היכל השבת
לעשות את השבת
מרכזיות השבת בחיי היהודי
מצות השבת מהווה חלק נכבד בעולמו של היהודי, הן מעצם העובדה שיום השבת הינו חלק שביעי מחייו, והן משום שהשבת היא מיסודות היהדות ועמודי התורה, אחת המצוות המרכזיות הנמנית בעשרת הדברות, וקדושתה גדולה מכל הזמנים [ועונש המחללה היא כחמורות ביותר]. 'כי יום זה גדול וקדוש הוא לפניך לשבת בו ולנוח בו באהבה'.
והנה חלק המעשה הריהו כהררים התלויים בשערה, הלכות שבת העצומים, אם בפרטי ההלכה למעשה הנוגעים בכל עת, ואם בעומק הסוגיות בעיון ובסברא. הן בחלקי איסורי המלאכה, והן במצות הקידוש וכבוד ועונג שבת. ובחלק זה הרי כל אחד עוסק בהם מינקות ועד שיבה, וכפי שכתבו הפוסקים שאי אפשר להיות זהיר בהלכותיה ולא להיכשל, מבלי ללמוד היטב את ריבוי פרטי הלכותיה המסועפים.
עבודת הלב של שבת קודש
ברם דא צריכא למודעי, כי עבודת הלב של שבת קודש, היא עבודה גדולה ורוממה, הדורשת מן האדם ידיעה והתבוננות בתוכן עניינה, לימוד משמעותה בפשט ובעומק, וזו סוגיא רחבה שיש ללמוד אותה בעיון ושימת לב בספרים הקדושים, ולקיים מצוה נשגבה זו בשלימות המעשה והכוונה, מתוך ידיעת והכרת רעיונה כשהוא משתלב ונכנס לתוככי אווירתה. ובמקביל נדרש גם התכוננות נפשית והחדרת סוד רוממותה בלבו ובחושיו, עד ששגב קדושתה יכבוש את ישותו, ימלא את רגשותיו, ויסעיר את כל חושיו, כשכל המציאות מהדהדת באזניו 'שבת היום'.
שבת - יומו של הקב"ה
ראשית ההתבוננות היא בקדושת היום, לדעת שהשבת הוא יום קדוש לה', יום שמעיקרו נבחר להיות יום מקודש עבורו יתברך, כנוסח התפילה 'אתה קדשת את יום השביעי לשמך'. יום זה צריך להיות מוקדש כל כולו לכבוד ה', יום המיועד לעבודתו, להתבונן בקדושתו ורוממותו ולחשוב בענייניו.
הופעת יום השבת כמוהו כמפגש עם הקב"ה, ועלינו להתאים את עצמינו לכך ולחיות את מציאותו ונוכחותו כעומדים לפניו.
מיסודות השבת, לא לפנות להתעסקות בענייניו העצמיים ועסקיו, ואפילו לדבר דיבורים יתירים כל שאינם מענייני עבודת ה', או שאין בהם משום עונג שבת. וכל התעסקות ודיבור וקריאה ומחשבה בדברים של מה בכך, יש בזה הסתלקות מעניינה של השבת ואיבוד מדרגותיה הנשגבות.
היום הזה מיועד לעסוק בכל העניינים השייכים לשמו יתברך, לחדד ולהבהיר בליבו ידיעות האמונה וההכרה כי הוא יתברך ברא את הכל, ומכאן להתרומם עוד להשקיף ולהעמיק בפלאי ההשגה הנשגבה בידיעות עצמותו ומהותו כביכול שהוא אחד 'היה הוה ויהיה' 'מחוייב המציאות', ולהתרגש ולהתפעל בהשתאות מרוממותו וקדושתו יתברך הבלתי נתפסת. להגביר בקרבו השתוקקות וגעגועים אל הקב"ה, להתבונן ולהשתעשע ולהתמוגג מהקשר המיוחד שבין הקב"ה לכנסת ישראל, אשר השבת היא האות הגדול על הקשר הנשגב הזה - 'תפארת גדולה ועטרת ישועה', 'כי אות היא ביני וביניכם לדעת כי אני ה' מקדישכם'.
סגולת השבת להשיג את ה' קדושתו וגבורותיו
יום השבת גם מסוגל הוא לכל הדברים הללו, כלומר שנקל בו לאדם להגיע להשגות נעלות בידיעת השי"ת והדברים מתבהרים אצלו ומתיישבים על לבו, והנשמה היתירה מאירה בו להבין ולהשכיל, וגם לפתוח לבבו וחושיו ולקלוט שטפי שפע קודש מלעילא בנימי רגשותיו.
מסגולות השבת לראות את שלימות ויופי הבריאה, כיצד עולה מתוכה שבח ושירה להשי"ת אשר ברא אותה. וביום השבת האדם מוצא בנפשו מבט זה אשר מכוחו מתפעם ומתרגש מההדר והזיו שבכל דבר, ושומע כיצד כל הברואים מקלסים ומרננים לכבודו יתברך.
יום לעבודת ה'
התפילות בשבת קודש הם בדרגה יותר נעלית, מתוך עוצם השגה ויותר הרגשה של עמידה לפניו. ביום השבת העמידה לפני ה' היא בדרגה גדולה רוממה ונשגבה, כי השבת סגולתה לראות את פני ה' ולחזות בזיו פני המלך. כלשון התפילה 'ביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו'. וכן לשון האריז"ל בזמירותיו 'ישדר לן שופריה ונחזי ביקריה'.
עבודה מיוחדת יש להקדיש בעת אמירת פסוקי דזמרה אשר בשבת קודש יש בה תוספת חיוב ויתרון מעלה שהרי הוא יום שירה להשי"ת, ככתוב 'מזמור שיר ליום השבת'. ואכן הרחיבו והוסיפו אמירת מזמורים נוספים. ובפרט באמירת 'נשמת כל חי', המביעה את ההתרגשות האופפת אל כל חלקי נפשו של האדם מצד חובת הכרת התודה כלפי הקב"ה, עד אשר אין בכח האדם להכילה.
וכן בכל חלקי עבודת ה', הכרה והשגה, יראה ואהבה, צמאון ודביקות, אמונה ובטחון, ויתר העניינים, חל בשבת תוספת ויתרון הן בתוקף החוב, והן בעומק העבודה ואיכותה.
כמו כן מיועדת השבת להגביר בה לימוד התורה, וכענין שאמרו 'לכו"ע בשבת ניתנה תורה'. וגם דרגת ההבנה וההעמקה בתורה היא במעלה יתירה מאשר לימוד התורה בימות החול. וכלשון האריז"ל 'ויחזי לן סתריה דאתאמר בלחישא', 'תגלון פתגמין ותימרון חידושא'.
העבודה בשבת בדרך של אהבה ורצון
השבת מתייחדת בכך שהעבודה וההתמסרות לכבוד ה' אינה באה באופן של מלחמה ביצר והתנגדות לרצון האדם, כאשר האדם צריך לכפות עצמו נגד טבעו, אלא עבודת ה' בשבת קודש באה מתוך נועם ורצון אהבה ונדבה, כאשר נפש האדם נוהה מאליה אחר השי"ת וחפצה ומשתוקקת ללכת אחריו ולדבקה בו, וחובת העבודה היא בעיניו אושר ותענוג עילאי אשר לא יסולא בפז. ומשתעשע במצוות מתוך שטועם את צוף טעמם ומתענג על ה'.
אמרו חז"ל – 'ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך - כשתבוא שבת יהא בעיניך כאילו כל מלאכתך עשויה' (רש"י שמות כ, ט בשם מכילתא). ובעומק הדברים אין הכוונה רק להימנע מטירדת מחשבת עבודה ומלאכה, אלא תהיה שלווה נסוכה בליבו כאדם שכל מלאכתו עשויה והכל מושלם על הצד הטוב ביותר. וכן איתא בספרים שאפילו בענייני רוחניות אינו יום להתמרמרות וראיית החסרונות, אלא יקדים לעשות תשובה מערב שבת. ובשבת ישמח במה שיש לו ויביט בטוב אשר בו. ויהא שמח וטוב לבב ומתהלך כמבוסם ומדושן עונג מרוב אושר וקורת רוח, ואין דבר שבעולם טורדו אלא מקבל הכל בבת שחוק ונחת.
וכן כלפי הזולת, ביום השבת יאיר פניו אל כל אדם ויפיק אך זיו ונועם ושמחה. ויהיה נוח ורך בדיבורו ובשיחתו, וכלשונו של הגאון רבי אייזיק שר זצ"ל - 'ובכולם לראות את צד המעלות ולא את צד החסרונות, ולהיות רך מחמאה ומתוק מדבש, עד שכולם ישמחו בו והוא ישמח בכולם'.
שבת - הזדמנות לחינוך מתוך חיבה וקירוב
ובוודאי שהדברים אמורים במיוחד כלפי בני ביתו וצאצאיו, שאף שמצד חובת החינוך מוטל עליו לפעמים לאחוז במוסר אב ולהשמיע גערת תוכחה, אך יום השבת אין הוא יום של חסרונות כלל, ואין רואים בו אלא טובה, ולא יאמר ולא ירמוז כל דבר ביקורת, ולא יראה אלא את המושלם והיופי שבכל דבר. [וגם כאשר יש צורך להעניש, הרי אין מקום לזה ביום שבת קודש, ואפילו בית דין אין מענישין בשבת. שכן אין זה רק חילול מנוחתו של הנענש, אלא הדבר פוגם גם במנוחת השבת של המעניש אשר חוגר עצמו ברגשות זעם וחימה, שהם סתירה למהותה של השבת].
ואדרבה יום השבת הוא יום מוכשר להטיף לבני ביתו בנועם, ולהראות להם את העונג והאושר שבתורה ובמצוות, ואף שכל דרך החינוך תמיד צריכה להיות מבוססת על קו זה, להראות את יתרון האור על החושך, אמנם יום השבת הוא הזמן היותר מתאים לכך, כי ביום הזה ניתן לאדם הסגולה להרגיש זאת במוחש, ואז יוכל למסור את הדבר לצאצאיו ובני ביתו. לתאר במילים באופן חי ולהביע כמה טוב לנו שאנו יהודים, ואשרינו שזכינו לתורה הקדושה, היאומן כי יסופר שאנו זכינו להיות הנכבדים יושבי פיסגת העולם, קרובים כמו בני משפחה כביכול למלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. וכך יביע רגשותיו לאזני בני ביתו, ובנוח עליו הרוח גם ירבה להתרגש ולהתלהב עד שיפצח בשיר ובמחול מרוב תענוג ושמחה על כך.
והנה סעודות השבת הם כמעט הזמן היחיד בו יושבים כל בני המשפחה יחדיו, באופן של חביבות ונועם, 'הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד'. והוא זמן מתאים להשריש את כל היסודות והדברים שאבי המשפחה רואה לנכון להחדירם, או בעניינים שצריכים חיזוק, אמנם בתנאי שמשכיל לעשות זאת באופן חיובי בנועם ורוך, ולא בצורת טרוניה והתמרמרות. כגון על ידי משל או סיפורים מגדלותם ומארחות חייהם של גדולי ישראל. או שמביע התרגשות והתלהבות מהנהגה נאה שראה אצל מישהו, ומגלה דעתו שירווה הרבה נחת אם גם בני משפחתו יעשו כן, וכדומה. ובדרך זו הדברים חודרים אל הלב והשפעתה מרובה לאורך ימים.
שמחה בקירבת ה'
וגם את עצמו ילמד האדם לשמוח בכל עת ולהודות על הטוב הנשגב שזכינו לו, ובפרט בשבת קודש שבו אנו במצב של רוממות וקדושה מדושני עונג שבעים ומבוסמים מטובו, עלינו להתבונן בעוצם הדבר עד שנבוא לשמחה עצומה ואושר נפלא עד כדי ריקוד.
כל סעודות השבת, על האדם לדעת שהם סעודתא דמלכא קדישא, ועליו לגשת לסעודות אלו בהתרגשות ורטט קודש שהוא נמצא עתה בדרגה נפלאה של קירבת ה' ומשתתף בשמחת המלך הקב"ה, וכלשון חז"ל 'כמלך שיושב ומטרוניתא יושבת כנגדו'. והמאכלים הם מאכלי המלך וכדאיתא בספרים שמאכלי שבת הרי הם כאכילת קדשים. ותיקנו הקדמונים לשורר זמירות לסעודות השבת, אשר בהם יביע האדם התרגשותו והתלהבותו מהמצב הנעלה הזה שבסעודת שבת קודש. [ופשוט שהצורה הנכונה לנגן את הזמירות כשהן עולות מתוך לב נרגש ושמח, ולא מתוך כונה 'לצאת ידי חובה' שאז אין אלו 'זמירות' כלל. כי 'זמירות' הרי אינם חובה וכל עניינם להביע רגש ושמחה, ואם אינו שייך לזה הרי זה מעשה חסר טעם ונעדר פשר].
סגולת השבת להרגשת נועם במצוות ועבודת ה'
כל העניינים של עבודת השבת, נוסף על זה שהם מצוה והדרכה כיצד עלינו לכוון את עבודתינו ומעשינו ביום השבת, יש בדבר גם 'מתנה טובה', כלומר 'מציאות' שהקב"ה נתן לישראל את קדושת השבת. ביום זה ניתן לנו הכח והאפשרות להשיג את כל הדברים, ולהרגיש את כל העניינים הללו מתוך פתיחת הלב וגדלות המוחין.
ואמנם הדברים הללו גדולים ונפלאים הם, ובדרך כלל לב האדם צר מלהכיל רגשות קדושים ונשגבים כאלו, אלא שאמרו חז"ל שנשמה יתירה ניתנת באדם בשבת קודש. והנה נשמה זו ניתנת לכל אחד ואחד מישראל ולא רק לצדיקים ואנשי מעלה, וא"כ הרי הדבר הזה קיים בלב כל אחד מאתנו, ואצל כל אחד קדושת השבת מצויה ומאירה, רק שצריך האדם להאמין ולדעת שזה נמצא בו, ולהניח עצמו לקלוט אותה, לנסות להרגיש כיצד הדבר פועל בקרבו, ואם רק לא יסיח דעתו ויטשטש את פנימיות לבו בעניינים אחרים, אלא יתן דעתו ויכוון ליבו למצוא רגשי קודש והשראה רוחנית, ויכין את עצמו לקלוט עניינים אלו אז בוודאי ימצא ויזהה את הדברים בנפשו. וכלשון חז"ל בתפילה - 'יכירו בניך וידעו כי מאתך היא מנוחתם'.
