החילוק בין גמליו של אברהם אבינו לבין חמורו של רבי פנחס בן יאיר
החילוק בין גמליו של אברהם אבינו לבין חמורו של רבי פנחס בן יאיר
בפרשתנו כתוב, ויבוא האיש הביתה ויפתח הגמלים( .בראשית כ"ד, ל"ב) פירש רש"י" :ויפתח - התיר זמם שלהם, שהיה סותם את פיהם שלא ירעו בדרך בשדות אחרים."
ובספר מרפסין איגרי בפרשתנו, הקשו, וז"ל: הלא "בהמתן של צדיקים - אין הקב"ה מביא תקלה על ידן," כמבואר במסכת גיטין (ז,' ע"א) וכי גמליו של אברהם אבינו היו פחותים מחמורו של רבי פנחס בן יאיר, עליו סיפרו חז"ל במסכת חולין (ז,' ע"א,) שלא רצה לאכול פירות בלתי מעושרים. מדוע, אם כן, הוצרך אברהם לזמום את גמליו שלא ירעו בשדות אחרים? , עכ"ל.
א) ראשית יש לציין שתמיה זאת תמהו במדרש רבה בפרשתנו (בראשית פרק ס' סימן ח,)' וז"ל המדרש: ויבוא האיש הביתה וגו,' התיר זמומיהם, ר' הונא ור' ירמיה שאל לר' חייא בר רבה לא היו גמליו של אברהם אבינו דומים לחמורו של ר' פנחס בן יאיר, וכו,' עכ"ל המדרש.
ב) שהיא תמיה קיימת, ודעת ר' הונא ור' ירמיה ש"ויפתח" קאי על קשרי האוכף, ולא על זמומיהם, עכ"ד. ולפי זה לא קשה מידי.
ג) דהיכא דקביע היזקא בעוברו בין השדות לא שייך הא דחמורו של ר' פנחס בן יאיר.
ד) הנס. עכ"ד.
וכעין זה ביאר בספר מרפסין איגרי בפרשתנו, הג"ר ח. צ. פרבשטיין שליט"א, וז"ל: אכן הקב"ה מונע תקלה אפילו מבהמתן של צדיקים, ובכל זאת אברהם העדיף לזמום את גמליו. שהרי זה ודאי שהנהגה כזאת של בהמות הנמנעות מלאכול את מה שלפניהם רק בגלל שבעליהן צדיק, היא הנהגה של נס, ואין זה מדרך הטבע. וכבר הורו לנו חכמינו" :מי שנעשה לו נס מנכין לו מזכויותיו." לכך אברהם, אף שידע כי גם אם לא יזמום את גמליו הוא לא יכשל באיסור גזל, כי הקב"ה שומר ומונע מהצדיקים תקלה, לא רצה אברהם להשתמש במעשי ניסים ולהפסיד מזכויותיו, ולכך זמם את גמליו כדי שלא ירעו בשדות זרים ויכשל בגזל, ולא יצטרך להגיע להנהגה ניסית. עכ"ל.
ה) עוד תירצו בספר מרפסין איגרי בפרשתנו, בשם מרן הגר"ח קנייבסקי זצ"ל, וז"ל: אברהם זמם את גמליו משום מראית העין, שכן האנשים הרואים את גמליו של אברהם המתהלכים ללא זמם, חושבים שאף הם נהנים מן הגזל, שהרי אינם יודעים שגמלים אלו יודעים להבחין בין דבר גזול לדבר הפקר. עכ"ל.
ו) עוד תירצו שם בשם הגרח"פ שיינברג זצ"ל, וז"ל: יש לחלק בין איסור גזל, לבין איסור אכילה של דבר שאסור בחפצא, וזאת על פי דברי התוספות במסכת גיטין (שם, ד"ה השתא) שהביא מכמה מקומות בש"ס שמצאנו תנאים ואמוראים שנכשלו בעצמם באיסורים חמורים, כמו רבי ישמעאל שקרא בשבת לאור הנר והיטה את הנר, וכן יהודה בן והנה בפירוש מתנות כהונה שם, הביא בשם הרמב"ן, ובפירוש עץ יוסף שם, הביא לתרץ בשם הרא"ם, עוד תירץ שם (בשם היפ"ת ונזה"ק) שאין סומכין על טבאי שהרג עד זומם בטעות, וכן רבי ירמיה בר אבא שאכל קודם הבדלה. ולכך מסייגים תוספות את הכלל של "בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידיהם" רק לאיסורי אכילה, שגנאי הוא לצדיק שאוכל דבר איסור. אך בשאר איסורים גם הצדיקים יכולים להיכשל.
זאת ועוד, שגם באיסורי אכילה, הגנאי הוא לאכול דבר שאיסורו הוא בחפצא כמו טבל, ערלה וכדומה. אך אכילת דבר מותר בשעת איסור, אין בזה כל כך גנאי, ואין הקב"ה מונע תקלה כזו מהצדיקים.
לפי זה, אילו אברהם אבינו לא היה זומם את פיותיהם של גמליו, היו הם רועים בשדות זרים ונכשלים באיסור גזל. והואיל ואיסור גזל אינו איסור בגוף הפירות, שכן הבעלים מותרים באכילתם, שוב על כגון זה לא נאמר שאין הקב"ה מביא תקלה לבהמתן של צדיקים, ולכך היה סותם פיות גמליו כדי שלא ירעו בדרך( .וכן תירץ שם גם הרב ב. ז'ק שליט"א)
ז) עוד כתב שם לתרץ הגאון רבי צבי קריזר שליט"א, וז"ל: בפירוש "מהרז"ו" על מדרש רבה( ,בראשית פרק ס' סימן ח)' חילק בין בהמה שהצדיק רוכב עליה, לבין בהמה שהצדיק אינו רוכב עליה. חמורו של רבי פנחס בן יאיר היה החמור שעליו רכב התנא הקדוש, והיה מחובר לצדיק באופן בלתי אמצעי. עליו נאמר שאין הקב"ה מביא תקלה לבהמותיהן של הצדיקים. מה שאין כן גמליו של אברהם, אף שהם שייכים לצדיק, אך כיון שאין הם מחוברים לצדיק באופן ישיר, בהם אין הקב"ה עושה את הנס לשמור אותם מתקלה.
ח) עוד תירץ שם הרב א. י. קנובליך שליט"א, וז"ל: רש"י (פסוק י)' פירש, שהיו גמליו של אברהם ניכרים משאר גמלים מפני הזמם שנמצא על פיהם, ועל פי הזמם כל אחד ידע שאלו הם גמליו של אברהם. ויתכן שזו היתה סיבה נוספת שאברהם רצה לזמום את גמליו, אף שידע שגם ללא הזמם לא ירעו גמליו בשדות זרים, שהרי אין הקב"ה מביא תקלה על יד בהמתן של צדיקים. בכל אופן רצה שכל העולם יראה וידע שהוא מקפיד על גזל ויתקדש שם שמים ברבים. עכ"ל.
ט) מצאתי בס"ד לתרץ שיתכן וכל מעלתו של רבי פנחס בן יאיר היתה רק בארץ ישראל, שקדושתה ומעלותיה משפיעות על הבהמות של הצדיקים שלא יהנו מדבר איסור. אבל בחוץ לארץ אין הבהמות יכולות להגיע לדרגה גבוהה זו להיזהר ממאכלות אסורים, אף שבעליהן צדיקים גמורים.
סמך ליסוד זה הביא הגאון רבי יעקב קמינצקי זצ"ל מהקינות לתשעה באב, בהם מקוננים" :בין כל בהמה ועוף חכמו עדי כחמור היה לפני לבן יאיר חמורך." הרי שמעלת חמורו של רבי פנחס בן יאיר היא משבחי ארץ ישראל.
לפי זה מובנת דרכו של אברהם לזמום את גמליו בדרכם אל ארץ אבותיו, למצוא אשה לבנו יצחק, שמכיון שהם יוצאים את גבולות ארץ ישראל לחוץ לארץ, יש לחשוש שילכו וירעו בשדות זרים, על אף היותם בהמותיהן של צדיקים.
מאת הגאון גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א מו"צ בק"ק קראלי ומח"ס גם אני אודך
