הישן

מה נחשב אהל לסוכה ולטומאה

אדם הנמצא בסוכה תחת דבר נפרד מהסכך כגון מיטה, תלוי הדין אם אותו דבר נחשב כאהל בפני עצמו או לא, והדבר תלוי בדיני אהל שנאמרו לגבי חציצה מפני הטומאה, וכדלהלן.

הישן תחת המיטה בסוכה-

אם המיטה אינה גבוהה י' טפחים, יצא יד"ח לכו"ע. ואם המיטה גבוהה י"ט, לת"ק לא יצא יד"ח, מפני שאהל מפסיק בינו לסוכה. ולר"י יצא יד"ח, ולהלן כ"א: יבואר טעמו של ר"י. ר"ש אומר שר"ג ראה את טבי עבדו ישן תחת המיטה, ואמר להם בבדיחותא שטבי הוא ת"ח ויודע שעבד פטור מסוכה, (שהרי אשה פטורה ממצות עשה שהזמן גרמא, ועבד חייב במצוות כאשה), ולכן הוא ישן תחת המיטה, וכיון שאפי' שיחת ת"ח צריכה לימוד -צריך לשומעה כדי לתת עליה ליבו, (דכתיב "ועלהו לא יבול" עלהו היינו דבר קל שבו), אנו לומדים מדבריו שעבדים פטורים מן הסוכה, דהו"א לחייב אותם משום תשבו כעין תדורו. (תוד"ה למדנו). וכן לומדים מדבריו שהישן תחת המיטה בסוכה לא יצא יד"ח. ובתוס' (ד"ה הישן) מסתפקים אם שיעור י"ט הוא לכו"ע, מפני שמיטה שהיא אהל עראי אינה חשובה אהל בפחות מי"ט, או שזה תלוי במחלוקת אם שיעור סוכה תחת סוכה הוא י"ט או ד"ט או טפח.

קיום מצוה ע"י מי שאינו מחויב בה- התוס' (ד"ה ראיתם) מביאים מהירושלמי ששואל למה מיחו בטבי שלא ישן בסוכה, ולא מיחו בו שלא יניח תפילין, ומשני שלא מיחו בו שלא ישן בסוכה, והוא ישן תחת המיטה מפני שלא היה מקום בסוכה.

אוהל שאינו עשוי בידי אדם בכונה- חור שחררוהו מים או שרצים, או שהארץ מליחה ונתבקעה מאיליה, וכן חלל בין אבני הכותל ובין הקורות, לת"ק כולם נחשבים אהל לענין טומאה, ולר"י כל אוהל שאינו עשוי בידי אדם בכונה לעשותו אהל, אינו אוהל לטומאה, דיליף אהל אהל ממשכן, (ולרבנן אהלים טובי כתיבא לרבות בידי שמים), אמנם אם שיעורו כמלוא אגרוף הוי אוהל אף לר"י, כדתנן שר"י מודה בשקיפין ובנקיקי הסלעים. וכדלהלן.

כ"א. הבאת המים לפרה אדומה בטהרה-

דרך הזהירות מפני הטומאה- חצרות היו בנויות בירושלים ע"ג הסלע, ותחתיהם חלל מפני קבר התהום והיינו שהיה ספק שמא יש שם קבר ואין חלל טפח והטומאה בוקעת ועולה, ומביאים נשים מעוברות ויולדות שם ומגדלות בניהם שם עד גיל שבעה או שמונה שלא יראו קרי (והקפידו בטומאה היוצאה מגופם, ובטומאת מת דבעי הזאה, אבל היו טמאים בטומאת נדה ויולדת. וכן לא הקפידו אלא על המילוי, אבל בשעת קידוש או הזאה הא בעינן איש גדול. תוד"ה ומביאין), והיו מביאים שוורים ועל גביהם דלתות והתינוקות היו יושבים ע"ג הדלתות וכוסות של אבן בידיהם, והשוורים היו יורדים למעין השילוח, והתינוקות היו יורדים למים וממלאים את כוסות האבן במים, וחזרו ועלו ע"ג הדלתות. וטעם תקנה זו היא שהצדוקים אמרו שפרה נעשית רק אחרי הערב שמש, ולכן היו מטמאים את הכהן השורף את הפרה ומטבילים אותו מיד להוציא מליבם של צדוקים, ומשום כך החמירו בפרה כדי שלא יזלזלו בה, והיו עושים כנ"ל, וכן תיקנו שיעשוה בכלי גללים או אבנים או אדמה שאינם מקבלים טומאה, והכהן השורף היה פורש ז' ימים שלא היו נוגעים בו, ומזים עליו כל שבעה. וכתבו התוס' (ד"ה והתינוקות) שהתינוקות היו צריכים טבילה, ולענין הזאה נחלקו ר"ע וריה"ג.

לרבי יוסי לא היו יורדים למים אלא משלשלים ממקומם, מפני קבר התהום. לרש"י ת"ק סובר ששלשול לא מועיל אלא צריך למלא בידים, אבל התוס' (ד"ה ירדו) כתבו ששלשול כשר לכו"ע, והמחלוקת היא אם בההוא פורתא שיורדים חוששים לקבר התהום או לא.

לר"י לא היו יושבים ע"ג דלתות אלא ע"ג שוורים שכריסם רחבה. ואע"ג דשוורים לא הוי אוהל בידי אדם, מ"מ בשיעור כמלוא אגרוף מודה ר"י דהוי אוהל, דשיעור זה מצינו שהוא חשוב לגבי חלון למאור שאינו עשוי בידי אדם, שבשיעור זה הוא מוציא את הטומאה, והוא גדול כראש אדם. והסיבה שלא היו מביאים דלתות, לאביי מפני שא"צ לדלתות, ולרבא כדי שלא יציץ התינוק ויטמא בקבר התהום, דבדלתות דעתו גסה עליו, ותניא כוותיה דרבא.

כ"א: למה לר"י מותר לישן תחת המיטה בסוכה-

ללישנא קמא מיטה לא הוי אוהל אף לר"י, דשוורים עשוים לאוהל והיינו להגן על בני מעיים שלהם, כדכתיב "עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסוככני" אלמא סכך קרי ליה, (ולהכי אף למ"ד אהל זרוק לאו שמיה אהל, הוי אהל. תוד"ה ועל. אמנם ר"י שסובר שלא היו מביאים דלתות שמא יוציאו ראשם, אהל זרוק שמיה אהל. תוד"ה שדעתו), משא"כ מיטה עשויה לגבה ולא להאהיל.

לרבי אלעזר שוורים הוי אהל משום שהשוורים מגינים על הרועים מפני החמה והגשמים, והגמ' שואלת שגם מיטה מגינה על מנעלים שתחתיה, אבל שאר דברים גנאי הוא לת"ח להניחם תחת מיטתו, מפני שהוא מרגיל בני ביתו לשם. וכתבו התוס' (ד"ה ועל) שלדבריו קשה למ"ד אהל זרוק לאו שמיה אהל.

וללישנא בתרא אף מיטה הוי אוהל, ומ"מ ר"י לטעמיה דבעינן דירת קבע לסוכה, וממילא לא אתי אוהל עראי ומבטל אוהל קבע. (ור"ש ג"כ סובר דבעינן דירת קבע לסוכה כדאמרינן ז: דלכן ס"ל שצריך ד' דפנות בסוכה, ומ"מ ס"ל שאהל עראי מבטל אוהל קבע ולכן הישן תחת המיטה בסוכה לא יצא יד"ח.)