא מזווג זיווגים, וביאור ענין זה כי כמו שהש"י היה מזווג את חוה לאדם, כך הוא מזווג בכל יום את זיווג איש עם אשתו, וכל זיווג הוא מעשה חדש שאינו כמו בריאת האדם עצמו, כי הבריאה בודאי אינו נחשב דבר חדש כי העולם כמנהגו נוהג ואין חדש. אבל מה שמחבר את האדם הפרטי זה לאשה פרטית זאת, הוא בודאי דבר חדש, שהרי צריך לחבר לכל אחד ואחד זיווג מיוחד כפי מה שראוי החבור ביחד. ה כיון בעולם הצלחות אנו עסוקים נוסיף קצת נופך להמעיט את חלישות הדעת העוטף את האדם כאשר הוא מעלעל בחוברות היוצאים בסוף השבוע עם תמונות מרהיבות של בעלי הצלחה, רואה הוא מסיבות ומעמדים המתקיימים ברחבי תבל, ומרגיש שכל העולם מלא חיות, ורק הוא יושב לו מצטנף בפינתו, ואין הוא מאלו ששפר גורלם להימצא בכל אירועים אלו, שרק בעלי כרטיסים של עולם ההצלחות נהנים מהם. מלבד שלא זה אמור להיות אוות נפשו של איש הישראלי וכנ"ל, הרי שגם זה חלישות הדעת מיותרת. בזמנינו אנו מפאת התפשטות יכולת הטכנולגיה, הרי שבעצם כל העולם משמש ככפר גלובלי קטן, כמו כן נתרבו ב"ה קהילות הקודש ושאר מעמדים נכבדים, לאמיתן של דברים אין כל קהילה עושה כל שבוע מעמד מרשים המעורר התפעלות, כי אם אחת לשנה, אלא מפני שרבו ב"ה קהילות הקודש הרי שבשבוע אחד יתכן כעשרים או שלושים מעמדים כאלו הבאים ומתקבצים לפונדק אחד באחד מגליונות אלו, על כן תנוח דעתם של אלו, שהרי גם לו יש איזה שהיא מסיבה אחת בשנה, ואינו שונה מכולם.