חז"ל אומרים (תנחומא שמות ה:) כל הכופר בטובתו של חברו
חז"ל אומרים (תנחומא שמות ה:) כל הכופר בטובתו של חברו סופו שיכפור בטובתו של הקב"ה. אם אנחנו רוצים להתרגל להכיר טובה ולהודות לקב"ה, הדרך היא ע"י ההרגל להכיר טובה לבריות. ובאמת לא לחינם גדולי ישראל במשך הדורות מאד הקפידו להכיר טובה למטיבים עמהם.
* * *
סיפר הגה"צ רבי ראובן קרלינשטיין זצ"ל: "שמעתי מעשה נורא מפי בעל המעשה, יהודי תלמיד חכם. אותו יהודי הייתה לו ישיבה בשיכון ה' בבני ברק, ופעם אחת כשנכנס למרן הרב שך, פנה אליו הרב שך וביקש: "היות ואצלכם בישיבה לומד בחור פלוני, רצוני שיהיה לו 'מלמד פרטי' - אברך שילמד איתו בחברותא, ואני אשלם לאברך ההוא בכל ראש חודש". ראש הישיבה אכן השיג אברך חשוב שהחל ללמוד עם הבחור בקביעות, והסיפור נמשך כמה חודשים. בכל ראש חודש נכנס האברך בעצמו לרב שך לקבל את הכסף, אך לא הייתה לו העזה להתעניין ולשאול - הלא יש בחורים רבים בישיבה, מדוע נקשר הוא דווקא לבחור ההוא? במה הוא יחסן? עד שפעם אחת הזדמנה הזדמנות.
בראש חודש אחד הוא נכנס לביתו של ראש הישיבה לקחת את הכסף, ומצא מולו בית מלא רבנים ועסקנים בנושא שעומד ובוער על הפרק. אמרו לו: "אין אפשרות להיכנס לחדר". פנה לגבאי ואמר: "לא שאני צריך את ראש הישיבה, ראש הישיבה צריך אותי"... אמר לו הגבאי: "מה אתה מדבר שטויות, כלום אינך רואה שאין אפשרות להיכנס, העולם מתהפך בפנים...." לא, אז לא. יצא ושב לביתו. אחרי כמה ימים מקבל האברך שיחת טלפון מבית הרב שך, שראש הישיבה ממתין לו ומחפש אותו. הגיע האברך לשם. שאל אותו ראש הישיבה: "מדוע לא באת בראש חודש, הרי יש לך קביעות לבוא?". אמר לו האברך: "הייתי". - "אבל לא נתתי לך כסף, מדוע לא נכנסת?". - "כי הבית היה כאן כמרקחה, היו הרבה עסקנים, ולא נתנו להיכנס". - "מה? לא נתנו לך להיכנס?!" כאב לו הלב. הרב שך הרגיש לא טוב עם זה, ואמר לו: "אם כך אפצה אותך. ראשית כל, שב קצת". האברך הבין מיד שזו שעת הכושר, וכי הרב שך מעוניין לדבר אתו, לכן שאל מיד: "מה ראש הישיבה נטפל דווקא לבחור הזה ולוקח את הדברים ללבו? מי הוא הבחור?". השיב לו ראש הישיבה: "אני חייב לו הכרת הטוב". - "הכרת הטוב לבחור?!". - "לא לבחור ממש, אלא לסבתא של הבחור שעשתה עמי חסד. ואספר לך: הייתי בחור בישיבה בחוץ לארץ. ישבתי ולמדתי והייתה לי חולצה אחת בלבד לשבת וליום חול. מרוב שימוש נעשה בה חור. מה עושים כשיש חור? מתקנים. אחרי כמה ימים נהיה חור גדול יותר... חיברתי טלאי על גבי טלאי. בזמן קצר נהיה מצב שרק השרוולים נותרו שלמים. אבל היה קשה לכבס את החולצה כאשר יש רק אחת. מה עשיתי? היה לי מקום בגג, שם כיבסתי את החולצה כל יום שישי בבוקר, ושם על הגג המתנתי עד שהיא תתייבש. כך כל יום שישי. הייתה איזו אשה שראתה שאני ממתין על הגג עד שהחולצה תתייבש, היא באה והביאה לי שתי חולצות! בשבילי זה היה כזה לוקסוס - שתי חולצות חדשות!. חלפו עשרות שנים, הלכתי וביררתי ונודע לי כי יש לה נכד בישיבה שלכם, ואם כן זו הזדמנות להכיר טובה... החלטתי לשכור לו מלמד פרטי כ'הכרת הטוב' לסבתא שלו".
[מתוך 'יחי ראובן']
